אני רוצה להיות וונדראמא!

תפסתי את ארי כמו שתופסים חתול מהצוואר. עם הציפורניים שלי חדרתי מבעד לחולצה החגיגית והחדשה שתפרתי לו, וככה רצתי למדרכה ממול. אני מזיעה, קצרת נשימה ולבנה כמו סיד.
תפסתי את אלמה ביד השנייה, שלפתי אותה מהמדרכה ורצתי עם שני גוזליי כל עוד נפשי בי. האוטו נשאר פתוח והמפתחות בסוויצ'.

זה היה אחר הצהריים נחמד ואוורירי, נסענו נרגשים לשדה התעופה, לראות מטוסים, לחוות ריח חו"ל ובעיקר כדי לקבל את פניו של דוד אילן, הדוד שלי מאמריקה. יש לי דוד מאמריקה ששולח לי חבילות, עם כל מיני בגדים ואביזרים מדליקים עם ניחוחות התפוח הגדול.

רצתי..? יותר נכון התאמתי את עצמי למקום, הפכתי לכלי מכני משוכלל- מטוס סילון- טסתי לכניסה של אולם קבלת הפנים- טיסות נוחתות. טיסה 1782 מניו- יורק נחתה. אוי הוא כבר נחת, דוד שלי אילן, הדוד שלי מאמריקה.
דוד אילן מגיע כל 4 שנים בין כיפור לסוכות, לביקור מולדת של חודשיים.
כשנולדתי הוא בא. כשהייתי בת 4 הוא הגיע. כשהייתי בת 8 הוא קפץ לביקור ולקח אותי ליום כיף בלונה פארק.
אתמול בארוחת חג סיפרתי לאופיר על החוויה שלי ושל דוד אילן, האח הגדול של אמא שלי, בלונה פארק. אמא שלי מתערבת ואומרת שאני ממציאה, שלא היה ולא נברא. זה לא יכול להיות אני מתעקשת, מתווכחת ומתחילה לספר לאלמה שמחר דוד אילן מאמריקה יגיע אלינו באווירון וכשהיא תהיה בת 8 הוא יקח אותה ללונה פארק. אלמה בת 4. הוא היה פה כשהיא נולדה. כל 4 שנים דוד אילן שלי בא לבקר, את ארי הוא עדיין לא פגש.

בזיעה קרה ובמלמול מבולבל אני מנסה להסביר לאיש הביטחון ששמה ליד האוטו שלי יש עגלה ועל העגלה יש תיק וליד העגלה והתיק יש רכב ובתוך הרכב יש 2 אנשים חשודים עם כיפה לבנה גדולה וסרוגה. הם לקחו את המזוודה, את התיק הם השאירו על העגלה ועכשיו הם נוסעים. הצילו! איך הם הצליחו להסתנן..מה..? אין אבטחה..!? איך הם הצליחו להכניס פצצה לשדה התעופה בן גוריון?
יכתבו בעיתונים, יראו אותי בטלויזיה, יפרסמו בחדשות שאני הצלתי את כולם, שבזכות הערנות שלי נמנע אסון. אני עדיין רועדת, איש הביטחון מייד רץ לאזור המסוכן ופתאום בחצי עיין אני רואה את הרכב חוזר ואחד מהשניים קופץ החוצה לקחת את התיק. מה..? הוא התחרט? המצפון לא נתן לו? הוא קיבל הוראה מלמעלה שעכשיו זה זמן לא מתאים? אולי הלוקיישן לא ממש מתאים? מה קרה שם? איש הביטחון חוזר אלי במבט מזלזל ואולי קצת ברחמים.

אני צריכה להיות עירנית ומציאותית. בוגרת

הכל בסדר איתך גברת? אולי את רוצה כוס מים? ביקרת לאחרונה אצל הפסיכולוג? ובכלל את בדרך כלל טיפוס חרד?

בינגו. עלו עלי. רואים את זה?..- שם קוד- חרדה בשטח! מרגע הלידה של אלמה ועד היום המעגלים העיצביים בהם מעורבים אזורי מוח כמו האמיגלדה וההיפוקמפוס, הם אלו שנחשבים כבסיס הביולוגי של החרדה. ו.. מה לעשות אני חרדה! מכל דבר, מכל מקום, בכל רגע. לא קל.
יש לי אחריות, אני מחוייבת, אני צריכה להיות עירנית ומציאותית, בוגרת, עוטפת ואמיצה. אני רוצה שהילדים שלי יאהבו אותי, יעריכו אותי, אני רוצה להיות הכי חכמה בשבילם ולענות נכון על כל שאלה שישאלו, אני רוצה להיות עצמאית ולנהל קריירה, אני רוצה להיות אמא למופת, אני רוצה להיות וונדראמא!

הנה דוד אילן מגיח מדלת הכניסה האוטומטית. אנחנו רצים לקראתו באושר.
דוד אילן, נכון שבעוד 4 שנים כשאלמה תהיה בת 8 תיקח אותה ללונה פארק?

אודות חוה לוי רוזלסקי

חוה לוי רוזלסקי בעלת מותג בגדי הילדים BELA MY CHILDHOOD אמנית ויוצרת, אמא לאלמה וארי שמציתים כל בוקר עם שחר את הריגוש האין סופי, המשמעות, הקסם, הזוהר הפנימי, הפשטות והליבה לחיים ויצירה.

השאירי תגובה

כתובת האימייל לא תפורסם.

2 תגובות

  1. רון
    מדהים, כייף לקרוא את מה שנכתב בכל כך הרבה כשרון. מזדהה עם הכמיהה שלך, גם אני רוצה להיות סופר…

    מדהים, כייף לקרוא את מה שנכתב בכל כך הרבה כשרון.
    מזדהה עם הכמיהה שלך, גם אני רוצה להיות סופר אבא :)

    • משתמש אנונימי (לא מזוהה)
      תודה רון(-: חג שמח...!

      תודה רון(-:
      חג שמח…!

אהבת? בואי לעשות לנו לייק גם בפייסבוק