כסף ויחסי חברות: יש פונקדאות אחרת

לאחרונה התקיים באוניברסיטה העברית כנס "פונדקאות: מבטים פמיניסטיים". כמובן שהייתי חייבת להגיע לשם לשמוע מקרוב מה יש לנשים המתהדרות בתואר פמיניסטית להגיד בנושא, במיוחד לאור העובדה שקולן של אימהות מיועדות לא קיבל במה בכנס הזה. אגב- גם אני לא מתביישת לקרוא לעצמי פמיניסטית, ובכל זאת נדמה שאימהות מיועדות בהכרח מודרות מהשיח הפמיניסטי הזה, דבר שהעלה בי תהיות ומבוכה. האם אני יכולה להסיק שלרצון שלי להיות אמא בכל מחיר ולתהליך שאני וגופי ונשמתי היינו שקועים בו עד הקודקוד, יש מחיר באג'נדה הפמיניסטית? ונניח שאכן יש למארגנות השגות על התהליך, ואפילו השגות ראויות, האם אין מקום לפתוח אותן מול כל הצדדים המעורבים בו?

ובכן הגעתי אל הכנס בברכיים מעט כושלות, כנזופה מאחורי גבה, וציפיתי לרע מכל.
להפתעתי הכנס לא סבל מחד צדדיות והציג תמונה מאוזנת למדי של מורכבות התהליך למרות צרימת האלם שנכפתה על ההורים המיועדים.
אחת הדוברות בכנס, ד"ר אלי תימן, הציגה את מסקנות מחקרה רב השנים בקרב פונדקאיות ואמהות מיועדות. ד"ר תימן מצאה כי במקרים שבהם הפונדקאיות קבלו את מלוא ההערכה שהן ראויות לה מההורים המיועדים הן יצאו מסופקות לאין שיעור מהתהליך. כאשר ההורים העניקו להן את ההרגשה שהן עשו עבורן את המעשה היפה ביותר, נתנו להם את הנתינה הגדולה ביותר בעולם, הן חשו שזו הייתה אחת החוויות המעצימות בחייהן. ככל שהיחסים יהיו קרובים ותומכים יותר, כך התהליך יהיה מוצלח יותר- מסכמת ד"ר תימן. כמה נחת חשתי לשמוע את התובנה הפשוטה הזו מפיה המלומד. תובנה שלא אני ולא עשרות נשים אחרות שהכרתי במהלך תהליך הפונדקאות התקשינו להפיק באופן אינטואיטיבי ללא הזדקקות לאקדמיה. ובכל זאת מספק לשמוע מסקנה כזו בליבו של שיח שלא מהסס לשלוף מלים כ"חפצון", "ניצול" והשוואה לזנות ופורנוגרפיה ביחס לפונדקאות. כן, אומרת ד"ר תימן, יש פונדקאות אחרת.

מעודדת יצאתי לשיחה עם מכרות בהפסקה בין המושבים. שיתפתי אותן בתחושת הרווחה שלי מהרצאתה של ד"ר תימן.
רונית פיסו מארגון אשה לאשה, אחת הדוברות בכנס, טענה לעומתי כי תהליכים חיוביים כאלו לא מייצגים את המצב הקיים בארץ וכי למיטב ידיעתה, על בסיס מחקרה של אתי סממה, המקרים בהם תהליכים מסתיימים בכי רע הם הנורמה המייצגת. אתי סממה, נציבת קבילות לחוק ביטוח הבריאות הממלכתי לשעבר, חקרה בשיתוף עם נופר ליפקין את מצב הפונדקאות בארץ עד שנת 2010 וממצאיהן מוצגים בדו"ח שפורסם על ידי ארגון "אשה לאשה". גישתה הלא אוהדת של סממה כלפי פונדקאות ניכרת לכל אורך המחקר, אך לא אנצל במה זו להרחיב בכך. למען הדיוק ההיסטורי אוסיף שמחקריהן של תימן וסממה התבצעו בתקופה מקבילה בעשור הקודם ומטבע הדברים כל חוקרת כיוונה את הממצאים שלה לרעיון שאותו ביקשה לחזק. השורה התחתונה- לא קיים מחקר עדכני הכולל התייחסות לשינויים בהתנהלות התהליך בארץ ובמיוחד לנושא של מתן אישורים לנשים נשואות לשמש כפונדקאיות. אפשרות זו פתחה את השער לאוכלוסיית נשים חזקה המגיעה לתהליך ממקום מאוזן ושוויוני יותר. הנורמה של תהליכי הפונדקאות שאנחנו חווים ומכירים בשנים האחרונות היא של תהליכים מעצימים, תומכים ושויוניים.

