"אין כמעט אישה שאני מכירה שלא חוותה הטרדה או תקיפה מינית"

שמה של השחקנית הנפלאה לימור גולדשטיין, מהמוערכות בדור השחקניות האחרון שלנו, עלה לכותרות בחודש האחרון כשהחליטה לתמוך בכל אותן שחקניות שצו הקריירה גזר עליהן שתיקה בכל הנוגע להטרדות מיניות בתעשייה ולעשות מעשה- לדבר בגלוי, בפנים מישירות ובקול טבעי, על מה שעברה בתחילת הקריירה שלה כשחקנית צעירה. אך לימור (49) הציבה סייג- היא לא תעשה שיימינג לשחקן המבוגר לאחר כל כך הרבה שנים ואחרי שהצליחה להתגבר על הפצע הנפשי בכוחות עצמה.

גם את לקחת חלק בשלב מסוים בהצפת נושא ההטרדות המיניות בתיאטרון ויצאת וחלקת את סיפורך, והאפקט הציבורי עדיין קיים, כעת עולים סיפורים נוספים על במאים ומורים למשחק אחרים, במבט לאחור, יש לך איזו תובנה על כל השינוי הזה באווירה הציבורית סביב עולם התיאטרון?

"בגדול מה שקורה הוא מצוין, יש איזו ניקוי אורוות רבתי, השיח הזה מקדם חוקים ותקנות חדשות, כתובים ושאינם כתובים. הרבה מאוד שנים נשים הכילו את הדבר הזה, שהיה חלק אינטגרלי מהיותנו נשים, אין כמעט אישה שאני מכירה שלא חוותה הטרדה או אף תקיפה מינית, ואנחנו למדנו להכיל את זה ולהתמודד עם זה לרוב לבד. יש עכשיו שינוי במקום הזה ואני חושבת שזה לטובה, וזו נותן הרבה כוח לנשים להתמודד עם זה אחרת היום. אני יכולה להגיד לך שאחרי החשיפה שלי, שלא הייתה פשוטה, אחד הדברים שנתן לי הרבה כוח הוא מבול של פניות מנשים, שעוררתי אצלהן את הסיפור שלהן, והן הרגישו שאני מדבררת אותן ושנתתי להן כוח להתמודד עם הסיפור שלהן וזה מאוד חשוב כי זו תופעה איומה שהמון נשים סובלת ממנה, ובניגוד לפעם, שקיבלנו על עצמנו באופן פסיכי שזה איזה חלק מהגורל שלנו כנשים, היום נשים לא מוכנות לקבל את זה יותר וגם מסוגלות לדבר על מה שעבר עליהן, כי זה פצע ישן שאם אתה טיפה מגרד אותו- הוא עדיין שם, הוא לא הולך לשום מקום וילווה אותנו תמיד".

לימור נולדה בת"א. בת בכורה במשפחה בת שלושה ילדים, לאם עו"ד ואב איש עסקים. בצבא היא שירתה ככתבת בחיל האוויר, ולאחר השחרור עבדה במקומון "העיר". לאחר מכן החלה את לימודיה בחוג לתיאטרון באוניברסיטת תל-אביב, וחודש לפני סיום הלימודים החלה להופיע בתיאטרון הבימה. לאחר מכן היא עברה לתיאטרון חיפה, ועבדה שם במשך ארבע שנים. מאוחר יותר חזרה לתל-אביב ועבדה בתיאטרון הקאמרי, שם היא משחקת עד היום.
היא הספיקה לעשות גם שורה של תוכניות טלוויזיה וסרטי קולנוע- סרט הדרמה "ערב בלי נעמה", הסרט של אסי דיין "מנת יתר", הסדרה הקומית "ייסורי אפרים" לצד דובל'ה גליקמן, מיני-סדרה "האישה באפור" והנחתה את התוכנית "משהו מהסרטים", שיחקה גם בסרט האמריקאי "חוקר העצמות" לצידו של אנטוניו בנדרס, דרמת הטלוויזיה "טיפול נמרץ", בסרט "מלח הארץ", לצד אקי אבני וליאור אשכנזי ועוד ועוד. כמו כן הופיעה בעונה השנייה של "רוקדים עם כוכבים" בערוץ 2 ובהצגה "יתוש בראש" לצידו של שמואל וילוז'ני. אפילו עד פסטיבל קאן היא הגיעה עם הסרט "תהילים" בו השתתפה.

