כשהחיים הם מרוץ

בואי יפה שלי, תתקדמי.
רגע..
בואי יפה שלי, קצת יותר מהר.
רגע נו..
בואי ילדונת, אין זמן.
למי?

אתן בטח מנחשות מי היא מי בדיאלוג, לדעתי אני לא חייבת לציין זאת.
אני בתפקיד המזיזה, המקדמת למהירות. הקטנטונת שלי בתפקיד המתעכבת, המשתדלת לא למהר.

יש פעמים שזה מצחיק אותי, שאני כמעט כל הזמן מאיצה בה והיא כמעט כל הזמן משדלת אותי להאט.
יש פעמים שזה קשה לי, שאני לא יכולה להתעכב, לא יכולה בשום אופן לאחר, רוצה מאוד להגיע, חייבת להספיק, ועוד ועוד. הכל מהכל.

בואי יפה שלי, אנחנו מאחרות.
רק רגע..
בואי יפה שלי, תזוזי יותר מהר.
רק רגע..
בואי כבר בואי, אין לי זמן.
למה? אבל למה??

יש פעמים שזה מצחיק אותי, באמת. שאני חושבת רק כמה כיף שיש לי אותה, שהיא כל כך היא, עם השעון הפנימי האישי שלה, האופי הנעים הזה והאישיות הכל כך מיוחדת.
יש פעמים שזה מטריף אותי, באמת. שאני רוצה להסביר לה שזה לא עובד ככה, החיים הם מרוץ ואנחנו האצנים. החיים הם במה ענקית ואנחנו השחקנים, ואם לא נשחק את המשחק מספיק טוב, איכותי ומהר הדברים לא יקרו מעצמם.
אבל היא, בקצב שלה, מלמדת אותי להאט טיפה, ממש טיפה. אבל תוך כדי גם לחשוב מה ממתין לטיפול ומה לא סובל דיחוי.

בחסות אסם.
כשתרצו להכין פתיתים לילדים, לא תצטרכו לפנות זמן נוסף ביום שלכן. זמן ההכנה של "פתיתים פלוס עדשים" עומד על 6 דקות בלבד!

קראת? ספרי לנו מה את חושבת

8 תגובות

  1. מזדהה עם זה שזה מטריף.. בחיאת עם כל האהבה, אני לא מסוגלת כשהילדים הולכים בקצב צב זה מעצבן

  2. חח מצחיק. אך תמיד כשאנחנו ממהרים הם מאיטים תמיד כשאנחנו חייבים להספיק להם יש פרח ואבן שהם מוכרחים לבדוק…חחח. ענק

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

כתבות דומות