יום בחיי מיכל ביטון

החיים במציאות היומיומית שלנו אינם דומים לאלו שאנחנו רואות בפרסומות.
אומנם אין את כל הזהר והנצנצים אך בשביל רובנו הם יותר מעניינים, יותר מאתגרים ובעיקר נותנים הרבה יותר משמעות למילים כמו: אישה, אמא, משפחה, קריירה ועוצמה.
ב"פרויקט יום בחיי" תקבלו הצצה לחיי נשים אמיתיות. נשים עם דעה, עשייה והמון נחישות.

הכירו את מיכל ביטון, אדריכלית נוף וחוקרת גנים בדתות, פועלת למען קידום הפונדקאות בישראל ובעלת "דיבורים מהבטן".
שנים רבות מיכל יצרה תכניות ומילים אך השתוקקה ליצור חיים. עולמה השתנה מקצה לקצה בשנה אחת עת הפכה מאשה חשוכת ילדים לאם לארבעה תינוקות.

7:45 אני במטבח מארגנת בקבוקים לגן והילדים מתרוצצים לכל עבר עם בקבוקי החלב. כשאני במטבח זה תמיד הזמן של החבר'ה להתאסף ולהפגין מול שער הבטיחות. כל אחד בדרישותיו ומחאותיו. אתם לא לבד בעולם, אני אומרת להם, ואמא יש רק אחת. אבל אותם זה לא משכנע ובמהרה הם מתחילים לנסות לסנן מתחרים. למשוך בשיער או לנשוך בזרועות. אסור!! אני צועקת ומפרידה ביניהם פעם אחר פעם, ומקווה שהיום בו יפנימו את זה לא יתמהמה.

08:00 אני ומוטי עם העגלות בדרך למעון ויצו מבעד לענני האובך. לא מספיקה להסתרק, בקושי לזרוק על עצמי שמלה שחורה שמטשטשת את הבטן שלא הצלחתי להוריד עדיין. שריד עיקש להריון המפואר. ניסיתי כבר כמה פעמים לחזור לכושר, להקפיד על התזונה, אבל עדיין לא הצלחתי לייצר שגרה שתחזיר אותי לגזרה. כל חיי הקפדתי להפעיל את הגוף ולשמור עליו אבל בשנה האחרונה זה פשוט חמק ממני תחת עומס המטלות. אני זוכרת שאמא שלי ויתרה על הגוף שלה אחרי הלידות. לי זה לא יקרה- כך הבטחתי לעצמי.

08:10 נפרדת מיסמיני בכיתת הפעוטות ויושבת עם הבנים בכיתת התינוקות לכמה ביסים של ארוחת בוקר. הגננת מסבירה לי שלא כדאי להישאר עכשיו כי יהיה להם יותר קשה להיפרד. נשיקה לכל אחד על המצח. הם מבינים שאני הולכת ומתחילים לבכות. אבל אני נחושה ויוצאת החוצה לפגוש את האויר המחניק. למרות שקשה לנשום אני נושמת בהקלה. השארתי מטען יקר מאחור ועכשיו אני חופשיה לחזור לעיסוקיי. אין לי רגע לבזבז. אני חוזרת הביתה במהירות.

08:40 הגעתי הביתה מיוזעת וגוועת ברעב. אבל אני לא חוטפת. לוקחת את הזמן ומכינה לעצמי ארוחת בוקר מושקעת. קשה לי לחשוב על בטן ריקה וקשה לי להבין אנשים שמדלגים על ארוחת בוקר. עם האנרגיות החדשות אני מתפנה לתכנן את הסיור לעין כרם שקבעתי לאמצע אוקטובר. אני מכינה אותו בהתרגשות גדולה. חיפשתי דרך לשלב בין תחומי הידע שלי כאדריכלית נוף וחוקרת גנים לבין החוויות המרתקות שצברתי בשנתיים האחרונות- וכך נולד הרעיון לבנות סיור בגני מנזרים וכנסיות מתוך נקודת מבט מגדרית. מקווה מאוד שעוד השנה אצליח להשלים את הדוקטורט שלי על גן הקבר בירושלים. זו התכנית. אבל בין לבין צריך גם להתפרנס.

