"אני רוצה שתקום מדינה פלשתינית. צריך להפסיק להילחם על האדמה": כנרת בראשי מדברת מהלב

כנרת בראשי הייתה בראשית דרכה המקצועית, כאשר פרצה לחיינו באמצע שנת 2006 בסערת פרשת הנשיא לשעבר משה קצב, אז ייצגה את א', חברתה הוותיקה. היא הייתה עורכת הדין המפורסמת ביותר במדינה ויש מי שחשבו שבכך קנתה את עולמה. שיחה אישית מעמיקה איתה מגלה שלא כך הדבר.

אחרי פרשת קצב אמרת שאת מפסיקה לעסוק בעריכת דין
החלטתי לשים ברקס מאוד רציני, לי ולמערכת יש משבר אמון.
לדעתי יש ניצול בנושא ההטרדות המיניות של נשים ושל המערכת בכלל.
"את יפה" זאת לא הטרדה מינית, זאת מחמאה, אבל יש נשים שמשתמשות במערכת ככלי בהליכי גירושין וביחסים בינו לבינה ביחסי עבודה.
אני לא פוליגרף, לא אלוהים ולא שופטת, אבל אני צריכה להשתכנע שמדובר בהטרדה מינית או ניצול, אחרת אני לא נוגעת בתיק כזה.
אני מאמינה שכנגד תלונות שווא צריך לעשות מעשה: לפרסם את השם, להעמיד לדין.

מי שרוצה להעליל יודעת שיש לה פלטפורמה מעולה. מי שחושבת שיש סיכוי שיעלו על השקר שלה שתשב בבית ולא תהרוס את החיים של אף אחד שלא בצדק ותגרום לנו לבזבז משאבים.
קשה לי עם המחשבה שהייתי שותפה לדבר כזה, ומאז יש הרבה תיקים שאני מסרבת לקחת. הורדתי מינון. אני הולכת למשרד מעט מאוד. אני לוקחת רק תיקים שמאוד מעניינים אותי ושאני חושבת שצריך להילחם שם.

עד כמה סבלת כתוצאה מפרשת קצב?
המון. אני סנגורית, התחלתי סוג מסוים של קריירה והיא נקטעה.
מאותו רגע נתפשתי כמי שמייצגת אנשים חלשים.

שמעתי לא מזמן גזר דין של גבר שהורשע בעבירות מין. ראיתי את פסק הדין והבנתי שהשופט מנותק. הוא הפך את הטורף לקורבן, העניש אותו, אבל הפך אותו לקורבן. "הוא ירד מנכסיו. המשפחה נפגעה". אמרתי למתלוננת שיש דבר אחד חשוב: שהוא הורשע. לא רלוונטי בשבילה אם הוא יכנס לכלא או לא. ההרשעה היא האישיו.
זאת מלחמה אידיאולוגית, על החברה שלי.
אני לא רוצה שהבת שלי תגדל במקום שבו לנשיא מדינה מותר לעשות מה שהוא רוצה והמערכת תסתום את הפה או תגיע לעסקת טיעון הזויה כי הוא נשיא המדינה. שוויון בפני החוק, ללא אפליות. זאת הייתה המלחמה שלי בבג"ץ.

היית עושה את אותן בחירות?
כן, אבל הייתי מתנהלת אחרת, הייתי דואגת לעצמי, לא דאגתי לעצמי בכלל והפעם כן הייתי דואגת מבחינה תדמיתית. נכנסתי לזה בפול גז, מול טייקונים ומערכות וגורמים עצומים.
כולם מסביב חשבו שעשיתי מיליונים. לא לקחתי שקל!

אחרי הפסקה של עשור חזרה בראשי ללמוד ומשדרגת את התואר השני למחקרי במשפטים באוניברסיטה העברית.

אם מתחילים מהאוניברסיטה, אז אני אוהבת לימודים. אני גם עושה טלוויזיה, יש לי תיקים בהם אני מטפלת ותוך כדי אני מקדישה זמן ללימודים.
אני משדרגת את התואר השני ואני משדרת כבר כמעט שמונה שנים בערוץ הראשון בתכנית אקטואליה עם אורי לוי. לו אני חייבת את הזכות לעבור ממרואיינת למראיינת.

