יאללה, עזבו אתכן באמא שלכן

מכירות את האנשים שאי אפשר לרצות אותם?
אני מכנה אותם "מחוסרי שביעות רצון" או בקיצור משב"רים, כי כל מה שנעשה לא ישפר את מצב רוחם והרי כבר ניסינו הכל.
נתכונן, נתכנן, נשתדל, נעשה מדיטציה, נדליק קטורת ריחנית, נחייך אבל הם תמיד ימצאו מה לא טוב, מה לא עונה על הציפיות, מה לא מתאים, מה לא נוח, מה לא טעים ובעיקר מה לא!
בעבר ניסיתי להיכנס לראש של המשב"רים העומדים מולי, ניסיתי להבין מה קורה להם בדיוק? אולי זו אני ולא הם? אולי באמת משהו לא בסדר ואפשר לתקן, לשפר, ללמוד לפעם הבאה כדי שהרגשת הנאחס הזו לא תחזור על עצמה?
כי מי בעצם נשאר עם טעם מר בפה? אני בכבודי ובעצמי.

כי מי בעצם נשאר עם טעם מר בפה?

המשב"ר הולך לביתו מריר וכעוס כפי שבא ואז מתחילות חפירות הנפש שלי כאשר ברור לכולנו שאין כתוביות בגוף הסרט.
עם השנים כאשר סיטואציות מעין אלו חזרו ונשנו הבנתי שלא אוכל לשנות, לשפר או לגרום למשב"רים שבינינו להיות קצת פחות פרצופיים או קצת יותר שמחים.
לקח לי זמן להפנים שלהיות משב"ר זו מומחיות של ממש וכנראה נולדים איתה או רוכשים אותה בגילאים מאוד צעירים והכי חשוב הבנתי שזה לא ניתן לשינוי ושכן, האחריות לרצות אינה על מוטלת על כתפי. הלוא אני לא הוכשרתי בקורס מיוחד לטיפול במשב"רים ואתן יודעות מה – אני גם לא רוצה!
כאשר התובנה הזו החלה לחלחל בי, לאט לאט התחלתי להרגיש יותר טוב עם עצמי.
אם אני לא אחראית ולא יכולה לשפר או לשנות אפילו בקצת אז "תודה רבה" זה לא קשור אלי בכלל.
מי שרוצה לכעוס- שיכעס, מי שרוצה להיות נפוח- שיתנפח, ומי שרוצה להתבודד- שיתבודד וכל האחריות עליו בלבד.

מה שלא שלנו, פשוט לא שלנו!

אני קוראת לכל אותן אמהות שמנסות ומנסות לסדר, לתקן, לארגן ולפשר, לכל אלה שלוקחות על עצמן את המשב"רים שלא שלהן ומנסות בכל כוחן להבין ולמצוא את הנוסחא המתאימה, אחרי ניסיונות של שנים וחוסר הצלחה לאורך זמן הגעתי למסקנה הבנאלית והבסיסית ביותר:
יאללה, עזבו אתכן באימא שלכן…
מה שלא שלנו, פשוט לא שלנו! ואין לקחת עליו אחריות או לנסות לשנותו.
מה שלא קשור אלינו פנימה, אלינו עצמנו, או לילדים שלנו, או לבן זוג שלנו, או ממש לבית הפיזי שלנו, פשוט לא שלנו! חבל להוציא עליו אנרגיות, וחבל לחשוב לנסות לשנותו.
הרי יש לנו כל כך הרבה מטלות אחרות.. אז למה בעצם?

אני מרשה לעצמי לסיים את הפוסט הזה בחיוך גדול ובהבנה כי רק אנחנו אחראיות על תפיסת עולמינו האישית ועל איך נבחר להתנהג בכל סיטואציה בחיים. הבחירה היא רק בידינו.

קראת? ספרי לנו מה את חושבת

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

כתבות דומות