"אונס זה רצח. אני יודעת, הייתי שם": אסתי זקהיים מדברת על הכל

"אני רוצה שהבנות שלי ייהנו ממין. אני לא חושבת שההנאה קשורה רק לאהבה, ולא אכפת לי שהן לא 'ישמרו' את עצמן – להיפך. שיחגגו את הנשיות ואת הגוף שלהן, שידעו מה זאת אורגזמה. שישתרללו מצידי- אבל רק עם מי שהן בחרו ומתי שהן יחליטו".

אסתי זקהיים (50) פרצה לחיינו בשנת 1997 בסרט עפולה אקספרס.
היא שחקנית כריזמטית, יצירתית, יצרית, פורצת מסגרות, אחת הדיוות הגדולות של עולם התיאטרון. משתתפת במס' הצגות במקביל ודואגת לטפח את תרבות הפרינג' בישראל.

מה נשי בעיניך?
אני הכי קלישאתית- הריון והנקה.
אני כל כך אוהבת לראות נשים שנהנות מההריון שלהן. נשים שחיות בתוך הגוף שלהן בשלום. אני יכולה לבהות שעות בבטנים עגולות ובבנות דודה הקטנות שלי שילדו לאחרונה. היו לנו חמש לידות במשפחה השנה.
התקופה הכי מאושרת בחיי הייתה בהריון שלי עם אוריאל (16). למרות שאבא שלי, אהוב ליבי, היה חולה מאד. זו היתה הפעם הראשונה בחיי שהרגשתי שאני לא בודדה בעולם. יש בתוכי חיים. יצרתי אדם. היה מישהו קטן שכל הזמן גדל בתוכי.
לא הרגשתי רעב, לא נזקקתי לאכילה רגשית כדי למלא את הבור שלי, הבור חסר התחתית, של הכאבים והטראומות של הבדידות והנטישה, הרגשתי מלאה ושמחה. וכמובן שירדתי בהריון שמונה קילו. ואז נולד נסיך יפה תואר גדול וטוב לב, שינק במשך שנה שלמה.
עבדתי עד סוף שמיני וחזרתי לעבודה אחרי חודשיים, אבל נשאתי את אוריאל במנשא 24/7.

לדעתך יש נשיות מוחלטת?
מוחלטת? מאיזו בחינה? יפה לא יפה? אני חושבת שמה שיפה בעינינו, באמת, הוא מה ששייך לנו, שהוא חלק מאיתנו, מה שיש לנו איתו עבר משותף וזיכרונות משותפים, געגוע, אהבה.
הידע שלנו והאהבה שלנו לאנשים הופכים אותם יפים בעיננו, כל יום יותר.
אני מסתכלת, למשל, על מונטי שלי, הוא פינצ'ר דוברמן קטן ואני מעולם לא חיבבתי כלבים קטנים. אבל, מאז שאימצנו אותו ונקשרנו אליו והוא הפך לחלק מהמשפחה – אני מאוהבת בו לחלוטין ונהנית מהאהבה שלו אלי, ובעיניי הוא הכלב הכי יפה שנוצר אי פעם.
אמא שלי הייתה אישה יפיפיה אבל עכשיו כשהיא בת שמונים ואני בת חמישים. היא יפה ואהובה בעיני יותר מאי פעם. האישיות שלה, הקמטים שלה, הנסיון שלה, טוב הלב, הכריזמטיות, העובדה שהיא קמה כל בוקר, הולכת למשרד, עובדת בהתנדבות ובמרץ ומנהלת עמותה שיש לה 7 מועדוניות לילדים בסיכון, העבר המשותף שלנו, הטרגדיות והאובדנים שאנחנו חולקות ביחד- כל המכלול הזה הופך אותה מדהימה ומרגשת ויפהפייה! לדעתי אין יותר יפה מזה.

