התפתחות רגשית וחברתית אצל תינוקות: העובדות שחובה עלינו לדעת

זה עתה נולד לך תינוק חדש, ומאותו רגע הוא מתחיל בין השאר גם מסע התפתחות רגשי וחברתי. לאחר חודשים רבים בבטן, הוא יוצא החוצה לעולם מלא בגירויים, חוויות ואינטרקציות, ולאלו כבר מהיום הראשון השפעה משמעותית על האישיות שלו והכישורים הרגשיים והחברתיים שיסגל לעצמו. לנו האמהות יש יכולת לסייע לתינוק שלנו בעיצוב דרך חשיבתו ורגשותיו בהמשך חייו כבר מההתחלה. לכן, חשוב מאוד להעניק לו הזדמנויות לקידום התפתחותו. דבר זה אינו תלוי רק במגוון צעצועים ומוצרים התפתחותיים בהם הוא משחק, אלא בעיקר במגע אוהב ובהדרכה אישית שנשכיל להעניק לו.

התקשרות
תינוק נקשר לאדם הדומיננטי שמטפל בו. הוא מסוגל להיקשר למספר אנשים דומיננטיים בו זמנית. יחסיו עם המטפל הדומיננטי משתקפים ברמת בטחונו העצמי, בחברותיות שלו ובכושר שלו להתמודד עם אתגרים.
התקשרות טובה היא התקשרות בטוחה. היא מתקיימת כאשר תינוק יכול לסמוך על זמינותו הרגשית והפיזית של המטפל, על תגובתו הרגישה לצרכיו ועל קבלת טיפול הולם. התקשרות בטוחה מעוררת אצל התינוק אמון בעולם (ידיעה שהוא אהוב ושיש לו על מי לסמוך), ומאפשרת לו להתפנות בנחת לחקירות הנחוצות להתפתחותו. כאשר ההתקשרות לוקה, כלומר, התינוק חש שאינו יכול לסמוך על זמינות המטפל, תפיסתו את עצמו ואת האפשרויות העומדות בפניו משתנה בהתאם.

מזג
התינוק לא נולד לוח חלק, הוא נולד עם מזג: אותם נתוני בסיס שמתפתחים לאופיו של התינוק. מקור המזג בביולוגיה ובגנטיקה של התינוק. הוא בא לידי ביטוי בסממנים, כגון סף הגירוי הנדרש בכדי לעורר את התינוק לתגובה, סדירות פעולותיו (שינה, קימה, אכילה), מידת הסתגלותו למצבים חדשים, המידה בה הוא מצליח לשמור על ריכוז ועוד.
מחקרים מעידים גם על קשר בין רמות הורמונים בגוף התינוק לאופיין של תגובותיו הרגשיות. כך למשל, נמצא קשר בין רמות גבוהות של הורמון בשם "קורטיזול" לתופעות של לחץ. נתונים אישיים אלו מזמנים לתינוק חוויות מסוימות ומושפעים מן הטיפול לו התינוק זוכה. לקראת סוף תקופת הינקות מתגבש המזג וניצני אישיותו של התינוק ניכרים.

ויסות רגשי
ב"ויסות רגשי" הכוונה ליכולתו של התינוק לבחור אם להתייחס או להתעלם מגירוי כלשהו, באיזה אופן יעשה זאת ובאיזו עוצמה.
אמצעי הוויסות הראשונים הם בלתי רצוניים ומופיעים כרפלקס שמטרתו להגן על התינוק מפני התמודדות יתר. הם יוצרים נתק זמני בין התינוק לסביבתו. שינה היא דוגמא לאמצעי ויסות שכזה.
עם הזמן הוויסות מתפתח לאקט רצוני שכולל יותר ויותר יחסי גומלין עם הסביבה. תחילה לומד התינוק להסיט את ראשו ולהרחיק גירויים בלתי רצויים באמצעות בכי, לחקור את סביבתו ב"הצצה" (מבטים חטופים) וכדומה.
בהמשך משתמש התינוק בקשת רחבה יותר של מחוות גופניות, קולות או מילים. כך למשל, אם בתחילה נרגע התינוק רק כאשר אמו יזמה פעולה, הרימה וליטפה אותו, הרי שבהמשך יווסת "מצב הדחק" בעצמו, בכך שייגש אליה או אפילו רק יביט לעברה ויוודא שהיא נוכחת.

