אסון האוטובוס: זולגות הדמעות מעצמן

בעוד כמה ימים, השמות, הפנים, התמונות, העדויות, הצעקות המחרידות לעזרה, הסירנות, הכאב, התפילות הזועקות עד לב שמים וכל מה שקשור לתאונה האיומה והנוראית הזו יהפכו לכותרת אחת שתיזכר בשם 'אסון האוטובוס 2016'.
רק לפני יממה ישבנו מרותקים בדריכות ודואגים לקרוא כל פיסת מידע שהתקבלה. ברגע הראשון היה כאוס נוראי וקשה היה לקלוט את עוצמת האסון הכל כך מיותר הזה. המון כוחות הצלה בשטח, הרבה בלבול והוואטסאפ היה עמוס במאות הודעות שאינן מאומתות. מאוחר יותר התברר שמדובר בקו האוטובוס הכל כך מוכר לכולנו, המוביל מירושלים לבני ברק.
על פי 'חוק הדתיים השלובים' בין כל שני אנשים דתיים זרים קיים מכר אחד משותף לפחות. כך שאין מצב, וגם אם לא מדובר ח"ו בבן משפחה שלך קרוב או רחוק,
זה יכול להיות חבר, חבר של חבר, ילד או ילדה של מישהו, שכן, או משפחה שלו…וכן הלאה.

והדמעות, הדמעות הן זולגות מעצמן, והעין מתקשה לקרוא את חלקי המידע שהתחילו לזלוג. רק לאחר שעות שהרגישו כמו נצח ועצבים מרוטים במצב של חוסר יכולת לעשות כלום מלבד ללקט מכל אמצעי התקשורת האפשריים את רסיסי המידע ששוחרר, התמונות המזוויעות החלו לקבל שמות ולשמות צורפו תמונות מימים שמחים יותר. כן, היו אלו שמות ההרוגים שהותרו לפרסום,ושמות הפצועים לתפילה. שכל מה שאיוו בנפשם באותו ערב היה רק להגיע למחוז חפצם בשלום.
אף אחד מהנוסעים לא שיער בנפשו, ולו לרגע קט, שזו תהא הנסיעה האחרונה שלו בעולם הזה. ועוד רבים אחרים מאותה נסיעה גורלית שישאו עמם צלקות, מי בגוף ומי בנפש, עד לסוף ימיהם.
קשה לתאר במילים את התחושה, כי אין מילים, הן נבלעות לתוך הלב שמתכווץ לתוך עצמו בפעימות מטורפות ובכאב כבד מנשוא בניסיון לחשוב על הזוג שהיה בדרכו לחגוג את יום נישואיו, המציין את היום המאושר בחיים. במחשבות על הכלה שלא תוכל לעמוד תחת חופתה במועד שנקבע. בידיעה שבחור שהיה בדרכו לפגישה, כבר לא יגיע אליה לעולם. בכאב על כל המשפחות היקרות שחייהן נהרסו באיווחת רגע. את חשבונות השמים אין אנו יודעים אבל כשקורה אסון בסדר גודל מטלטל כזה, אין מן הנמנע לשקוע בהרהורים נוגים על מהות החיים וכמה שהם שבירים. הרצת סרטים ומחשבות על חיים ומוות. מחשבות על סופים ללא התחלות חדשות והמשכים. עבר אל מול עתיד.
בעיקר חיזוק האמונה וההשקפה על משמעות המתנה שנקראת 'החיים' וכמה שהם קצרים. כי הזמן הוא מושג יחסי, גם החיים, שחייבים לנצל כל דקה מהם כדי להנות מהמשפחה ומהאנשים האהובים המקיפים אותנו כמה שיותר ולהודות על הכל, בכל יום לבורא עולם.

תחיו. תחלמו. תאהבו.
כי זו לא קלישאה, זמן שעובר אינו חוזר!

אודות ג'וד דלבקוביץ'

אמא לשישה. בעלת המשרד באזזילקום ( Buzzilcom ) העוסק בבניית נוכחות ברשת ובשיווק ברשתות החברתיות.

השאירי תגובה

כתובת האימייל לא תפורסם.

אהבת? בואי לעשות לנו לייק גם בפייסבוק