זה מה שאת רוצה לעשות?
לא יודעת, אני רוצה למצוא נישה, משהו לעשות, לא יודעת אם תקשורת. עובדה היא שוויתרתי על חלק מהעבודה שלי בתקשורת. אני מחפשת לעשות שינוי אבל לא יודעת עדיין במה בדיוק.

אחרי שהייתה חלק מהפאנל בתכנית "שיחת היום" בהנחיית לוסי אהריש, פרשה מהתכנית.

מה דעתך על הבאז סביב הדברים של לוסי?
אני קודם כל מעריכה את לוסי ואת כברת הדרך שעברה. עוד יותר מעריכה את ההורים שלה כי היא תוצר של חינוך ביתי.

אני לא סוגדת לאנשים וסביב לוסי הייתה סגידה שהיא לא הגיונית והיא לא בנורמה.
זאת האמירה שהיא הייתה צריכה להגיד. זה לא משהו שצריך לעורר גל.
הביטויים האלה אמורים להיות דבר שבשגרה, אנחנו מתחילים לסגוד ופה הבעיה, הנורמה הפך להיות נדיר.

קראתי ראיון איתה שפורסם בגלובס ואני לא יכולה להסכים עם זה שילד שאין לו סוני בבית או חי בתנאי עוני מקבל הכשר ללכת בדרך של טרור.
יש הרבה ילדים יהודים שחיים בתופת מוחלטת, בלי מותרות, בלי הורים או עם הורים נרקומנים, בתת-תנאים, בלי אוכל, והם לא פונים לכיוון הטרוריסטי.
מצד שני אני חושבת שבילד טרוריסט בן 13 לא צריכים לטפל כמו בטרוריסט מבוגר. ילד בן 13 חסר שיקול דעת, בגלל זה משתמשים בהם, זה מאוד מכוון.

מבחינתי זועבי, זחאלקה וכל בל"ד מעוררי טרור ומלבי שנאה ולא יכולים לשבת בכנסת ישראל, הם משולים בעיניי לכהניסטים מהצד השני.

מה לגבי פוליטיקה?
הציעו לי, אני מאוד ציונית אבל אין לי מחנה מוגדר, לכן אני בוחרת עלה ירוק.
אני רוצה שתקום מדינה פלשתינית, קשה לי עם כל מה שקורה. אני חושבת שצריך השתייכות מפלגתית, אבל מצד אני מה אני בכלל מבינה בגבולות?

אני מסתכלת במראה בבוקר ואומרת אני בנאדם וכולם מסביבי בני אדם, למה שירצחו אותי ולמה שירצחו אותם.
יש ויתורים שבשמחה אהיה מוכנה לעשות כדי שהם יחיו שם.
אף אחד לא צריך למות לא על קדושת האדמה ולא על קדושת השם ולא על שום דבר. מה שצריך לעשות זה לקדש את החיים. זה הכל .
מקומם אותי לראות סטודנטים באוניברסיטה בתל אביב שיושבים פה ממומנים על ידי הממשלה, כואב לי לראות אותה קוראים למדיניות שלנו "רצח" ולרוצחים שאהידים- זה בלתי נסלח. אתם רוצים תגידו שלא נותנים לכם את מה שצריך, שאתם מקופחים, שאין לכם תשתיות. אני אצדיק אתכם ב 100 אחוז, כל מה שאתם רוצים תגידו, אך אתם לא יכולים לירוק לבאר שממנה אתם שותים.

אבא שלי נהרג במלחמת יום כיפור לפני שנולדתי. זה מוות מיותר, כי אין קדושה במחיר על האדמה. אין. זה חסר משמעות, זה ברברי. זה לדבר עם ברברים שלא מקדשים שום דבר שקשור בחיים, שעושים שפטים בעם שלהם.
בואו נתנתק, לא נילחם על אדמה, אלא רק על זה שנחיה בכבוד.
אני אומרת עוד דבר תקום מדינה פלשתינית אתה פלשתינאי, תתכבד ותעבור לפלשתין. אתה יכול להישאר במדינת ישראל ואז יש לך חובת נאמנות למדינה, לא רוצה – יש לך פלשתין. יהיה לך שם חופש ביטוי, חופש הפגנה, תעבוד, תלמד באוניברסיטת ביר זית. מה שתרצה – אל תכניסו לי את הרעל הזה לתוך החיים.