אינטראקציה הדדית
התינוק זקוק לתיווך המתמיד של מטפליו ומקיים עמם יחסי גומלין מרגע לידתו. בשלב מסוים, כאשר מתאפשר לתינוק מבחינה התפתחותית להישאר עירני למשך זמן ארוך יותר, לווסת חשיפה לגירויים ולהתמקד, קשרי הגומלין משתנים ומקבלים אופי חברתי. הם מתקיימים לראשונה מתוך הכרה הדדית: התינוק מנהל "שיחה" עם המטפל, שואף לשתף אותו בתגליותיו (מצביע כדי להפנות את תשומת לבו), מחפש את קרבתו בעתות מצוקה ולצרכי משחק.
האינטראקציה ההדדית עם דמות משמעותית מאפשרת לתינוק להפנים נורמות חברתיות בסיסיות ולפתח תחושת "עצמי".

חרדת נטישה
זהו חשש נפוץ בקרב תינוקות. החשש מנטישה של האם מתחיל לרוב בגיל 6 או 8 חודשים. התינוקות מבינים כי האדם המוכר להם ביותר, לרוב האם, הוא אדם נפרד שמסוגל ללכת מהם. התינוק טוב-המזג שלכם עלול לבכות כאשר תצאו מן החדר, או להתעורר באמצע הלילה בבכי ולסרב לחזור לישון.
התינוק חושש שהאובדן או ההיעלמות הזמניים של ההורה יהפכו לדבר קבוע. כתמיד, הדרך הטובה ביותר לטפל בפחד זה היא מתוך הבנה ואהדה. כדי לגרום לתינוק להבין כי אתם תמיד מתכוונים לחזור, תוכלו לשחק איתו את משחק ה"קוקו" – עזיבה וחזרה, כאשר אתם חוזרים לפני שהפחד מתגבר. התינוק ישמח מאוד כאשר תשובו לתחום הראייה שלו.
כמו כן, כדאי להשאיר את התינוק עם אנשים שהוא מכיר. אם חייבים להשאיר את התינוק בפעוטון כאשר הוא בן 6 עד 8 חודשים, הקפידו לבדוק שהמטפלים מבינים את רגשותיו ואת הגעגועים שלו אליכם. אמרו תמיד לתינוק שאתם הולכים, הדגישו את העובדה שאתם חוזרים, ואל תיעדרו למשך זמן רב יותר מן הנדרש. הציגו בפניו אנשים ומצבים חדשים בהדרגה ובזהירות.

הכרה בעצמי
כאשר הפעוט מביט במראה, הוא לא מבין שהדמות הנשקפת היא דמותו שלו. מבחינתו מדובר באובייקט מעניין או בדמות חדשה, אולי אפילו "תינוק נוסף".
ההכרה בעצמנו ובגבולות קיומנו, הטבעית לנו כל-כך, היא למעשה הבנה המתפתחת במהלך שנת החיים השנייה. הפעוט מעכל לאטו שמן המראה נשקפת דמותו שלו.
כעת, אם נשנה משהו בחזותו, הוא יחפש את השינוי על גופו ולא במראה עצמה. כך למשל, אם תשאירו כתם אודם על לחיו או תאספו את שערותיו בסיכה, יושיט הפעוט שמזהה את עצמו יד אל לחיו או אל ראשו ולא אל הזכוכית.
הכרת הפעוט בעצמו מתחזקת כתוצאה מההתנסויות בהן הוא מצליח להפעיל חפצים למימוש מטרותיו. ההתנסויות ממחישות עבורו את היותו בעל "כוח" בעולם. הכרתו בעצמו מגיעה לשיאה כאשר מוסיף הפעוט את המילה "אני" לאוצר המילים שלו.

הכרה בזולת
הפעוט מזהה אנשים (קולית וחזותית) מגיל מאוד צעיר, אך ההכרה בקיומם כיישויות נפרדות בעלות רגש ורצון עצמאי היא כבר עניין אחר לגמרי. הכרה זו מתפתחת באופן הדרגתי לאורך שלוש השנים הראשונות.
סביב גיל שנה מבין הפעוט שבני אדם אחרים יכולים לעשות דברים שהוא עצמו לא יכול לעשות, אך עדיין לא קושר את ההבנה הזו להכרה בכך שהם מתקיימים בנפרד ממנו. כך למשל, אם פעוט מכסה את עיניו, הוא בטוח שגם ראיית האחר נחסמה.
במהלך השנה השנייה הגבולות מתחדדים, אך עדיין קשה לפעוט לתפוש נפרדות של תפקידים, כוונות ומטרות. רק לקראת השנה השלישית מבשילה ההבנה שבני אדם הם עושי פעולה עצמאיים. הבנה זו מאפשרת לפעוט לקיים אינטראקציות מעמיקות יותר עם סביבתו החברתית.

הכותבת היא רונית דוייב, מנהלת מדעית אבוט יצרנית סימילאק

קראת? ספרי לנו מה את חושבת

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

כתבות דומות