אני ילדה של חורף שנת 73: האם לא מגיע לי ולילדיי לחיות במקום שקט?

אתמול, בתכנית "בית הספר למוזיקה", קבוצת ילדים ביצעה את השיר המפורסם "חורף 73".
הם זימזמו 'הבטחתם יונה עם עלה של זית.. הבטחתם שלום בבית.. הבטחתם אביב ופריחות, הבטחתם לקיים הבטחות'.
אני הקשבתי להם והצטמררתי.

הבטתי בשניכם, ילדיי הנפלאים. את בת 18 אוטוטו מתגייסת, אתה בן 15, תתגייס בעוד שלוש שנים, ואני בת אותו מחזור שעליו כתבו את השיר, ילידת שנת 1974, כלומר הילדים שהרו אותם מיד לאחר המלחמה של אותו חורף לפני ארבעים ואחת שנה.
חשבתי לעצמי שכשנולדתם לא הבטחתי לכם יונה, אבל ממש קיוויתי שעד שתגדלו יהיה כבר צבא קטן שרק מי שרוצה מתגייס אליו, שזו לא תהיה חובה ושהמצב כלל יחייב גיוס.

אבל גדלתם, התבגרתם, והמצב לא השתנה.
גדלתם, צמחתם, וככל שעובר הזמן אני נעשית מודאגת ומתחילה לנסות להבין מה זה אומר.
הרי עוד מעט את תהיי בגיל שבו אני הייתי כשהשיר המדובר הושר לראשונה, ואחר כך הפך לקלאסיקה ששרים בכל יום זיכרון או סתם ימים עצובים. אני באמת באמת מקווה ומאחלת לכם שאת ילדיכם (נכדיי) תוכלו לגדל בידיעה ברורה שלא ילכו לצבא אלא רק אם ירצו בכך ויבחרו בקריירה בצבא קטן.

חושבת לעצמי, האם יש סיכוי שזה יקרה?

מה אני יכולה לעשות כדי לקדם מטרה כזאת? או שאולי זאת משימה "גדולה" מדי לאשה אחת?
מביטה בכם מנסה לחזות את העתיד.
יודעת שלא הייתי רוצה שתגדלו במקום אחר או מדינה אחרת ומצד שני האם לא מגיע לכם (ולי ולאבא?) לחיות במקום שקט?

מקווה שחינכתי אתכם להיות בני אדם ושאולי אתם והדור שלכם, יגשים את שהבטיחו לי הוריי.

אודות טלי אלון

בת 44, סופרת, משוררת, אשת קריירה. נשואה ואמא לבת ובן מדהימים. ככל שיותר טוב לי - יותר טוב למשפחתי. יודעת בדיוק מה אני רוצה, אבל לא תמיד יודעת איך להסביר בול.

השאירי תגובה

כתובת האימייל לא תפורסם.

תגובה 1

  1. מיטל
    מרגשת ומוכשרת , כתבת כל כך יפה!!! הלוואי ויבואו ימים טובים ובטוחים יותר לילדנו ולנכדינו

    מרגשת ומוכשרת , כתבת כל כך יפה!!!
    הלוואי ויבואו ימים טובים ובטוחים יותר לילדנו ולנכדינו

אהבת? בואי לעשות לנו לייק גם בפייסבוק