50 גוונים של אמת

ביום כזה של בקשות סליחה וחשבון נפש, אני רוצה לפנות אל ילדיי ולבקש מהם סליחה על ששיקרתי, שסילפתי, שעיקמתי, שצחקתי ושהמצאתי. יש לי תירוצים טובים לכך שלא שימשתי דוגמא טובה לילדיי: הייתי עייפה, הייתי עצבנית, לא רציתי לבאס אותם או שחשבתי שהם לא יכולים להתמודד עם האמת או שאני לא יכולתי להתמודד איתה.

להלן רשימה חלקית של הדברים ה"לא מדוייקים" שאמרתי לילדי או לילדים אחרים.
אז סליחה. סליחה. ושוב סליחה.

על ששיקרתי כשאמרתי שהקשקוש החום שהראית לי שעשית בגואש כל כך יפה ומושלם.
כשאכלתי ביס מהשוקולד ולקחתי לק מהגלידה כשנתת לי רק להחזיק לרגע כשהלכת עם אבא לעשות פיפי.
על שאמרתי אהה, כן ועשיתי את עצמי מקשיבה עד שאמרת משהו מעניין.
על ששלחתי אותך לחדר לחמש דקות ורק אחרי 7 ומשהו דקות אמרתי שאפשר לצאת ולבקש סליחה כי נהניתי מהשקט ושכחתי שיש מישהו בעונש.
על שאכלתי את החטיף צ׳יפס האחרון כשהתחשק לי משהו מלוח באמצע הלילה.
על שצחקתי על הטעויות שלך, כי זה כל כך חמוד שאמרת אנש במקום איש.
על שהייתי משועשעת כשרבתם נורא בגלל שמישהו נשם על מישהו.
על שאני מפעילה מניפולציות זולות כדי לגרום לכם לעשות דברים “אני לא מוכנה לקלח אותך, אז אל תלך למקלחת עכשיו כי אין שום סיכוי שאני חופפת לך.”
על שעשיתי תרגילים של פולניה: "בסדר. בסדר. אז אל תסדר. החדר שלך יהיה מבולגן ולא נעים… אבל מה אכפת לי, אני לא צריכה לישון בבלאגן הזה."
על שאמרתי "כן" כששאלתם אם אני עובדת כשבעצם רק הייתי בפייסבוק.

על שאמרתי לפעמים לילדים מעצבנים שביקשו לבוא שיש לנו תכניות למרות שלא היו לנו שום תכניות.
על שעבדתי עליכם כשלא ידעתם לקרוא, ואמרתי לכם שכתוב בשלט שעכשיו סגור בג’ימבורי, או בחנות צעצועים.
על שאני שואלת אם צריך אמבולנס כשאתם בוכים בגלל איזו שריטה קטנה ומבקשים פלסטר.
על שאני מספרת לכם שהעכביש/ הדבורה/ הציפור שמסתובבים בבית וממלאים אתכם חרדה פשוט הלך לאיבוד והוא מחפש את אמא שלו…
על שאני אומרת שאם תאכלו הרבה ממתקים תכאב לכם הבטן.
על שאני אומרת שאולי נקנה מחר ואני מקווה שעד מחר תשכחו שרציתם את השטות הזו שראיתם אצל חבר.
על שאני אומרת "חבל" שהתקלקל הצעצוע המרעיש ועושה עצמי מנסה לתקן או להחליף סוללה.
על שאני משקרת לכם כשאני אומרת לכם שבחרתם מעולה את הבגדים למרות שזה שילוב מזעזע של חולצה ירוקה שקטנה עליך עם מכנסיים חומים.
על שאמרתי לכם שהדג שוחה לו על הצד כי פשוט יותר נוח לו ככה.
על שאמרתי לכם נגמרו העוגיות / שוקולד / גלידה למרות שלא נגמר, כי אני רציתי לאכול אותם או כי לא רציתי שאתם תאכלו.
על שאמרתי שפיית השיניים לא עובדת בשבת או לא הגיבה למיילים שלי כדי לקבל ארכה לקניית מתנה הולמת לאין-שן.

עכשיו כשהילדים בוגרים מספיק כדי לקרוא את השלטים ברחוב וגם לקרוא אותי, אני מודעת לכך שתכף נסגר חלון ההזדמנויות בו אני מצליחה להתאים את המציאות לצרכים שלי ולספר להם את הסיפורים שאני רוצה.
כשהם יפסיקו לשאול "באמת אמא?" ויתנו לי את המבט הזה שאומר "נראה לי שאת מנסה לעבוד עלי, גיברת" אדע שהם גדלו מספיק כדי להחזיר לי.
רשימה זו תשמיד את עצמה בצאת יום כיפור או כשהמכוניות יפריעו לילדים לרכוב על האופניים שלהם בכביש, מה שיגיע קודם.

אודות כתבת מערכת

אתר הנשים והאמהות הגדול בישראל עם 900,000 גולשות בכל חודש ומועדון חברות עם מעל ל 110,000 נשים. באתר ניתן למצוא לצד כתבות וראיונות גם קשת של כותבות כשלכל אחת הצבע, הייחוד, הכישרון והסגנון שלה. חלומות. הגשמה. פחדים. בישול. ילד ראשון שני או רביעי. זוגיות ושאר הנושאים שכל אישה אוהבת לקרוא

השאירי תגובה

כתובת האימייל לא תפורסם.

3 תגובות

  1. riki
    מצויין לגמרי

    מצויין לגמרי

  2. חדוה
    מעניין, כנראה שתירוצים כאלה ואחרים עוברים מדור לדור יחד עם המסורת או יחד עם דברי הימים. כן, יש…

    מעניין, כנראה שתירוצים כאלה ואחרים עוברים מדור לדור יחד עם המסורת או יחד עם דברי הימים.
    כן, יש תירוצים שהשתמשתי בהם ויש חדשים שלא הכרתי. אך מה נעים לראות שלא נס ליחם. אמשל, אל דאגה, כאשר נועם, אלון ואסף ידגלו, הם יספרו לילדיהם את החלק השחוק יחד עם החלק שהם ימצאיו למען חידוש והתחדשות ושינוי ויצירתיות.
    אהבתי.
    ואני סבתא אך עדיין נהנית כאשר מישהו ברחוב אומר לי, וואי, אמשל ….. כמה טוב לראותך, מה שלום….?כי בעבר נהגו להגיד לילדים, אהההההההה אתה הבנשל.
    גלגל מסתובב

    • תודה חדוה. התירוצים בבסיסם כנראה אותם תירוצים, לא מחדשים הרבה רק יש יותר וריאציות.

      תודה חדוה. התירוצים בבסיסם כנראה אותם תירוצים, לא מחדשים הרבה רק יש יותר וריאציות.

אהבת? בואי לעשות לנו לייק גם בפייסבוק