קרדיט צילום: ז'ראר אלון

בימים אלה נמצאת בצילומים לסדרה "העילויים" בהוט, משחקת בשתי הצגות ב"נשוי במנוסה", קומדיה וותיקה שמוצגת בכל רחבי הארץ וב"ארוחת טעימות" החדשה יחסית. בנוסף ממשיכה לצלם את תכנית התרבות שלה העוסקת באדריכלות ועיצוב פנים לחינוכית.

ב"ארוחת טעימות" בתיאטרון הקאמרי היא משחקת את האימא של הכלה, אדריכלית תל אביבית, חילונית ושמאלנית חובבת ג'ויינטים. זוהי מלודרמה ישראלית המפגישה את מחנה השמאל ומחנה הימין לתכנן חתונה משותפת.

לקראת חתונתה של בתם הבכורה, חוזרים הילה (לימור גולדשטיין) ויואל, עיתונאי בכיר (מוטי כץ) מארוחת טעימות פלצנית, ארוחה שהיא לא לטעמם ולא לכיסם. בנוסף, מתברר שחייהם, הן האישיים והן המקצועיים, ניצבים על קרום דקיק העומד להתבקע. כשלבית מגיעים בתם וחתנה המיועד (דוד שאול) מתנחל דתי, שגדל בבית ימני קיצוני, עולים אל פני השטח הטינה והשנאה שהם רוחשים למשפחתו של החתן ולכל מה שהיא מייצגת, רגשות שאינם הולמים זוג "ליברלי ונאור".

בראיון צפוף גולדשטיין רואה ב"ארוחת טעימות" מראת רקע לשבר החברתי הנוכחי: "אנחנו בקיצוניות מאוד קשה ואנחנו בפצע הזה מנסים לגעת, ממקום אנושי, מהלב. וזה יותר התפקיד של האימהות בהצגה, שבאות מהלב כי האימהות מכל הצדדים הן הכי חרדות על הילדים, אין מה לעשות. יש לי שני בנים, ואני מאוד פמיניסטית בתפישת עולמי, אבל כשראיתי אותם משחקים מגיל אפס, הבנתי את כל המלחמות בהיסטוריה של העמים, בנים פשוט אוהבים להלחם, סליחה על ההכללה. אני ניסתי למנוע מהם לשחק בחרבות וכד', ממקום פציפיסטי, זה לא עזר, הם לקחו את הכפות של המטבח והפכו את זה בכוח לחרבות. ולעומת זאת אתה רואה את הבנות בגן, ישר מערסלות בובות, אין מה לעשות, אז זה התפקיד של הנשים, להיות גשר מעל פערים וקונפליקטים חברתיים, בעולם האלים שאנחנו חיים בתוכו".

קרדיט צילום: ז'ראר אלון

מה שאהבתי בין היתר בדמות שלך, שלקראת הסוף כבר ממש נמאס לה מטירגוט החיצים ההדדי, לא רק מכיוון הדתיים- ציונים אלה גם להפיך- התגרנות הבלתי נפסקת, זה גם אצל החילוניים

"כל החלקים השונים שיוצרים את המכלול שנקרא- 'העם היהודי', כולם תפוסים בתוך עמדותיהם. וזה נכון גם לגבי, כל אחד מאיתנו בבועת העולם שלו ואני מוצאת שכיחידים וכקבוצות וכחברה, אנחנו מאוד מאוד מתקשים לשוחח אחד עם השני. המון פעמים אני מרגישה ביני לבין עצמי שאין טעם להגיד את הדעות ואין טעם להתווכח כי הרי כל אחד מתבצר בעמדותיו, אני לא אשנה אף אחד. התסכול הוא מאוד גדול, ולא משנה איפה אתה ממוקם, על המפה הפוליטית או על המפה הגיאוגרפית".