יפה בעיניי זו הנינוחות, החופש והשמחה בגוף.
יפה בעיניי זה נשים שמזדקנות בכבוד, נשים שמשחררות את הבטן, שלא עושות ניתוחים ולא במרדף המתיש אחרי הנעורים האבודים. נשים שנהנות מכל גיל כשהוא מגיע.
אני בעוד חודשיים בת 50. לא הייתי חוזרת אחורה רגע. נהניתי מכל גיל, מצצתי את כל האפשרויות, בחרתי את כל הבחירות הטובות והרעות, אהבתי, שנאתי, פיתתי, פותיתי, נטשתי ננטשתי – כשהייתי בת 16 הייתי כולי בת 16. מי כתב את השיר הזה. 16 המתוק? זה היה הכל חוץ ממתוק. לי זה היה רע לתפארת ונפלא ברמות מרסקות ומרוממות.
השלמות בעיניי היא חוסר שלמות. לא מושלם מבחינתי שווה שלם. אני פחות מחבבת סימטריה, גם בפנים. לדוגמא בסרטים אני אוהבת נשים אירופאיות, ספרדיות, לא אמריקאיות. הן הרבה יותר מעניינות עבורי.

את רואה את עצמך כפמיניסטית?
ברור. אין שאלה. זה מרגיז אותי שנשים אומרות שהן לא פמיניסטיות. נראה אותנו מצביעות, בוחרות מה נהיה כאשר נהיה גדולות, עובדות מחוץ לבית, נהנות מהזכות לומר – לא! הכל מהכל, ללא הפמיניזם.
להיות פמיניסטית זה לא להיות גברית, לסבית, עם שפם ובלי חזייה, זה לא אומר להיות אגרסיבית. זה כן אסרטיביות, זה כן להכיר בערך עצמי כשווה בין שווים. אני לא צריכה להיות גבר כדי להיות שווה. אני לא צריכה להיות עם גבר, כדי להיות שווה, אני לא אגדיר את עצמי לפי אבא שלי, בעלי או בני.
בישראל עדיין שורר שיח פטריאכלי מסורתי מהסוג המדכה, המקטין, שמעצים נשים רק דרך האימהות.
יש עדיין שיח שבו אם אינך אימא, את אדם לא שלם, אם את לא רוצה להיות אימא, את סוג של פריק, מפלצת, משהו אצלך לא בסדר וצריך לפעול לביעור העניין.
יש לי מכרות שעדיף היה שלא היו יולדות, כאלו שגם הילדים סובלים וגם הן.

בשבוע שעבר התפרסם בתקשורת מקרה שקרה במועדון אלנבי 40 בתל אביב, שבו צעירה קיימה יחסי מין על הבר עם מספר רב של גברים.
את מדברת עם תמרה ונעמה (10) שלך על מיניות ואיך את מעבירה להם את מה שאת רואה כנשיות בריאה?

לצערי אני קצת פסיכית. אני מאמנת אותם בהגנה עצמית, מין רוטינה של אצבעות לעיניים, מכה לאזניים ובעיטה לביצים.
מגיל אפס הילדים הולכים איתי לצעדות, הפגנות ומחאות וצועקים "הגוף שלי שייך לי, איזה חלק מהלא, לא הבנת עד לפה". לפעמים הם שרים את זה לי.
אני מנסה לדבר בצורה נורמלית, אבל אני מודיעה כאן, קבל עם ועדה, שאם מישהו יגע בבנות שלי, אם מישהו יעז לפגוע בילדות המתוקות ומלאות האמון והתקווה והרצון לחיות חיים שלמים ומלאי אהבה, אני באופן אישי, ארביץ ואסרס. מצטערת, אבל פשוט כך.

לדעתי אונס זה רצח. אני יודעת, הייתי שם.
זה רצח של הנשמה, רצח שהאישה אולי לא קבורה באדמה, אבל הנשמה שלה כבויה וקבורה, היא מת מהלך, זומבי.

אני מנסה ללמד את הבנות שלי שהן אחראיות על הגוף שלהן, שהגוף שלהן והנפש שלהן יקרי ערך. שהן אדוניות לעצמן ולגופן. שאף אחד לא ישפיל אותן ולא יגרום להן לחוש לא נוח. שהן לא תשתמשנה בגופן כמניפולציה, ושלא יתנו לאף אחד לגרום להן לחוש לא שוות או לא נשיות או לא "באמת" אוהבות- אם הן בוחרות שלא להענות לחיזוריו. אני מלמדת אותן שאסור לאיש לגרום להן לעשות משהו בכפייה, ושאף פעם לא יסחרו ולא ירמסו את אהבתן לגוף המדהים שלהן.

