מרסל מוסרי: מכל ההצעות שעומדות בפניי, הדבר שאני הכי נכספת וכמהה אליו זה תינוק משלי

היא רק בת 25, אבל קורות החיים של מרסל מוסרי מתאימים לאישה מבוגרת ממנה בהרבה. גם השפה העשירה שבה היא משתמשת בכתיבה והנושאים המרתקים המעסיקים אותה ואשר שובים את הקוראים שלה, מדגישים את הפער בין גילה הצעיר לנפש הבוגרת.

"מי חשב לפני שנתיים שהיום אהיה כזו מפורסמת, איפה נשמע שעשרים איש ביום מבקשים סלפי מסופרת?"

אומרים שאין שוק לסיפורים קצרים, איך זה שהספרים שלך שהם אסופות של סיפורים קצרים דווקא כן נמכרים יפה?
אין לי מטפורות, אין לי התייפייפות, אני כותבת ישר לבטן על דברים יומיומיים. אני כותבת לאנשים על הבית והלב שלהם והם מתחברים לזה. לא משנה אם זה רומן ושם נפרדים מהדמות אחרי 5 דק' או אחרי שנה, העיקר החוויה.

מאיפה ההשראה לכתיבה?
אני אוהבת בתי קפה בסמטאות, בוחרת את השולחן הכי פנימי ויושבת לכתוב. ברחובות יפו, בספרד, ביוון, איפה שיש את האנשים האמיתיים.

את רואה את עצמך כותבת במקום אחר, או שתל אביב-יפו היא חמצן?
את הספר הראשון כתבתי בחולון ורק אז עברתי דירה כשהיה לי קצת כסף בהתחלה, הדמיון יבוא איתי לכל מקרה, התפאורה לא באמת משנה.

מוסרי מעלה לפייסבוק סיפורים קצרים כמעט מידי יום

רוב הקהל בפייסבוק מתבגר, למה את עדין שם?
הפייסבוק הוא מקום הקריירה שלי, לא משנה אם הוא מזדקן או לא, המספרים של הלייקים והעוקבים שלי מדברים. מי שרוצה לקרוא אותי יודע שאם הוא לא מנוי למעריב או לא שומע אותי ברדיו, יכול עדין למצוא אותי, אני זוכרת לפייסבוק חסד נעורים. משם צמחתי.
הפידבק המהיר הוא מאוד כייף וגם כי יש לי קהל שהתחיל שם וישאר שם ואני כותבת בשבילו. לא נוטשת אותו בשביל בצע כסף. באינסטגרם אני מעלה תמונה ומקבלת שישים או מאה לייקים, לא ממש חשופים אליי במדיה הזו ובגלל זה אני מרגישה יותר חופשיה שם, אני יכולה להישאר יותר מרסל הנערה.

את מעדיפה חברות עם גברים?
אף פעם לא הייתה לי חברה הכי טובה, בנות הגדירו אותי חברה הכי טובה שלהם ואני מאוד נאמנה ועוזרת, אבל אף פעם לא נכנסתי לשיחות עומק עם בחורות, ממש לנבכי הנפש, יותר עם חברים. אני לא נשית, לא יודעת לנקות טוב, לא יודעת לבשל טוב, הרבה יותר כייף מבחינתי לשבת עם גבר על בקבוק יין לדבר אל תוך הלילה, זה יותר צחוקים, יותר קליל, גם יותר פלרטטני וטיזרי.

אני מאמינה שברגע שתהיה לי זוגיות ויהיה לי גבר, אז דווקא אז אולי יהיה לי קצת צימאון לִדְבַר אישה או לחלוק סודות עם אישה אחרת שנמצאת בזוגיות.

אם היית בזוגיות עכשיו היית כותבת סצנות מיניות כמו שאת מתארת אותן כרווקה?
הוא 'זיין' אותי או 'עשה' אותי, לא יהיה אצלי. הוא הרים את שמלתה, הוא בא אליי, יותר עדינים, וכמו שאבא שלי קורא את הסיפורים האלה והוא קצת מובך, ככה גם בעלי או בן הזוג שלי יהיה, אני לא אשנה את הכתיבה שלי בגלל הזוגיות.

איך הפתיחות הזאת משפיעה על היחס של הגברים אליך?
הם מתחלקים לשני סוגים: אלה שאנחנו נפגשים, אבל, הם מאוד מפחדים להפוך לסיפור. ויש את הסוג שאני סולדת ממנו, שהתאהב בסופרת המסתורית והמלנכולית, מחפש בי אותה ולא באמת מוצא אותה.

הייתה לך זוגיות?
הייתה לי זוגיות, אני נמשכת לאנשים שהם שני עשורים מעליי וזאת כבר בעיה, כי הוא בשלב הפרק ב' עם ילדים.

אני לא טובה בלהיות חברה, משתעממת מהר, אין אצלי את ה"מאמי איפה אתה, ומתי אתה בא" וההרגל הזה של הלבד הוא מאוד דומיננטי בחיי, אני לא מתייעצת הרבה ועושה בסוף מה שאני רוצה. אם אני צריכה לעשות משהו על פי דרך של מישהו אחר מאוד קשה לי. יכול להיות שזה יספק לי הצעות יותר טובות, אבל אני מתחמקת כל הזמן מלנסות.

