אם הייתי אמיצה, הייתי מבקשת מעצמי סליחה

אם הייתי אמיצה מספיק, הייתי מבקשת סליחה מהנפש וסליחה מהגוף.
על כל הפעמים שהגוף אותת שכואב לו ולא מיהרתי לבדוק את מקור הבעיה. ועל כך שפניתי לטיפול רק כשהוא ממש כעס עליי. איך גוף יכול לכעוס אתם שואלים? הוא מגיב בדרך שלו. הוא מסמן. הוא מאותת. הוא מכאיב לי כדי שאתעורר. ככה הוא כועס. אני מבינה אותו, לא נעים לו ככה.
על כל הפעמים שהלב נמחץ על החמצות, על אי המימוש המלא, ועל כל הפעמים שלא הקשבתי לו. על הפעמים שאני ממלאה אותו שלא לשביעות רצונו ועל הפעמים שהשארתי אותו ריק.
הוא גם כועס עליי. איך הלב כועס אתם שואלים? הוא פועם בחוזקה. הוא עוצר לי את הנשימה. הוא רגיש מידי וגורם לי לקבל החלטות בשליטה טוטאלית של האמוציות. הוא יודע לשלוט בי, להניע אותי על ידי הרגש ולא לתת לטיפת הגיון להפריע לו. כזה הוא, משתלט. ואני מבינה אותו, לא נעים לו ככה.
ואם הייתי מבקשת סליחה מהמכלול, מהשלם, הייתי מבקשת סליחה מעצמי על כך שאני ממצה מהר, שאני מצליחה להגיע להתרגשות שיא בנקל ולהפיגה במהירות כלעומת זו שהגיעה ולא ממש מצליחה לשמור עליה לריצה ארוכה יותר, מבקשת סליחה על כך שאני מוותרת לעצמי לעיתים ולא עושה עוד צעד אחד קטן. רק עוד אחד קטן.
הייתי מבקשת סליחה על החרדות והפחדים שהורסים לי את הבריאות ועל כך שאני מצליחה להתמודד איתם רק בשליש מהמצבים. על כך שהם משתקים אותי ופוגעים באיכות החיים שלי.

על כל המצבים בהם בחרתי להתבודד ולהכאיב לעצמי. להתייסר על הלבד ולהנות מהלבד באותה נשימה. על הפעמים בהם זעקתי לחברה אך הדפתי אותה ממני. על הפעמים בהם דחיתי הזמנות חברתיות כדי להזין את הנפש בלבד שלי. בריק שלי. באמת שלי.
הייתי מבקשת סליחה מעצמי על הלילות ללא השינה כשאין עוד תינוק שצריך לחתל או להניק, על ההתעוררות המוקדמת בשבת כשכולם ישנים ועל אי היכולת להירדם חזרה ולאפשר לגוף מנוחה.
על הפעמים שבהם נעניתי בחיוב אך לא באמת רציתי. על הפעמים שאמרתי כן כשהתכוונתי ללא. על הפעמים שריציתי את האחר על חשבון עצמי. על הפעמים שביטלתי את עצמי לטובת האחר. על הפעמים שחייכתי כשהתכוונתי להיות עצובה. ועל הפעמים שבכיתי כשהתכוונתי להיות שמחה.

סליחה.

אודות אופירה שושן

נשואה למיכאל, אם לעילאי ונועה. מנהלת מחלקת ניו-מדיה בחברת פרסום. בעלת תואר באדריכלות ועיצוב, סיימה בהצטיינות לימודי מולטימדיה ותקשורת חזותית. אוהבת עד כלות את העבודה שלה. בילדותה יצרה לעצמה בועה פרטית משל עצמה ומתחזקת אותה עד היום. צלילי גיטרה וסקסופון מפילים לה את הלב. כתיבה טובה מרסקת לה את החושים. אוהבת להביע ובעוצמה - או לא כלום. אוהבת להתרגש. אוהבת לאהוב. בוכה מאושר כשהילדים שלה מחייכים. אינטואיטיבית בכל רמ"ח איבריה. מציאותית אבל מעדיפה את עולם הדמיון. רצה אחרי הזמן ואף פעם אין לה זמן לטלוויזיה. הופכת דברים קטנים לגדולים. מכורה לשנ"צ של יום שישי. נהנית מרעיונות שמגיעים בלילה ללא הודעה מוקדמת ואת ההשראה היא מוצאת בדברים הקטנים והלא צפויים. נולדה כדי ליצור

השאירי תגובה

כתובת האימייל לא תפורסם.

אהבת? בואי לעשות לנו לייק גם בפייסבוק