האם זה משהו שאת מדברת עליו עם אוריאל, על נשים, איך להתייחס אליהן שאולי זה יותר רלוונטי בגלל גילו אבל פחות נוח בגלל שהוא בן?
אני לא דוחקת בו. ולפעמים אני מדברת איתו, והוא אומר לי "אמא, זה יותר מידי. אני לא רוצה לשמוע ולדעת עליך דברים. לא על חברים לשעבר ולא על מיניות", אז אני סותמת.
הצעתי לו לדבר עם חברים שלי אז הוא ענה" כל החברים שלך הומואים, אמא, מה הם ילמדו אותי?" וצחק. אז הלכתי לחנות ספרים וביקשתי לדעת אם יש ספר שהוא כמו 12-16 של הבנות, אבל לבנים. הראו לי שניים או שלושה. בחרתי, קניתי, עטפתי, ושמתי לו על הכרית שלו, בלי לומר מילה.
קניתי לו את הספר לפני כמה חודשים. כי הבנתי שיש לו שאלות, שהוא לא ישאל אותי – ובאמת הוא אמר לי תודה, אבל אני לא צריך. ואז שמעתי אותו צוחק בקול רם. אז שאלתי אותו מה מצחיק, הוא ענה "סתם, משהו בספר שקנית לי…" אז הבנתי שעשיתי את הדבר הנכון. חייכתי לעצמי והענקתי לעצמי בגאווה טפיחת עידוד.

אלחנדרו, בעלה של אסתי ואב ילדיה הוא איש דתי, ואסתי חילונית גמורה.

איך מצליחים לגדל ילדים בבית חילוני/דתי, עם הדברים שאת מאמינה בהם לעומת איך שאלחנדרו רואה את החיים ואת הדת? והכל במעוז החילוניות של ישראל
כבוד הדדי, אמון, וכמה חוקי יסוד. זהו, זה שם המשחק.
אני לא מוציאה כסף בשבת, בקפיטריה בבריכה, גם אם הוא איננו איתנו.
אני לא אתן להם לאכול לא כשר.
אני שומרת מטבח כשר, למדתי לבשל כשר ושיחזיק על הפלטה ולא יתייבש.
למדתי להדליק נרות, לברך וכו'.
הצטרפנו לקהילת תל אביב, קהילה קונסרבטיבית. שמתאימה לנו כזוג מעורב ושם אנחנו יושבים יחד.
הוא הבין שאני לא מוכנה להתפלל בעזרת נשים ושאני לא מוכנה להדרה.
אלחנדרו אדם מוסרי, רגיש ופתוח. הוא לא גזעני ולא לאומני. הוא מאד ציוני. אבל הוא אוהב אדם ומקיים את הכלל החשוב בתורה "ואהבת לרעך כמוך" ואת 10 הדיברות – זה הכי חשוב בעיניי, שהוא מענטש.
כל השאר בעיני זה שטות גדולה, קטנוניות לשמה, מסחרה של הדת ופוליטיקה של הדת

באילו מסגרות הילדים מתחנכים?
אוריאל בכפר הירוק, בפנימיה. הבנות בבית ספר בשכונה.
בכל פעם שיש מעבר ושינוי, (גן, בית ספר, חטיבה, תיכון) הנושא הדתי עולה על הפרק. בפעם הראשונה שאלחנדרו אמר שהוא מאד רוצה מסגרת דתית, אמרתי לו שאני ממש רוצה את הבית ספר היהודי ערבי ביפו. רק אופוזיציה קשוחה עובדת במקרים כאלה. בעיקר אצל דתיים, כי יש חוקים של עשה ואל תעשה, ולנו, החילונים, אין, ואנחנו צריכים להמציא אותם לעצמנו.
בכל מקרה, כך הגענו לבתי ספר ממלכתיים ולא יעודיים או יהודיים מידי.

