שום מחבל לא יעצור אותי: חלומות על פריז היפה

יום שבת 7:00 בבוקר, אני פוקחת את העיניים לצלילי: "אמא שוקו", לאחר חצי לילה לבן עם שלוש נסיכות בנות שש ומלך בן שלוש שקרקר סביבן עד שהפך לצפרדע איפשהו בסביבות חצות.
מגישה להם שוקו לסלון שנראה כמו שדה קרב, מכינה לעצמי קפה ומתיישבת, ממש כמו כל בוקר טיפוסי.
פותחת YNET ומשחררת צרחה "אממממממאאאא".
פיגוע המוני? בפריז? דווקא פריז מכל המקומות בעולם??
בלי לחשוב פעמיים מתקשרת לשרית חברה שלי (יום שבת 7 בבוקר כבר אמרתי)
ראית??
"כן כן ראיתי, אל תדאגי תוך כמה ימים הכל יירגע, וחוץ מזה גם ישראל היא לא ממש המלדיביים".

כבר שנים שאני חולמת על פריז. מימי אליאנס בהם התאהבתי בשפה הרומנטית הזו, דרך הסרטים, התמונות, השאנסונים של יוסי בנאי והסיפורים של החברה ההיא שקפצה ליומיים שופינג, ואמא שלי שטסה בפעם הראשונה לחו"ל בערך בגיל 50 ומאז פקדה את פריז כבר פעמיים, והשכנה ממול שבדיוק חזרה מהשתלמות.
ברבע עולם כבר טיילתי ואיכשהו פריז נותרה תמיד בגדר חלום רחוק על קרואסונים מלאי חמאה, מסעדות גורמה, אייפל, שאנז אליזה וכמובן צרפתית מכל עבר. השפה האהובה עליי שהיא כמו מנגינה טובה בקול המוסיקה.

וסוף סוף זה קרה.
אחרי 25 שנים של ציפייה והבטחה של שרית חברתי-אחותי שבכריסמס הזה היא לוקחת אותי לפריז ויהי מה, כי קצת נמאס לסביבה (ולבעלי) לשמוע את ה"קדיחות" שלי על העיר שבה מעולם לא ביקרתי.
ביום חמישי האחרון בשעה 15:00 בדיוק הספירה לאחור החלה. רכשנו כרטיסים ל- 16 לדצמבר, הזמנו מלון "פצצה" (כי בינינו כמה הזדמנויות כבר יש אז לא מגיע לנו להתפנק עד הסוף?) הסבתות קיבלו צו 8, הבעלים נתנו את ברכת הדרך ואל על פרגנו לנו באחלה דיל.
לכמה רגעים הרגשתי במרכז היוניברס. כאילו כל העולם סובב סביבי וסביב הביקור שלי בעיר האורות שלי שמחכה רק לי שאבוא לבקר בה. הסתובבתי יום שלם כמו טווסה מיוחמת, מספרת לכל מי שרוצה/לא רוצה לשמוע שאני, כן כן אני, טסה לפריז!!
אז מה יהיה עכשיו?
זה מה שיהיה- ביום שלישי ה 15 לדצמבר אני אארוז מזוודה עם בגדים חמים, ספר טוב, תמונות של הילדים ומברשת שיניים ובשעה 3 לפנות בוקר תבוא לאסוף אותי מונית עם נהג יפה תואר לבוש בחליפה מהודרת. הוא יפתח לי את הדלת ויזמין אותי להתיישב ויסיע אותי לשדה התעופה בן גוריון, שם אפגוש בחברתי הטובה שמגיעה מהקצה השני של הארץ.
נזמין לנו שתי כוסות של קפוצ'ינו חם (אגב אני בכלל לא שותה חלב) ונמתין לקריאה לעלייה למטוס.
בשעה 6 נמריא לעבר החלום ובשעה 13:00 כבר נטעם מאווירת הכריסמס של העיר.
שום מחבל לא יעצור אותי.

אודות הילה זק

נשואה לדרור, אמא לאביגיל ואוריה. בעלת חברת הפקות בהווה ורב מכר בעתיד

השאירי תגובה

כתובת האימייל לא תפורסם.

אהבת? בואי לעשות לנו לייק גם בפייסבוק