סולחת. אבל לעצמי

הרבה דברים תכננתי להגיד לו. הרבה פעמים תכננתי לענות לו ולעמוד מולו בלי לגמגם. אבל לא את הכל הצלחתי להוציא.
הרבה פעמים הוא צעק עליי וקילל אותי והאשים אותי בתחלואי כל העולם, ואני לא עניתי בצורה המסודרת ביותר בה אני יודעת לענות.

רק בדבר אחד אני דובקת, ומתכננת לדבוק, וזה להרחיק ממנו את דרדס הפלא שלי.

מאז שהייתי קטנה לא היו לי יחסים יפים עם אבא שלי. לא שידרנו על אותו גל. לא באתי לו טוב. לא הייתה בינינו הבנה. היו הפרעות רציניות בתקשורת.
ובזמן שכמעט לכל אחד/ת מאיתנו יש בעיות כאלו ואחרות עם ההורים בגיל צעיר, שמתפתחות לאישיו משני בחיים ככל שאנחנו צומחים, אצלי זה נמשך ונמשך. ונמשך ונמשך. ונמשך. עד עצם היום הזה.

הרבה דברים תכננתי להגיד לו. הרבה פעמים תכננתי לענות לו ולעמוד מולו בלי לגמגם. הרבה פעמים תכננתי להחזיר לו חזק כשהוא היכה אותי ממש חזק. לגרום לו לבכות ולהעליב אותו כמו שהוא העליב אותי, אבל לא את הכל הצלחתי להוציא לפועל.

התייצבתי מולו בלי פחד

רק פעם אחת יחידה עצרתי אותו כשהוא ניסה לתת לי סטירה. וממש הפלתי אותו על הרצפה.
רק פעם אחת התייצבתי מולו בלי פחד, וגרמתי לו להיבהל, ולהיות המום. אבל דווקא אני לא הרגשתי שהחזרתי לו ממש כמו שתכננתי.

הרבה פעמים בצעירותי הייתי מחליטה עם עצמי שבפעם הבאה אני לא מוותרת לו.
בפעם הבאה אני עומדת ומשיבה.
בפעם הבאה אני אענה לו כשהוא צועק. אני אשתיק אותו כשהוא מתפרץ. אני אחזיר לו כשהוא מרביץ. אני אבעט בו כשהוא מתקרב זועם. אני אשים לו רגל כשהוא רודף אחריי, כדי שיפול על הראש. אני אשפוך עליו דלי מים כשהוא מקלל. אני אצרח בקולי קולות כשהוא מאיים עליי. אני אשבור את דלת הכניסה כשהוא נועל אותה מבפנים ומשאיר אותי לבד בחוץ.
הרבה פעמים תכננתי. ורציתי. וניסיתי. אבל לא תמיד זה יצא לפועל.

רק בדבר אחד אני דובקת, ומתכננת לדבוק, וזה להרחיק ממנו את דרדס הפלא שלי.

לא עשיתי חיל, בלשון המעטה, בכל מה שקשור ליחסים שלי איתו. עם מי שאמור להיקרא אבא שלי. ההוא שאני לא זוכרת מתי הייתה הפעם האחרונה שקראתי לו ככה ובאמת הרגשתי מוגנת.
כי לא הייתה פעם כזו.
ואם היא הייתה, היא כנראה הייתה קצרצרה והתרחשה בין גיל 3 ל 3.5, בתקופה שאולי עוד הצלחנו לתקשר.
הרבה שנים כעסתי על עצמי בגלל זה. כעסתי על עצמי שלא עניתי לו. שלא עמדתי מולו. שלא התמודדתי איתו. כעסתי על עצמי שלא התבטאתי כמו שצריך. שוויתרתי לו. שלא עמדתי על שלי. שהתקרבנתי מולו.
ועכשיו, לקראת יום כיפור, אני סולחת לעצמי. מעניקה לי מחילה.