איך תגיבי אם הילדים יחליטו ללכת על אורח חיים דתי?
אני מקווה שהם יבחרו במה שטוב ונכון להם. אין לי בעיה עם הדת. יש לי בעיה עם דתיים ספציפים.
אמרתי כבר לעצמי, שעם הכל אחיה, רק אם אוריאל יחליט להצטרף לנוער הגבעות, תג מחיר או מחתרת יהודית- או שלושתם יחד, עם זה אין שום סיכוי שאני אחיה בשלום. אני רוצה שיחיה מתוך אהבה ולא בשנאה לאחר. שלא יהיה גזען תוקפני מלא פחדים ופרנויות.

החיים עם אלחנדרו שינו את דעתך על דת ואלוהים?
החיים איתו הם הזדמנות להקשיח את עמדותיי נגד החוקים והקטנוניות, נגד דת.
אבל החיים עם אלחנדרו פתחו בפניי את ארון הספרים היהודי. שם גיליתי את היופי, העומק והמוסר, את החכמים ופרשנים, דרכם הבנתי שהיופי, החוכמה, התרבות והפילוסופיה היהודית- היא שלי, ולא רק של הדתיים. החיים עם אלחנדרו גרמו לי להבין שהייתי בורה ואנטי.

הזוכה האפרו-אמריקאית באמי אמרה שאי אפשר לזכות באמי על תפקידים שלא מוצעים, מרגישה ככה לגבי תפקידי נשים? מרגישה שזה שאת אישה פוגע בך בתחום המקצועי?
תפקידי נשים??פחחח
אני בת 50, קשישה שמנה ולא יפהפייה, ועוד אשכנזייה שזה ממש לא אופנתי, ואני מסרבת להגחיך את עצמי.
כולם מדברים על העלבון המזרחי, שאני לא אפתח על העלבון האשכנזי.
אבא שלי הגיע בלי כלום! והכל עשה בשתי ידיים. גם מצד אמא שלי, סבא וסבתא הגיעו ממש בהתחלה כשהיה עוד מה לעשות, מה לבנות, כשהיה מקום ב 1919 ובנו את תל אביב.
אנשים נוהגים לומר לי שלא יכול להיות שאני אשכנזייה, כזו חמה ונחמדה.. אולי את תורכיה? סורית? לבנונית?
אז אני מפלה? כי אם כבר אני מופלית. מי מככב בקולנוע? איבגי, אבקסיס, אילוז, אבוטבול. זה הקולנוע שמפלה אותי.

אני יודעת שהשכר של נשים נמוך משל גברים באותו תפקיד, ובאותו ותק ודרג. ואני מתכננת להילחם בזה.

מה דעתך על הפוליטיקה הישראלית, התפקיד של הנשים בה, וההתייחסות לאיך שאיילת שקד נראית ומתנהגת?
אנחנו חברה פטריאכלית. המרחב הציבורי סקסיסטי, גברי, צבאי, גזען ומדכה.
איילת שקד באמת יפה כמו מלאך ומדברת כמו שטן. כמה שנאה, בורות, כוחניות וגזענות יש בה. אני לא מצליחה לראות את היופי שלה, כי הלב שלה שחור. ואני רואה לתוך הנפש פנימה. לכן מבחינתי מכל היופי הזה לא נשאר דבר.
האיש הכי יפה בפוליטיקה זה אילן גילאון. כי הלב שלו במקום הנכון, החיוך שלו , אהבת האדם באשר הוא אדם, הנכונות שלו להלחם עבור כל אדם, קרבן, עשוק ושנרמסו זכויותיו, בכל עוול ופשע, וזה כשלא משנה לו מי אתה, והאם תצביע לו או לא.