10:00 נפגשת עם ענבל מויצו. אני מספרת לה על התובנות שלי מתהליך הפונדקאות שעברתי וביחד אנחנו מנסות לגבש כיוונים שכדאי לפעול בהם על מנת לסייע לצדדים המעורבים בתהליך. על הפרק עומדים קיום כנס בינלאומי בנושא פונדקאות, לוביזם לתיקון סעיפים בחוק הפונדקאות, קיום סדנאות תמיכה בזוגות ופונדקאיות ועוד. ענבל מרכזת מידע על תהליך הפונדקאות בישראל ואני תורמת לה מהניסיון שלי. במהלך השנה האחרונה הצטרפתי לתכנית מנהיגות בויצו כדי לקדם מיזם חברתי למען פונדקאות בישראל. את ההחלטה קיבלתי בעקבות זוגות שפנו אליי לאחר שצפו בכתבות על הסיפור שלנו. הם בקשו להתייעץ איתי כיצד ניתן לצאת לתהליך באופן עצמאי- בלי לשלם דמי תיווך למרכז פונדקאות שמשדך להם פונדקאית ומלווה את התהליך. אנחנו עשינו תהליך מאוד מוצלח באופן עצמאי. התהליך מאוד יקר ואין שום גוף שמסייע לזוגות בנושא הכלכלי. המטרה שלי היא בין היתר לנסות לצמצם עלויות עבור הזוגות. כבר הדרכתי לא מעט זוגות לצאת לתהליך עצמאי ולשמחתי אני יכולה לרשום לזכותי כמה זוגות שנמצאים בתהליך כזה. אני מרגישה שזכיתי בשפע ואושר מעבר לכל דמיון, אבל איני יכולה לשכוח את המקום הכואב שהגעתי ממנו. אני מרגישה שאני חייבת לעשות משהו למען אנשים שעד לא מזמן הייתי במצבם

11:00 חוזרת לתכנון את הסיור בעין כרם. בשנתיים האחרונות חוויתי הריון שלישיה לצד ההריון של בתי בבטן הפונדקאית נעמה ולאחר מכן אמהות מאתגרת לרביעית תינוקות. שנתיים אלו היוו סיום מרגש למסע המפרך שלי בדרך לאמהות. הנושא של פוריות, עקרות, הריון ולידה העסיקו אותי לא רק ברמה הגופנית והרגשית אלא גם ברמה הרוחנית, הפילוסופית. כתבתי על החוויות שעברתי, שיתפתי אותן, התוודעתי לנשים אחרות שעברו ועוברות מסעות דומים. היום כשהילדים שלי בני שנה וקצת וכבר הולכים לגן, אני מרשה לעצמי לחזור לגנים שלי- העולם שבו יצרתי, לימדתי וחקרתי. היום כשאני חוזרת לעולם הגנים אני קוראת אותו מתוך התובנות שצברתי בדרך לאמהות ומחפשת דימויים על נשיות כפי שבאים לביטוי בפילוסופיה של הגנים. "בעקבות גנים נעולים והריונות נסיים"- כך נקרא הסיור שלי. אני גם מרצה על התהליך שעברתי בהרצאה מאוד אישית- "דיבורים מהבטן".

15:30 נכנסת לכיתה של יסמיני. היא קופצת עליי בבכי. לא פשוט להתרגל לימים הראשונים בגן. למרות שהיא ילדה מאוד עצמאית הרגילה מגיל לידה להיות מוקפת באנשים רבים שדואגים לה ומטפלים בה. זמן קצר לאחר שנולדה נאלצתי להתאשפז במחלקת טרום לידה וחלקתי את הטיפול בה עם מתנדבות ומשפחה ששהו לצידנו מבוקר עד לילה. יסמין רגילה להרבה ידיים ופנים מחייכות שאוהבות אותה ודואגות לה. אבל לאורך כל הזמן הזה אני הייתי נוכחת. עכשיו בגן היא לא רואה את פניי במשך שעות ארוכות ונאלצת להסתגל למציאות חדשה ולא מוכרת. אחרי החגים, כך אומרות הגננות, הילדים כבר יתרגלו.