גדלת בבית שמח?
כן, היו הרבה ילדים, בני דודים, שעטפו אותנו מכל הכיוונים.
לסבא שלי קראתי אבא. ידעתי שהוא לא האבא הביולוגי אבל הוא היה הדמות הדומיננטית, ממנו נפרדתי בגיל 16 ואז חוויתי את היתמות, שהייתה תקופת שבר הכי גדולה בחיים שלי.
זכיתי בו עד גיל 16. יש יתומי צה"ל שגם סבא לא היה להם ושלא הייתה להם כזו אהבה דומיננטית.

המצב החברתי פה גומר אותי. אני לא יכולה לראות קשישים וילדים סובלים.
אני מעריצה, מעריכה וסוגדת לאורלי לוי. המישור המדיני לא מעניין אותה, היא פועלת נטו בשביל ילדים, עבור כל מה שקשור בחברתי, כל מה שקשור בחלש, כל מה שקשור בלעשות למען קשישים ובתחומים חברתיים. היא פועלת והיא מקבלת קרדיט מיו"ר המפלגה שלה. אם הייתי מקבלת את אותו דבר הייתי הולכת להיות התלמידה שלה.

אנחנו נפגשות בדירה השכורה שלה בתל אביב, זמן קצר אחרי חיסון שעברה ביתה התינוקת גבריאל.

היא אהבת חיי, אושר ענק, הפתעה גדולה, מתנה.
נכנסתי להריון טבעי בגיל 40. בתחילתו אמרו שאני צריכה לקחת הורמונים כדי שההיריון יישמר וסירבתי.
עברתי לידה מאוד קשה, ניתוח חירום שהסתבך, אבל מסתבר שהכל משתלם. אני מסתכלת עליה כל יום ומתאהבת בה יותר ויותר.
לא הייתי בטוחה שאני אהיה אמא. הייתי אגואיסטית ונהנתנית. חשבתי איפה ישתלב פה ילד, איך יכנס מזרן פעילות לאמצע הסלון?
אבל אז היא באה והחיים קיבלו תפנית באותה שנייה בלי להתאמץ. זה פשוט קרה. היא נכנסה לי ללב בשניות, אני אומרת לה את גנבת לבבות הכי גדולה שיכולה להיות, שודדת לבבות.

את מגדלת אותה לפי עקרון הרצף?
התעוררתי מהניתוח והיא הייתה איתי בביות מלא שבועיים.
אחרי יום וחצי בעריסת פלסטיק של בית החולים העברתי אותה למיטה שלי והאחיות צרחו עליי, אמרתי להם שהיא צריכה את אמא שלה, זה יצא לי טבעי, הכי חם. מאז אנחנו ישנות יחד. חבל לי שלא התחלתי כשהייתי יותר צעירה כי אז יכולתי להביא לפחות חמישה ילדים.
אני משתדלת לקחת אותה איתי הרבה, גם בבית משפט היא כבר הייתה.
אני רוצה שהיא תראה כמה שיותר פרצופים שלא ושתהיה חברותית – כי אני כזאת. אני רוצה אותה פלפלית, זורמת, עם בטחון עצמי. לי לא היה את זה ועבדתי על כך הרבה שנים, כי זה היה בנסיבות חיי.

אודות לימור ברק

נשואה לרון. אמא ליונתן יואב ואביגיל. צלמת חובבת, חולת הופעות חיות. מוצאת בכתיבה דרך לשחרור לחצים, טיפול אישי וסיעור מוחות עם עצמי. אילתית גאה בלב ובנשמה, רק, בשלב זה, לא בגיאוגרפיה

השאירי תגובה

כתובת האימייל לא תפורסם.

תגובה 1

  1. ירון פ
    איך מכל הכתבה הנחמדה הזו, זו הכותרת? זה הסאבטקסט ? פשוט מרתיח , אם לא נלחם על…

    איך מכל הכתבה הנחמדה הזו, זו הכותרת? זה הסאבטקסט ?
    פשוט מרתיח , אם לא נלחם על האדמה הזו לא יהיה לנו אדמה!
    בא לי להקיא …

אהבת? בואי לעשות לנו לייק גם בפייסבוק