מתייחסים לנשים באותה רצינות כמו שהיו מתייחסים לגברים? אם הייתה עומדת אישה בראש הממשלה, היינו נראים טוב יותר?
הבעיה היא שכשנשים בחברה כה שוביניסטית, פטריאכלית וגזענית, המקדשת את הגבריות, מגיעות לעמדת כוח, הן מתנהגות כמו גבר, יותר מגבר, הרבה יותר גרוע.
במקום לעבוד מעמדת ניהול נשית, שיתופית, סולידרית, הן מאמצות את המודל הגברי ומחרבות לכולנו.
אם נצליח למצוא וליצור רשת אחת רבת עוצמה המורכבת מהרבה נשים, שונות אך שוות, ניצור סולידיריות נשית, שיח של אחיות, sisterhood, אז זה יוכל להיות נפלא שתהיה ראשת ממשלה אישה (הבת שלי רוצה להיות ראשת ממשלה). כי השיח הנשי הוא חוצה גבולות, מפלגות ומרחבים פרטיים וציבוריים. שיח נשי יכול להיות עמוק ואמיתי. מחובר מהגוף ומהנפש, מייסורי ההטרדה המינית, רמיסת הזכויות, האונס הפיזי והנפשי, האימהות, הנשיות.
דרך פירגוון הדדי, אחווה וסולידריות נשית, ניתן להגיע יותר בקלות לשלום

את רואה בעתיד פתרון של הסכסוך הישראלי-פלסטיני?
אנחנו שהבאנו את החיילים לעולם, יודעות את כאב הלידה וייסורי הגדילה. איך ניתן להם להרוג ולהיהרג?
נשים יוצרות שלום. אני מאמינה שהכוח האמיתי הוא רק אצלנו.

מה החלום המקצועי והאישי שלך?
אני חולמת שיהיה לנו, לאנסמבלים שאני משתתפת בהם, תאטרון משלנו, שנצליח לקבל מבנה קבוע בו נוכל להופיע ולהתפרנס בכבוד מהתאטרון שאנחנו אוהבים ומאמינים בו.
יש חיים מחוץ לרפרטוארי והם הרבה יותר שוקקים מעניינים ותוססים. רק שאין להם כסף .

אני רוצה שיתנו להתפרנס בכבוד מפרינג' ומאמנות ותרבות.
אני רוצה אם אפשר, למות על הבמה. למות בבת אחת, ללא ייסורי כימו וללא שהות בבית חולים. לישון ולא לקום. או להתמוטט על הבמה.
אני חולמת להיות שרת החינוך והתרבות, אבל נתחיל בשח"ם.
אני חולמת לעשות סרט אחד בשנה והצגה אחת בשנה וסדרה אחת בשנה. כל שנה, עד יום מותי. אני צריכה את הביטחון שזה מה שיקרה. בעצם אני חולמת שמישהו יגיד לי, יהיה בסדר. זה מה שיהיה. ושאני גם אאמין לו.

בימים אלה אסתי מופיע על הבמות עם המופע החדש "עונג". מופע תיאטרון מוזיקלי, שהוא מסע אמנותי בעקבות מקורות העונג (ובקיצור, הכיף שלנו בעולם).
המופעים הקרובים:
15 באוקטובר בשעה 21:00
16 באוקטובר בשעה 22:00
17 באוקטובר בשעה 21:00

קליק לעמוד המופע בפייסבוק

כרטיסים במחיר מיוחד להופעות הראשונות – 40 ש"ח. רכישת הכרטיסים במקום.
המופעים יתקיימו בסטודיו MOVE רחוב יקנעם 3 (פינת יגאל אלון 145) תל אביב

אודות לימור ברק

נשואה לרון. אמא ליונתן יואב ואביגיל. צלמת חובבת, חולת הופעות חיות. מוצאת בכתיבה דרך לשחרור לחצים, טיפול אישי וסיעור מוחות עם עצמי. אילתית גאה בלב ובנשמה, רק, בשלב זה, לא בגיאוגרפיה

השאירי תגובה

כתובת האימייל לא תפורסם.

תגובה 1

  1. ענת
    אוהבת את האשה המדהימה הזאת אין עליה , שחקנית מעולה, אשה בכל רמח אבריה , אמיתית וצריך יותר מזה

    אוהבת את האשה המדהימה הזאת אין עליה , שחקנית מעולה, אשה בכל רמח אבריה , אמיתית וצריך יותר מזה

אהבת? בואי לעשות לנו לייק גם בפייסבוק