15:35 מעין זוהר ועמנואל נצמדים עליי מכל עבר. איחוד משפחות מרגש. מרגע שנכנסתי לכיתה שלהם הם לא עוזבים אותי ומתחרים ביניהם מי ישיג פיסה יותר מובחרת של אמא. יסמיני בוחנת את הכיתה של הבנים ומחפשת לה שעשועים חדשים, ואני מתיישבת עם השלושה לחכות לסבא יוסי- אבא שלי, שיבוא לשחרר אותנו. היום זו התורנות שלו. אני כמובן לא יכולה לצאת מן הגן לבד ותמיד תלויה בעוד זוג ידיים. בינתיים אנחנו מתפנקים לנו על המזרונים ונהנים מהרגע.

16:10 אנחנו צועדים בדרך חזרה הביתה מבעד לענני האובך שמסרב להתפזר. סבא יוסי שהגיע מירושלים עושה מאמצים הירואיים במעלה הרחוב עם העגלה. יש לו אנטיפתיה מיוחדת לאקלים של תל אביב ועכשיו הוא סובל בשקט יותר מתמיד.

17:00 הילדים סוף סוף בבית. זמן מקלחת. אין לי יותר מדי זמן כי תכף אצטרך לחזור שוב לגן לאסיפת הורים. אני מתחילה לקלח את יסמין ושוכחת לסגור את הדלת. תוך חצי דקה שלושת האחים שלה נכנסים לבדוק מה מתרחש ואני מתמרנת בין הקילוח לבין השגחה על הקהל שלא יחליק על הרצפה.

18:15 מאחרת לאסיפת ההורים אבל לא מפסידה הרבה. כמה נעים לי עכשיו לשבת. פשוט לשבת ולא לעשות כלום. רק להקשיב לרשימת הנהלים והכללים שמציגות המנהלת והסייעות. לאחר מכן מגיע תור השאלות והדאגות של ההורים. אני לא מוטרדת. אני מרגישה שהילדים בידיים טובות ושלראשונה מאז שנולדו אני יכולה בשקט לקדם את חיי שמעבר לאמהות.

19:10 הישיבה הסתיימה אבל אני לא מזדרזת לחזור. זו השעה של ההרדמה ואני משחררת את המשימה לאבא ולסבא. בינתיים אני מתענגת על כמה רגעים מתוקים על הספה עם תה ועוגיות שהכינה המבשלת של הגן.

22:15 כשחזרתי הביתה גיליתי שלא פספסתי את ההרדמה. אבא וסבא היו מנומסים וחיכו לאמא שתחזור. בקבוקי חלב, השכבה, נשיקות לילה טוב, לנקות ולסדר את הבלאגן, להרגיע את יסמין שתמיד מקבלת טקס הרדמה פרטי ולהכין ארוחת ערב לי ולמוטי. ולקינוח- הקאה. יסמין מקיאה, שוב מקלחת, שוב לנקות את הכל, שוב לכבס, והפעם היא כבר נרדמת בקלות. בשעה עשר ורבע אני סוף סוף אחרי המקלחת שלי, לאחר יום גדוש ומספק ומשאירה לעצמי עוד שעה להתקדם עוד כמה שורות בדוקטורט.

אודות אמא של

אתר הנשים והאמהות הגדול בישראל עם 900,000 גולשות בכל חודש ומועדון של 110,000 נשים. באתר ניתן למצוא לצד כתבות וראיונות עם קשת של כותבות כשלכל אחת הצבע, הייחוד, הכישרון והסגנון שלה. חלומות. הגשמה. פחדים. בישול. ילד ראשון שני או רביעי. זוגיות ושאר הנושאים שכל אישה אוהבת לקרוא

השאירי תגובה

כתובת האימייל לא תפורסם.

אהבת? בואי לעשות לנו לייק גם בפייסבוק