תמיד ראיתי דברים שונה. אחרת. אני אומנם מכבדת כל אחד שמייעץ לי, אבל אומרת שזאת השקפה וצורת הסתכלות ורגישות, כל אחד והאינטליגנציה הפנימית שלו.

והשוני הזה הפריע לך בקשרים עם ילדים בגילך אז?
מהגן עד כיתה ז' לא היו לי חברים בכלל, הייתי הילדה שלא באה מבית מבוסס, והיא לא רזה, היא שמנה יחסית כילדה, תמיד מידרו אותי, שמו אותי בצד.
בכיתה ז' אימצתי את ההומור ומאז עד י"ב הייתי מלכת השכבה.
הייתי עוברת בהפסקה מקבוצה לקבוצה, בוחרת לי עם מי להיות, עם כל קבוצה כזאת לא הייתי יושבת יותר משתי דקות כי השתעממתי.

המצאת את עצמך מחדש בכיתה ז'?
יום אחד עליתי על אוטובוס בכיתה ז' ובמקום לנסוע לכיוון בית הספר, עליתי על אותו קו לכיוון השני, רציתי לראות אם הוא יגיע לאותו היעד. הגעתי לאזור התעשייה בחולון, וזה הלחיץ אותי. התחלתי לבכות, הנהג נתן לי את כסף לנסיעה חזרה לכיוון השני. הגעתי מתנשפת לכיתה, המורה שאלה מה קרה אז אמרתי לה, בטעות הגעתי למפעל של במבה (שהיה אז) בחולון. כל הילדים צחקו, המורה גם צחקה מכל הלב. אמרתי לעצמי, עליתי על משהו.

יש נערות בנות 16-20 שכותבות לי שלא טוב להן, שהן מבולבלות ואף אחד לא מבין אותן.
הן הנערות שיש להן את העתיד הכי טוב, ואני אומרת להן שלא יפחדו מהלבד מזה שהן בלתי נראות כי אלוהים או ישות עליונה, מכין להן משהו מאוד טוב להמשך, שיפיקו מהלבד שלהן את הכי טוב שאפשר כי אז יבואו דברים טובים.
רק הלוואי שמישהו היה אומר לי את זה.

על אבא את מדברת ועל אמא כמעט ולא, למה?
הוא דמות שקל לי לצייר אותה, מאוד מאוד הומוריסטית. אמא שלי יותר שקולה, יותר מחושבת.
אמא סטוקרית שלי, עוקבת אחרי כל הכתבות ועושה שיתופים להכל, אם מישהו כתב עלי טוקבק לא טוב, היא אומרת, תתקשרי עכשיו למערכת שיורידו את זה.

מתי הספר הבא?
מקבלת המון הצעות אבל עצלנית, עובדת על הצגה, עוד כמה חודשים תהיה אסופה של סיפורים קצרם, עדין לא רומן.
אין ספר שאני יותר נכספת לכתוב, או הצגה או סדרת טלוויזיה, או כל ההצעות שעומדות בפניי היום, כמו שאני נכספת וכמהה להחזיק תינוק בידיים. בסופו של יום לא השתנה הרבה מלפני שנתיים, אני עדיין חוזרת לבית ריק. נכון, הבית יותר גדול כי יש כסף, אבל עדיין אין מישהו מול הטלוויזיה מחכה לי או רץ אליי, כרגע הכיוון שלי ששחקנים יגידו טקסט שלי על במה ושתינוק יגיד מילים שאני מלמדת אותו.

מי יהיה פרטנר לזוגיות?
אדם עם ערכים של פעם: נאמנות, שלא יעשה טיזרים עם אחרות כי אני לא אוהבת את זה, שיאהב אישה, כי אני אישה, שיהיה קצת הפוך ממני, שקט יותר, לא ליצן החצר, חסון, עוגן, שיפוצניק אינטלקטואל.
אם לא אצליח לפתח מונוגמיה נורמלית וארצה להביא ילד, זה יהיה עם חבר טוב או עם מישהו שאני ממש סומכת עליו, תחת הסכם. הילד שלי ידע מי האבא שלו ואבא שלו יהיה מעורב בחיים שלו.

אני מאוד מאוד בשלה לאימהות.
כשהאחיין שלי, בן 4, בא אליי לשישי שבת, אנחנו סוגרים את הבית, משחקים כדורגל, מטיילים לנמל יפו, אח"כ הוא נרדם עליי. כשהוא ישן צהריים פתאום בא לי לנקות את הבית ובא לי לכתוב ופתאום יש אור בבית יש רעש בבית יש התרחשות. זה מחייה אותי. אני יודעת שזה יפרה לי את היצירה.

אודות אמא של

אתר הנשים והאמהות הגדול בישראל עם 900,000 גולשות בכל חודש ומועדון של 110,000 נשים. באתר ניתן למצוא לצד כתבות וראיונות עם קשת של כותבות כשלכל אחת הצבע, הייחוד, הכישרון והסגנון שלה. חלומות. הגשמה. פחדים. בישול. ילד ראשון שני או רביעי. זוגיות ושאר הנושאים שכל אישה אוהבת לקרוא

השאירי תגובה

כתובת האימייל לא תפורסם.

אהבת? בואי לעשות לנו לייק גם בפייסבוק