שלח לי שקט

אמהות אוהבות לספר שהילדים שינו את חייהן, מילאו אותם בתוכן ובמשמעות ובאופן כללי עשו אותן מאושרות כפי שהן לא היו מעודן.
הן כמובן לא מדייקות. אבל תכל'ס, מה כבר אפשר לומר לעצמנו ולאחרים אחרי שכבר יש לנו תינוק אחד או יותר?

לפני שאנשים נוסעים להודו מספרים להם בפרטי פרטים את הדברים הטובים יחד עם הדברים הרעים. הריח, העוני, חיסונים, קלקול קיבה. משום מה, לי סיפרו, או שמא אני שמעתי, כמה מופלא הוא התפקיד האימהי, כמה מתגמל, כמה שהקושי מתגמד אל מול הסיפוק הגדול כשגמדון בדמותנו מחבק אותנו ואומר "אמא אני אוהב אותך" או "אמא את יודעת שאבא הוא ילד קטן?".

מה שהן לא תמיד מספרות זה השינוי שחל במבנה הגוף, האובדן הטוטאלי של הפרטיות, קנאה של בן הזוג בתשומת הלב סביב התינוק, מחשבות שליליות על האימהות.. והן כמעט אף פעם לא מתארות את עוצמת ותדירות הרעש שילדים מכניסים לחיינו.

עוצמת ותדירות הרעש שילדים מכניסים לחיינו

זה מתחיל כשהם קטנים ואנחנו מלמדים אותם את אמנות יצירת הרעש בכך שאנחנו מייצרים המון רעש עבורם. מדברים איתם כל הזמן, עושים קולות של חיות, משמיעים להם שירי ילדים בלופ אינסופי ואף שרים אותם בלב גם מתוך שינה.

תינוקות מייצרים יחד עם רעשי הגרגור הראשוני, רעשים קטנים חמודים של נפיחות קלות, גרעפסים, בכי, וקריאות אמא אמא שבתחילה נשמעות יותר כמו בכי. אנחנו מגיבים בהתלהבות בכל פעם שהם מפליצים, ולכן מפתיע אותי שאותם רעשים בדיוק מעצבנים אותנו יותר ויותר גם לאור העובדה שהם הולכים ומתעצמים בתכיפותם ובעוצמתם.

הרעש הבוקע מתכניות הילדים או הקלטות שהם אהבו לראות שוב ושוב, הטלטאביז, הדיבובים הצווחניים, בוב ספוג!, בוב ספוג!!, בוב ספוג!!!, הכל שימח אותם וגם אותי כי כל אמא נהנית כשהילד שלה נהנה. בסוף היום, כשהיו לי כמה דקות לבד בשקט, הבנתי ששטיפת המוח שמכוונת לילדים משפיעה גם עליי.

כשהם אומרים אבא בפעם הראשונה כשהם בעצם מתכוונים לאמא, זה מרגש עד דמעות. מאותו רגע הם יגידו אמא כל כך הרבה פעמים עד שפיתחתי עשרות תגובות לקריאתם. כשהם קוראים “אמא” אני עשויה לענות:
אני כאן.
כן חמוד.
כן ילד אהוב שלי.
מה?
מה אתה רוצה?
עוד פעם אמא?
מה? נו מה?
מה עכשיו?
נו מה יהיה?
אמא אמא, מכירים את האיש הזה? זה אבא.
מי זאת האמא הזו שאתם קוראים לה? שתבוא תיקח אתכם, כי אני צריכה ללכת.
אבל אמא ישנה עכשיו ואבא במטבח! אולי תבקש מאבא מילקי?
די כבר!!!
די אמרתי!!!! כל היום רק אמא.

יש את המשחקים המעצבנים המצפצפים את ההמנון הסיני המוטמע בתוכם כבר 20 שנה, שלא ניתן להשתיקו או להנמיך את עוצמת הקול שלו. אני אישית דמיינתי עצמי משליכה אותם מהחלון כל כך הרבה פעמים. אבל הילדים משחקים ונהנים אז אני נושמת עמוק ומחכה להזדמנות הראשונה להטביל את המוצר במים או לשלוף מתוכו את הסוללות. חבל. חבל שהצעצוע הפסיק לעבוד. אנחנו נבקש מסבתא שתבדוק למה זה הפסיק לצפצף. בטח. ברור שנבקש.
כשילדים משחקים זה מגיע לדציבלים גבוהים במיוחד אשר כוללים צעקות וזעקות שמחה ואושר, צחוק היסטרי ובכי.
“לכו לחדר” אני אומרת והם חוזרים בריצה תוך דקה לצווח לי הכי קרוב לאוזן.
בנות שמשחקות ביחד מייצרות שאון שאינו מבייש את העוצמה של מנוע סילון בזמן המראה. צווחות באוקטבות גבוהות, סתם, כי כיף.

כמובן שישנם כל כלי המוזיקה שאנחנו מציעים לילדים: כלי הקשה, חלילית, אורגנית, אקורדיון, גיטרה וטובה.
בתחילה הצלילים המופקים מרגישים כמו ציפורניים שורטות לוח. זה לא נעים.
משחקי המחשב מספקים רעשי רקע חוזרים הכוללים מוזיקה ואת האפקטים של היריות, הקפיצות, הנחיתות, הסיבובים, הכל מרעיש. תוסיפו לזה אייפדים, WII, מכשירים ניידים שונים ויש לכם קקפוניה!

חשבתי שכשיגדלו יהיה פחות רעש.

חשבתי שכשיגדלו יהיה פחות רעש

אופס טעות.

הבכור שומע מוזיקה במהלך כל היום, מדבר עם החברים שלו בסקייפ ובצ'אטים ומייצר רעשים שאינם פוסקים גם לאחר ארוחת הערב. הטלפונים מצלצלים, מצפצפים, מייצרים דור חדש של רעשי רקע מוזיקליים שנמשכים עד שעות מאוחרות.

רק מה, אם יש שקט, זה מדאיג אותי.
אם יש שקט, אני דואגת שמא קרה משהו למישהו.
ואז אומרת משפטים כמו "שקט שם מדי, לך תראה שהכל בסדר”. מסתבר שכשיש שקט כשהילדים בסביבה אצלי בראש זה מפעיל אזעקות מרעישות.

אודות כתבת מערכת

אתר הנשים והאמהות הגדול בישראל עם 900,000 גולשות בכל חודש ומועדון חברות עם מעל ל 110,000 נשים. באתר ניתן למצוא לצד כתבות וראיונות גם קשת של כותבות כשלכל אחת הצבע, הייחוד, הכישרון והסגנון שלה. חלומות. הגשמה. פחדים. בישול. ילד ראשון שני או רביעי. זוגיות ושאר הנושאים שכל אישה אוהבת לקרוא

השאירי תגובה

כתובת האימייל לא תפורסם.

אהבת? בואי לעשות לנו לייק גם בפייסבוק