משאירה את העבר בעבר. ומשחררת

עכשיו, אני משלימה עם מה שהיה לנו לאורך כל השנים. משאירה את העבר בעבר. ומשחררת. יודעת שלעולם כבר לא נסתדר ולעולם לא תהיה בינינו הבנה. ומוחלת לי על כל הפעמים שרק תכננתי. ורק התכוונתי. אבל שתקתי. ולא החזרתי. ולא פעלתי.

אני חושבת שבערך ב 2/3 מחיי לא השתמשתי במילה "הורים" כשדיברתי על הילדות שלי. בערך ב 2/3 מחיי לא אמרתי ה"הורים שלי" אלא רק "אמא שלי" כי הוא, ההוא שאמור להיקרא אבא שלי, לא היה שותף לדברים החשובים בחיי. לא העניק לי בטחון משום סוג. לא היווה מעולם משענת לסמוך עליה. משענת להיתמך על ידה ולנוח בצילה.
הוא לא היה חלק מהצמתים החשובים באמת בחיי. וכשילדתי את הדרדס הוא בכל לא היה חלק מהחוויה. וכמה טוב שכך.

אבל אני בכל מקרה מעניקה לעצמי מחילה. משאירה את העבר בעבר. ומשחררת.
משחררת את כל הפעמים שלא עניתי. ולא פעלתי. ולא התבטאתי.
משחררת את כל הפעמים שהשתבללתי. והתקרבנתי. ולא החזרתי.
מוחלת לי על כל הפעמים שרק תכננתי. על כל הפעמים שנעלבתי.

אודות אביטל זוננשיין

מאמינה במילה הכתובה ובכוח שבה. מייסדת אתר אמא של, אשת תקשורת, אמא לאחד. אוהבת גאדג'טים, חורף, ואת אירופה בחורף

השאירי תגובה

כתובת האימייל לא תפורסם.

4 תגובות

  1. אורנה
    יקירה, באיחור של שנה פלוס ורק משום שזה עתה נחשפתי לאתר,, אבל הנושא כל כך קביל ורלוונטי לכל שנה ולאו…

    יקירה, באיחור של שנה פלוס ורק משום שזה עתה נחשפתי לאתר,, אבל הנושא כל כך קביל ורלוונטי לכל שנה ולאו דוקא בחודש הסליחות.
    התחברתי כי הרגשתי שמראה הושמה לפני… חוויתי את אותה ילדות (כתבת עלי??) ואצלי היה אפילו נתק בן 10 שנים.
    אכן בכדי לסלוח צריך ללמוד קודם לשחרר.
    אהבתי, התחברתי, התרגשתי

  2. הדס
    היי, לא מכירה אותך ואת האמת לא צריכה להכיר אותך כדי להתרגש מהעוצמות של המילים , מהכוח לסלוח , קשה…

    היי, לא מכירה אותך ואת האמת לא צריכה להכיר אותך כדי להתרגש מהעוצמות של המילים , מהכוח לסלוח , קשה היה לי לא לדמיין את עצמי רצה ובורחת ממנו בין השורות . מאחלת לך עולם קסום עטוף בצמר גפן !

  3. צפריר
    אביטל המקסימה, מרגש מאוד לקרוא סיפור עצוב, אשר למצער הוא נחלתם של ילדים רבים. מקווה שיעודד אחרים…

    אביטל המקסימה,
    מרגש מאוד לקרוא סיפור עצוב, אשר למצער הוא נחלתם של ילדים רבים.
    מקווה שיעודד אחרים להתחזק ולנקות את העננים האפורים של נוף חייהם.
    צום מועיל וגמר טוב.

    • אביטל זוננשיין
      בהחלט לנקות את העננים האפורים, צפריר. כל כך דייקת! ותודה רבה!

      בהחלט לנקות את העננים האפורים, צפריר. כל כך דייקת! ותודה רבה!

אהבת? בואי לעשות לנו לייק גם בפייסבוק