אסור להפריד את אור מהחברים שלה

כמו כל חבריה לכיתה, גם אור פכטר שמחה לשמוע על הטיול השנתי, אך הצוות החינוכי החליט לא לשתפה וזאת בשל היותה מוגבלת בשיתוק מוחין קל.
אור החליטה לא לוותר ולהילחם עד לשינוי ההחלטה ולאיחוד עם חבריה.
אנחנו יכולות לעזור לה ע"י שיתוף או חיבור עם הגורמים הרלוונטים.

וכך היא כותבת בעמוד הפייסבוק שלה:

שמי אור פחטר ואני תלמידה בבית ספר "אורט גבעתיים". אני חיה עם שיתוק מוחין קל (CP) שבא לידי ביטוי בליקוי ראייה ורגל שמאל מעט חלשה.
בימים האחרונים אני לא מצליחה למצוא מנוחה.
בתחילת השבוע עמדה להקת ביה"ס על הבמה במסגרת טקס לציון יום הזיכרון לרצח רבין ושרה את המילים: "ואולי יבוא היום ונהפוך שווים" שאפילו הוצג בשפת הסימנים.
חשבתי איך אפשר לשיר את השיר הזה בלי באמת להתכוון לכל מילה? איך "חינוך" וערך כמו "שיוויון" הם סתם מילים כשהם לא מיושמים הלכה למעשה?
בעוד פחות משבועיים (9-11.11) מתקיים אצלנו הטיול השנתי האחרון של ביה"ס שידוע כחוויה משמעותית. עד כאן הכל טוב ויפה, הבעיה שלי היא שביה"ס לא מאפשר לי להשתתף בטיול כמו לכולם. למרות שאני עצמאית לגמרי ופעילה מאוד בהמון מסגרות – כל זה לא מספיק לביה"ס להוציא אותי לטיול השנתי במלואו – ולפעול בניגוד להמלצת המנהל הפדגוגי (לינק בסוף) להוציא תלמידים עם מוגבלויות לטיול ולהנגיש אותו בהתאם למגבלה איתה מתמודדים אותם התלמידים.
בכל שנה, מאז כיתה ט' לפחות, נמנעה ממני ההשתתפות בטיולים ובפעילויות חוץ בית ספריות באופן מלא (כמו למשל הטיול לפולין) – ותמיד בתירוצים לא רלוונטיים.
גם השנה דבר לא השתנה ונודע לי שאצא רק לחלק ממסלולי הטיול (וגם זאת רק אחרי מאמצים מצידי ומצד אשת צוות שהייתה לטובת ערכים חינוכיים). כשניסיתי לבוא ולדבר, מנהל ביה"ס אמר ש: "היה אפשר גם לא להוציא אותך בכלל" וכשהתעקשתי הסביר ש: "אי אפשר היה למצוא דרך אחרת להעביר את המסר [החינוכי] שאנחנו רוצים להעביר בדרך אחרת/מסלול אחר". מה המסר, אתם שואלים?- "אני ועצמי" והכוחות שיש בי. נשארתי חסרת מילים אל מול המילים חסרות התוכן האלו, ועצובה אל מול המחיר הערכי שביה"ס משלם.

מנהל ביה"ס מסרב לקחת אחריות, וסירב להצעתי להוציא מלווה מטעמי כפשרה.
האפשרות לבנות מסלול שאוכל להצטרף אליו ולא יהווה "סיכון" מבחינת מנהל ביה"ס לעולם לא עלתה לדיון. העליבה אותי הבחירה לדלג מעל המסר של "שיוויון הזדמנויות" ויחס שווה ולהוציא אותי לטיול *ולכל הטיול* – ממש כמו כולם.
בעצם ההחלטה הזו, מעצים ביה"ס את הבעיה שהוא אמור לחנך עליה ומרחיב את הפערים ביני לבין חברי.
בניגוד למנהל אני הולכת ליישם את הסיסמאות של מערכת החינוך – הפעם אני לא מתכוונת לוותר! זו ההזדמנות האחרונה שלי לחוות חוויה שכזו וזה מגיע לי איך שלא מסתכלים על זה. אני שווה!
אני בטוחה שעוד הרבה תלמידים מתמודדים עם הבעיה הזו ולכן אני עושה את זה, אבל הזמן לא רב.
אני מבקשת מכם – תשתפו את המסר, תכוונו אותי לאנשים שיכולים לעזור (עורכי דין שמוכנים לכתוב מכתב לבית הספר), אנשי תקשורת שרוצים לעזור, מורים.
כולי תקווה שהמסר יגיע לאנשים הנכונים ושהשנה אוכל לצאת לטיול ביחד עם כולם וש"יבוא היום ונהפוך שווים" יהפוך משורה יפה בשיר לדבר האמיתי וכולנו נוכל לצאת יחד לטיולים ולהיות יחד כשונים שמקבלים *הזדמנות שווה*.

אור מחפשת עורך דין/אנשי מפתח במשרד החינוך/ חברי כנסת שיכולים לסייע לה. אתן מכירות מישהי/ו? צרו עימה קשר בהקדם – לחצו כאן

אודות אביטל זוננשיין

מאמינה במילה הכתובה ובכוח שבה. מייסדת אתר אמא של, אשת תקשורת, אמא לאחד. אוהבת גאדג'טים, חורף, ואת אירופה בחורף

השאירי תגובה

כתובת האימייל לא תפורסם.

אהבת? בואי לעשות לנו לייק גם בפייסבוק