Strict Standards: Redefining already defined constructor for class ESI_Options in /home/admin/domains/imashel.co.il/public_html/wp-content/plugins/easy-slide-in.old/lib/class_esi_options.php on line 9
אבא נסע להגשים חלום, תכף ישוב | אמא של

אבא נסע להגשים חלום, תכף ישוב

מאז פצח הגבוה בקריירת ריצה, אני מתוודעת למקומות חדשים בארץ ובעולם, מדורגים לפי דרגות קושי הולכים ועולים ולומדת על אתגרים חדשים שלו.
הפעם העלמה הצעירה (יונגפראו) בשוויץ עשתה לו עיניים והוא נטש אותי לטובת טיפוס בטייטס זיעה ויבלות כדי לכבוש אותה.
הגבוה לא נוסע הרבה לחו"ל, אוהב להיות בבית. הילדים גם אוהבים להיות בבית, כנראה יותר כשאבא לא נמצא. בשבוע שלפני נסיעתו הצעיר שבחבורה בחר לאמץ לחיקו וירוס עצבני שלא הרפה ימים רבים, מחולל חום גבוה שלא מראה סימני סיום ועזיבת המקום. רופא. בדיקות. אבחנה: וירוס. ברונכיטיס. הגבוה ארז וטס לעלמה. כמה שעות לפני שעלה על המונית לנמל התעופה, נגעתי בפניו החוורות של אלון, חום גבוה.
נשארתי עם הילדים. לא משימה חריגה כלל. גם לא מורכבת או מאתגרת בשום צורה. הילדים חולים ואני עובדת מהבית, קלי קלות. ליתר בטחון אמא מדהימה אחת התייצבה בביתי.
בזמן שאני עבדתי היא טפלה בחולים הצעירים, הכינה ארוחות, ניקתה מטבח, חדרים חלונות ודלתות, בקלילות נטולת מאמץ איפסה את הבית ואותי, חוסכת ממני ביקורת גלויה או סמויה.
לכל המתעניינות, הילדים שלי מושלמים כי זה מגיע מהגנים של הסבתא.
אמנם נסע, אבל פלאי הטכנולוגיה מכניסים אותו לביתנו בכל רגע שנרצה באמצעות SMS, וויבר, סקייפ, whatsapp, קופצים מאפליקציה לאפליקציה עד שנשברתי והתקשרתי רגיל בטלפון.
הוא: איך אתם?
אני: בסדר. עכשיו גם אלון עם חום גבוה. מחר נלך לרופא, נראה מה עושים.
אני בלב: איך אנחנו? עזוב. לא משנה. מה זה משנה? אמא שלי כאן. יש אוכל, הבית נקי, הילדים חולים אבל אומרים סבתא במקום אמא.
הוא: את לא מבינה כמה יפה כאן…
אני: יפה, אה? מקום מהמם. זוכר שהסתובבנו שם וצילמתי כל צבעוני שוויצרי גאה וזקוף לצד הסופר השכונתי? תגיד לאוהד שיצלם את כל המקומות שצילמתי. איך איבדנו דווקא את הפילם הזה…

כשהסתובבנו שם וצילמתי

אני בלב: בטח יפה. אני לא הוצאתי את האף מפתח הדלת. אפילו לא לקחתי אותם לביה"ס או לגן. איזו סתומה אני שאמרתי לך: "לך תבלה עם החבר שלך והטייטסים והג'לים והזיעה, זה לא בדיוק ירח דבש רומנטי לרוץ על ההר…" מי צריך ירח דבש רומנטי? בשוויץ קריר ואין נזלת לנגב.
הוא: מחר נסתובב בעיר ונלך בערב לטקס הפתיחה, זה כמו אולימפיאדה מה שקורה כאן, ממש מרגש.
אני: יופי!! תבלו!!
אני בלב: אתה יודע מה אני הולכת לעשות מחר? לקחת ילדים לרופא, לקחת ילד היסטרי לבדיקות מעבדה ורנטגן, למדוד חום, לתת תרופות ולשמוע את בוב ספוג צועק: אני מוכן! אני מוכן! אני מוכן! אני מוכן! כללללללל היום.
הוא: טוב, מתוקה שלי, נדבר מחר.
אני בלב: אולי אני אפתיע אותו ואקח טיסה לשם, אפילו אם זה רק ליומיים… הלחות כאן הורגת אותי.

הצעירה בשוויץ עשתה לו עיניים

בשאר הימים כבר מפסיקה לקוות לשגרה ולתכנן את המחר שלי כי לוירוס תכניות משלו והוא הפיל קורבן נוסף: הבכור גם נשאר בבית, חולה.
הגבוה אסף זכרונות מרגשים מהנסיעה הזו, מהאתגר, מהחברות, מהקושי הגדול ומההישג האישי שלו על ההר האימתני הזה.
אני לעומתו, טבעתי בעבודה ובדאגה גדולה לשלומם של מארחי הוירוסים, מארגנת בכל כמה שעות את היום שלי מחדש בעקבות שינויים בלוחות השידורים, מחשבת התנהלות במצבי קיצון אפשריים וגם צימחתי שיערות לבנות בדאגה לגבוה אחד גיבור שניצח בזמן שהפסיד להר 1:0.
גם בזמן האיחוד המרגש עם האיש שבאמתחתו טובלרון מריר ומלטיזרס לאחר ששה ימים, אחד מהילדים עדיין חיוור ומחומם היטב. רק מה, אין לי תאבון ומרגישה מן חוסר נוחות באזור הגרון, מקווה שלא נדבקתי… יש לי צמרמורות. הולכת למדוד חום. תכף אשוב.

אודות כתבת מערכת

אתר הנשים והאמהות הגדול בישראל עם 900,000 גולשות בכל חודש ומועדון חברות עם מעל ל 110,000 נשים. באתר ניתן למצוא לצד כתבות וראיונות גם קשת של כותבות כשלכל אחת הצבע, הייחוד, הכישרון והסגנון שלה. חלומות. הגשמה. פחדים. בישול. ילד ראשון שני או רביעי. זוגיות ושאר הנושאים שכל אישה אוהבת לקרוא

השאירי תגובה

כתובת האימייל לא תפורסם.

אהבת? בואי לעשות לנו לייק גם בפייסבוק