על אמא מבשלת ועל ילד שהוא בכלל לא אכלן גדול

רק בגיל 27 בערך, אחרי שנים של טייק אווייז מכל מיני סוגים, וחימום של עשרות שניצלים קפואים תעשייתיים, למדתי לבשל ולהכין אוכל באמת.
רק בגיל 27 פלוס מינוס, כמה שנים טובות לפני שהדרדס שלי נולד, נכנסתי באמת למטבח וגיליתי אותו. רק אז קלטתי באמת מה תפקידם של המחבתות והסירים השונים, מה משמש להכנת מה, ולמה יש להם גדלים שונים ומגוונים.
אז התחלתי לנסות, ולהכין, ולתבל, ולהתלהב.
המנה הראשונה שהצטיינתי בה מההתחלה הייתה מרק עוף. נהניתי לקלף בצלים וגזרים, להוסיף שורש פטרוזיליה, שומר, בטטה, לפת, קישואים ודלעת. אותם צירפתי לעוף מחולק, או לגרונות הודו, או לגרונות עוף, ומהם יצרתי מרק טעים.
המנה השנייה שאני מגלה בה הצטיינות מאז היא שניצלים דקים דקים עם פירה. את השניצלים מהקצב אני דופקת עוד קצת במטבח על השיש הביתי. משרה בבלילת ביצה מתובלת. לאחר מכן פירורי לחם. אחר כך עוד טבילה בבלילת הביצה. ועוד טבילה בפירורי לחם. ולאחר מכן לשמן החם במחבת. לצידם של הספיישל שניצלס שלי אני מכינה פירה רך וחם.
עוד מנה שאני מצליחה להצטיין בה היא ממרח כבד קצוץ. במיוחד עבור הכנת המנה הזו יש לי מעבד מזון חדש. שלתוכו אני מכניסה חצי קילו כבדים מנוקים, יחד עם ביצים קשות, מלח, פלפל, שום, פרוסת לחם ספוגה מים, והרבה אהבה.
מנה נוספת שאני שומרת על הצטיינות בה היא קציצות בקר ברוטב אדום. מנה שמורכבת מבשר בקר טחון, עם תבלינים, תפו"א מגורד, שום, הרבה רצון טוב, ולפעמים גם ביצה אחת, אבל לא תמיד. לאחר שאני יוצרת מהם כדורים עגלגלים לא-מושלמים, אני משרה אותם ברוטב אדום פיקנטי סמיך שכולל שום מטוגן קלות עם עגבניות קלופות, פיסות גזר, רוטב עגבניות, הרבה תבלינים, טיפה זנגביל והמון אהבה.
הייתה לי רשימה לא כתובה כזו, אז, בתחילת דרכי במטבח. וברשימה הזו מניתי לעצמי מה אני יודעת להכין ומה אני כבר יודעת לבשל טוב, כדי להיות מוכנה לקראת הילד העתידי (שעדיין לא הואיל להגיע אז).
הייתה לי איזו מחשבה כזו. שאני צריכה להתאמן בלהיות אמא מבשלת. כדי שלילד יהיה מה לאכול.
היינו הולכים לטייל, אני ואורן, ואומרים בקול – אז מה את כבר יודעת להכין? מרק עוף.. קציצות בקר.. שניצלים ופירה.. אורז ונתחי עוף.. סלט פסטה קר.. ספגטי בולונז..
וכך הלאה והלאה.. הרשימה התארכה והפכה להיות מכובדת. זה הפך להיות המנון שלנו. היינו מטיילים יחד ומונים את כל מה שכבר התנסיתי בו במטבח. רוב הדברים יצאו לי ממש ממש טובים.
ואז בגיל 31 ומשהו ילדתי לראשונה. נהייתי אמא. והאמנתי שהנה אני הולכת לפטם את הגור שלי במאכלים טעימים ומזינים שאני בעצמי אכין לו בהנאה רבה.
אבל הגור המופלא שלי הפתיע וגילה לי תכונה חדשה ונועזת – שלא ממש מזיז לו כמה התאמנתי עד עכשיו עם הסירים והתבלינים במטבח. כי הוא לא אכלן גדול!
כל השלבים ההתחלתיים של טעימות לתינוק שאמורים לכלול ירקות מבושלים, ופירות, ובשר, ופירה, וקישואים, ואורז, ועוד הנחיות מהנחיות שונות, פסחו עלינו. אצלנו לא בוצעו טעימות מגוונות כאלו.
המקסימום שהדרדס שלי הסכים לאכול בתחילת דרכו הקולינרית, בעודו יושב על הכיסא המיוחד ומשחק עם מליון דברים מעניינים אחרים מסביב, היה ממרח טחינה עם טיפה לימון וממרח אבוקדו מעוך טוב טוב.

משהו יותר מעניין מהאוכל

משהו יותר מעניין מהאוכל

כל ההתנסויות שלי נשארו בצד. לא עשו עליו רושם.
גם בימים אלו, בגילו המתקדם יותר, הוא לא נכנס הביתה כרוח סערה ושואל – מה מה הכנת היום? אני רוצה לאכול רק מהאוכל המבושל השווה שלך!!
והכבד קצוץ המהולל שלי? ממנו הוא אפילו קצת נגעל. המרקם שלו לא עושה לו טוב.. :)

שחר וארטיק מנגו

שחר וארטיק מנגו

אודות אביטל זוננשיין

מאמינה במילה הכתובה ובכוח שבה. מייסדת אתר אמא של, אשת תקשורת, אמא לאחד. אוהבת גאדג'טים, חורף, ואת אירופה בחורף

השאירי תגובה

כתובת האימייל לא תפורסם.

2 תגובות

  1. דפנה
    הכל נישמע כל כך טעים :) לא לדאוג, הוא יתחיל לאכול את האוכל שלך מתישהו ואפילו יאהב אותו יותר…

    הכל נישמע כל כך טעים :)
    לא לדאוג, הוא יתחיל לאכול את האוכל שלך מתישהו ואפילו יאהב אותו יותר ממה שיש קפוא מהסופר (וזה מנסיון של אמא + 3 שהבשלנות ממנה והלאה…)
    אגב, תמיד אמרו לי שגם אם הוא לא אהב משהו אתמול, יש סיכוי שעוד שבוע הוא כן יאהב. אז נכון שזה לקח כמה שנים, אבל אם מתעלמים מהפרופורציות, זה נכון :-)

    • אמא של
      אהבתי את ה" אם מתעלמים מהפרופורציות" דפנה! תודה על צפירת ההרגעה הקלה.. קניתי אותה ממש בקלות והכי בשמחה :)

      אהבתי את ה" אם מתעלמים מהפרופורציות" דפנה! תודה על צפירת ההרגעה הקלה.. קניתי אותה ממש בקלות והכי בשמחה :)

אהבת? בואי לעשות לנו לייק גם בפייסבוק