ואז זה היכה בי..

ערב יום כיפור, ט' בתשרי, שנת 2002 השעה 10:06
דמעות זלגו מעיניי, הרגשתי הקלה מלווה בהתרגשות ואושר.
זה קרה.
הניחו אותך על חזי, עיניי היו עדיין עצומות.
האמת, פחדתי לפתוח אותן כי לא ידעתי למה לצפות.
איך תיראי? איזו תחושה יש לעור שלך? אולי יש לך אף גדול? עיניים עקומות? אוזניים בולטות?
הרגשתי את נשימותייך. אפילו שמעתי את קולך.
פתחתי את עיניי לאט לאט, בזהירות, בחשש.
ואז ראיתי אותך, ראיתי את בתי בכורתי.
עם חיוך גדול מרוח על הפנים חשבתי לעצמי אחחח כמה את מושלמת.
אבל כמו אימא "פולנייה" או אימא היסטרית..
ישר התחלתי לבדוק אותך מכף רגל ועד ראש. אפילו על קצות הבהונות ברגליים לא ויתרתי. סליחה, על הציפורניים של הבהונות ברגליים.
הוחלט סופית.
את מושלמת.

איך חיינו ייראו אחרי יום הכיפורים…

שמך הוחלט כבר כשהייתי בשבוע ה-20, בדקנו בספרים, התייעצנו עם משפחה וחברים, נומורלוגיה, קבלה, הורוסקופים, ובעצם מה לא.
הרבה שללנו ולבסוף החלטנו..
אור.
שמך יהיה אור.
וכשנולדת, כך הרגשנו אביך ואני. הגיע אלינו אור, אור גדול.
ומה יותר סמלי מזה? שזו תחילתה של שנה חדשה וערב יום כיפור.
אומנם אני לא מאמינה גדולה בהוא, בזה שלמעלה. אנשים אחרים קוראים לו אלוהים.
אבל אי אפשר שלא לתהות..אולי באמת יש שם משהו?
אולי הוא קיים?
ואולי סתם אני מחפשת משמעות למשהו שהוא מקרי?

אני לא צמה, רק מכבדת את בעלי ששומר ומאמין. אז לפחות אורות, טלוויזיה, מחשב וסלולרי אני לא מדליקה.
ובימים אלו, כשישבתי וחשבתי איזה אירוע משמעותי קרה לי ביום הזה, ביום המיוחד הזה,
ומה מסמל עבורי יום הכיפורים. ואז זה "היכה" בי…
יום הכיפורים מסמל עבורי את היום שבו הפכתי להיות אמא!!
החלום הגדול שלי היה להיות אימא, ראיתי את זה, דמיינתי את זה וזה קרה.
שנה חדשה, התחלה חדשה, אהבה גדולה חדשה וחלום שהתגשם.
אני בוחרת להאמין שאצל רוב האנשים, יום הכיפורים מסמל את יום הדין, יום שבו האנשים בוחנים את חייהם בשנה האחרונה, למי הם אמורים לסלוח, מה הם עשו לא בסדר, במי הם פגעו, ממי הם אמורים לבקש סליחה, מה הם אמורים לתקן ומה הם מבטיחים לעצמם לשנה החדשה.
ומה איתי? במה אני מאמינה?
אני מאמינה שיום כיפור זה הזמן לשינוי.
אני מאמינה שיום כיפור זה הזמן לשנות את חיינו אפילו במעט. לא בבת אחת.
לא חייבים בבת אחת, שישאר משהו לשנים שאחר כך..
ובזמן שנחים וצמים (או לא), אפשר לחלום ולחזות איך חיינו ייראו אחרי יום הכיפורים.
איך אני מצליחה בעבודתי, איך אני גורמת לכך שחיי יראו טוב יותר, מה עליי לעשות כדי שאהיה מאושרת יותר.
מהם הדפוסים וההרגלים הישנים שמפריעים לי, ואיך אני משנה אותם לדפוסים שמאפשרים לי צמיחה, גדילה והעצמה.

בשנה שפרצה מלחמת יום הכיפורים, שנת 1973 אני נולדתי.
אומנם לא בדיוק בערב יום כיפורים אלא חודשיים וחצי לפני זה.
אחד השירים שנכתבו על המלחמה הוא השיר על ילדי חורף 73.
השיר מספר על הבטחות לימים טובים יותר, הימים שלאחר המלחמה.
והוא מסמל עבורי את האמונה בהגשמת חלומות ובעתיד טוב יותר.

אודות דנה שחר

נשואה ואמא לשלוש בנות. בעלת מרכז דנה'לה - בית להורים וילדים באבן יהודה. מאמינה שעל מנת שנוכל לצמוח ולהתפתח כנשים וכאימהות ולחזק את התקשורת עם הילדים שלנו עלינו לבטוח בעצמינו ולהקשיב לאינטואיציות שלנו ולא לוותר על המקום שלנו כאדם עצמאי.

השאירי תגובה

כתובת האימייל לא תפורסם.

אהבת? בואי לעשות לנו לייק גם בפייסבוק