"הרגשתי מלוכלכת מבפנים, דרוסה עד עמקי נשמתי"

זה התחיל בעצם בבית הספר היסודי.
הייתי תלמידה, ילדונת צעירה, ללא פחד ללא דאגות. שם התחברתי לחבר הראשון שלי.
שנינו ילדים, תמימים. כמו סרט אגדות ישן של פעם.
היינו חברים כשנתיים, עברה עלינו תקופה רגועה ויפה. מודל לתמימות רכה.
החלטנו לבלות שבת כייפית עם עוד חברים בבריכה הסמוכה לבית הוריי. הכל התנהל רגיל ונעים, כשלפתע הוא פנה אליי שנלך בצד השיחים לשוחח. כמי שהייתה מאוהבת בחבר שלה ושנינו ילדים, הלכתי כמובן ללא חשש, כי שם בצד הייתה לנו אפשרות לשבת ואיש לא ראה. היו אלו שיחים גבוהים שאפשר היה "להסתתר" בלי שיבחינו בנו, שם שוחחנו בקלילות, לא חשדתי בכלום,
עד שלפתע הוא הלם באגרוף לפניי.
הוא הלם בי באגרוף חזק ואני נפלתי מעוצמת המכה על החול. אז הוא פשוט סתם לי את הפה ולחש שאם אנסה להתנגד, הוא ירצח אותי.
עם דמעות בעיניים וחושים מטושטשים ראיתי את שלושת חבריו עומדים ומתפקעים מצחוק לנוכח ההתעללות בי. הם ניגשו אליי, החזיקו בידיי חזק, הוא גחן מעליי ואנס אותי. אני לא יכולה לתאר את התחושה ההיא במילים, זה היה נורא. לאחר שסיים הם "החליפו תפקידים", כשהוא עם אחד החברים מחזיקים בי חזק וכל אחד בתורו אונס אותי, אחד אחרי השני.

לאחר שסיימו עמדו ארבעתם ושפכו עליי את מימיהם, צחקו ועזבו את המקום.

בקושי רב קמתי חבולה כולי, פגועה, המומה, מטושטשת, מחפשת דרך לברוח.

אני זוכרת אותי עולה על גדר נמוכה מתיל, חוצה אותה בפחד והולכת לאט לביתי, כשהלב שלי לא מפסיק לפעום. חששתי לספר בבית את אשר ארע כי ידעתי שאימי תאמר לי שזה מגיע לי בגלל שבמשפחה שלי לא אהבו את הקשר איתו והזהירו אותי שהוא עושה רושם לא טוב. לכן סיפרתי לאימי שנחבלתי מגדר התיל של הבריכה. נכנסתי להתקלח בכדי להוריד את הזוהמה ממני, רציתי לשפשף מעצמי את הפגיעה ואת הלכלוך. אך לא כך קרה. אני חשה בזוהמה עד עצם היום הזה.

עד עצם היום הזה אני חשה מלוכלכת מבפנים. אני מרגישה דרוסה עד עמקי נשמתי.

שמרתי את הסוד במשך 30 שנה רק לעצמי ואילולי המקרה השני שעברתי, לפני 3 שנים, לא הייתי מוצפת במקרה הראשון ולא הייתי חוזרת אליו. כשבנוסף נתקלתי בשניים מהתוקפים שגרים סמוך לביתי, אותם שניים שרמסו את כבודי ופצעו את הנפש היקרה שלי.
חלפו להם כבר יותר מ 30 שנה, אך לצערי אין יום שאני לא נתקלת באותם אנשים שהרסו את נפשי ורמסו את כבודי.
אני משלמת מחיר כבד על השתיקה. יש לי סיוטים מאותו שבת, המלווים אותי כל הזמן.
תקופה מסוימת בחיי חששתי לצאת מהבית, כי בכל פעם שראיתי אותו ואת חבריו לפשע נתקפתי בחרדה מאוד קשה. כל מקרה על תקיפה בו אני נתקלת מחזיר אותי אחורה ובכל צעד וצעד שאני הולכת אני בודקת מיליוני פעמים שאין עוקבים אחריי.
אני סוחבת איתי פצע עמוק אשר ימשיך ללוות אותי עוד שנים רבות.

אודות סילבי שטרסמן

אמא חד הורית לנסיך בן 23, אותו גידלתי לבד. בת מאומצת להוריי עם אחות נוספת שאומצה יחד איתי. לא זכיתי להכיר את אימי הביולוגית אבל במסע ארוך כן זכיתי לשמחתי למצוא אחים ואחיות

השאירי תגובה

כתובת האימייל לא תפורסם.

4 תגובות

  1. הם צריכים לסחוב את הצלב הזה במקומך! והם צריכים להתבייש ולהחנק!! כמה סחבת לבד....

    הם צריכים לסחוב את הצלב הזה במקומך! והם צריכים להתבייש ולהחנק!!
    כמה סחבת לבד….

    • סילבי
      כל מה שאת אומרת זה נכון תודה לך

      כל מה שאת אומרת זה נכון תודה לך

    • סילבי
      וואי לא ידעתי שפרסמו תודה בכל מקרה ⁦❤️⁩

      וואי לא ידעתי שפרסמו תודה בכל מקרה ⁦❤️⁩

אהבת? בואי לעשות לנו לייק גם בפייסבוק