אני יכולה להעיד על התהליך שלי עם פונדקאית נשואה שהיה מוצלח מאין כמותו, אך בשום אופן אינו נדיר וחריג בנוף. טענות ששמעתי מדוברות בכנס כדוגמת- "בתקשורת מראים רק את המקרים המוצלחים" חוטאים לאמת. אני מכירה עשרות סיפורי זוגיות מוצלחים ומעצימים שהסתיימו בידיים מלאות עבור שני הצדדים. למען האמת אני אישית לא מכירה מקרוב אפילו לא סיפור אחד עגום מהשנים האחרונות. המקרה המצער היחיד ששמעתי עליו דווקא התפרסם בתקשורת לאחרונה. אין זה אומר שלא היו מקרים מצערים. אני בטוחה שהיו. כמו בכל מערכת יחסים יש כאלו שעולים על שרטון. אבל לומר שרוב תהליכי הפונדקאות בארץ מסתיימים במפח נפש זו טענה ארכאית שאולי היתה מדויקת יותר בעשור הקודם.
שתי הפונדקאיות רבקה שגיא ושירי אור שהוזמנו לשאת דברים בכנס תרמו גם הן לאיזון התמונה והעידו על התהליכים המוצלחים שחוו. לשתיהן היו הערות והמלצות לשיפור, אך הן עשו זאת ממקום של עוצמה וסיפוק מהתהליך שעברו, לא מתוך מרמור ותחושת ניצול.
בהזדמנות זו אני רוצה לשתף אתכם ברשימה התחלתית, על קצה המזלג ממש, של זיווגים מוצלחים מהשנתיים האחרונות שהביעו הסכמתן להופיע על הכתב בשמותיהן הפרטיים:
טל ונאוה, דנה וחן, הדס ושירה, מירי ומיא, חמוטל ושירי, רננה ואלירז, נועה וליאת, איילה ושחף, יעל ואורה, רוני ותמר.

כל אחת מהנשים האלה מצאה את עצמה בתהליך המורכב של פונדקאות מסיבות שונות, לא תמיד משמחות, אבל הן שינסו מותניים תרתי משמע לתמוך אחת בשנייה בגוף ובנפש ויצאו לדרך באומץ. הן עשו זאת ממקום של קרבה, לא של הקרבה. וזה המקום שעלינו לשאוף אליו בתהליכי פונדקאות. יש להמשיך ולעודד קיום תהליכי פונדקאות הוגנים ושוויוניים בארץ, תהליכים שבהם רב הגלוי על הנסתר, והתקשורת מתנהלת ברצף ומאפשרת קיום יחסים חברתיים. וכן, בניגוד לסוגיה נוספת שעלתה בכנס, גם כאשר מעורב כסף אפשר לנהל יחסי חברות.

בחו"ל לעומת זאת קשה מאוד לנהל מערכת יחסים חברית כזו ופעמים רבות מה שרחוק מהעין, רחוק מהלב. אבל גם שם יש מקום להפעיל מערכת מסודרת של כללים אתיים שיהוו רשת ביטחון לקיום תהליכים הוגנים. למרבה השמחה גם בתהליכי חו"ל לא קופאים על השמרים ובימים אלו ממש קורם עור וגידים מסמך הנחיות לפונדקאות אתית. מסמך עקרונות חשוב זה יושק באופן רשמי בכנס הפונדקאות הבינלאומי שיתקיים במרץ 2016 בחסות ויצו ישראל, Man Having Babies ועמותת אבות גאים.

אודות מיכל ביטון

אדריכלית נוף וחוקרת גנים בדתות. שנים רבות יצרתי תכניות ומילים אך השתוקקתי ליצור חיים. עולמי השתנה מקצה לקצה בשנה אחת עת הפכתי מאשה חשוכת ילדים לאם לארבעה תינוקות.

השאירי תגובה

כתובת האימייל לא תפורסם.

תגובה 1

  1. עידית
    הי מיכל אשמח אם תצרי עימי קשר טלפונית , ממש אשמח לשוחח איתך על הליך של פונדקאות 054-8021197…

    הי מיכל אשמח אם תצרי עימי קשר טלפונית , ממש אשמח לשוחח איתך על הליך של פונדקאות
    054-8021197
    יום ניפלא, עידית

אהבת? בואי לעשות לנו לייק גם בפייסבוק