והבון טון הוא שיש צד שהוא נגד חופש ביטוי וקשה לדבר איתו, ויש צד שהוא היותר ליברלי ופתוח

"המציאות היא הרבה יותר מורכבת. גם אנשים שמגדירים את עצמם נאורים וליברליים יכולים להיות חשוכים וגם אנשים שהם לכאורה בתפישת עולם מאוד שמרנית יכולים להיות יותר הומניים, הדברים הם לא שחור או לבן. מאוד קל לשים אותם בשחור ולבן, זה מקל על השיח אבל זה גם מחבל בשיח כי אז אין על מה לשוחח. אני יכולה להגיד שאני בשנים האחרונות, בטח מאז שהפכתי להיות אימא, יש לי חרדה מאוד גדולה ממה שקורה לנו כאן בחברה הישראלית, הפירוז הזה, וגם מה שקורה בעולם, האלימות הזאת של דעא"ש, אתה עומד מול זה פעור עיניים ופעור לב, אני מבועתת ובחוסר אונים, יש איזה משהו פסיכי שעובר על העולם".

הדמות שלך מעשנת הרבה ג'ויינטים, שמתי לב שאת יודעת איך לגלגל.. זה גם קיים בלייף סטייל שלך?

"אתה שואל אותי אם אני מעשנת ג'ויינטים? באמת נראה לך שאני אענה לך על זה?"

הדמות של גולדשטיין היא מעצבת פנים במקצועה, וזו עוד נקודת השקה לשחקנית שמגישה את תכנית המעצבים בחינוכית.

מאיפה התחיל הרומן שלך עם אדריכלות ועיצוב?

"התכנית שאני מגישה על אדריכלות עשתה לי רקע פנטסטי לדמות של הארכיטקטית, אמנם זה יצא מקרי לגמרי אבל זה עשה לי את שיעורי הבית.. "

את נראית מצוין, יש לך איזה טיפ לקוראות?

"אני אוכלת מאוד בריא, אני מתעמלת כל יום, עושה טיפולים טובים אצל רונית רפאל, ובעיקר אני מתעקשת להמשיך להתפתח ולהיות אופטימית, להמשיך ללמוד, להישאר ילדה וגמישה מבפנים".

גולדשטיין אם לשני בנים בני 12.5 ו- 8.5 וזה חייב אותה להסתגל לתופעות חדשות בבית: "הדבר הראשון שעולה לי לראש זו ההתמודדות שלי עם רעש, אני אובר- סנסטיבית באוזניים ובכלל, לגדל שני בנים שהמהות שלהם זה רעש.. חלק מהווקבולרי שלי במהלך היום זה – 'ששששש…', הם כבר התרגלו לזה ויודעים איך לא לשגע אותי, הם משתדלים".

היא ממשיכה לספר- "ההתבוננות שלי על הגדילה שלהם שינתה לי ממש תפישת עולם מהותית כי אני פמיניסטית, ותמיד חשבתי, עד שהם נולדו, שההבדלים בין גברים לנשים הם תלויי תרבות או תקופה, אבל מהם הבנתי שההבדלים בין גברים לנשים הם מהותיים מינקות. כשוחרת שלום אני אמרתי שאני לא אכניס משחקי מלחמה הביתה וארפד את החדר שלהם במשחקים חביבים ודובונים ידידותיים וזה פשוט לא עבד כי הם השתמשו בכל הכפות והסכו"ם של המטבח כדי לאלתר כלי מלחמה, זאת אומרת זה משהו מאוד בילד אין, הם גם מתחרים על כל דבר, על מי יגיע ראשון למעלית, מי ינצח בכל מני תחרויות, זה כנראה בדי אן איי שלהם, באמת שניסתי לגדל שני שוחרי שלום פציפיסטיים אבל זה לא ממש עובד"

לימור מתארת איך זה להיות הדמות הנשית היחידה בתא משפחתי גברי- "יש לי בעל (איש העסקים רון אבידן) ושני בנים, חלק מהנושאים שלנו הם לא משותפים, כשבעלי מתחיל לדבר עם הילדים על כדורגל אני מחוץ לשיחה, גם כי אני לא מבינה בזה כלום וגם כי זה לא מעניין אותי, אז הם חולקים איזה עולם גברי משותף, שני הבנים כאילו ידעו שהם אמורים להתעניין בנושאים האלה, יודעים שמות של כדורגלנים וקבוצות ויודעים את מי הם מעריצים ולמה, והם בסך הכל עדיין צוציקים.. אני מתחברת איתם יותר בכיוונים של יצירתיות ומחברת אותם לעולם שלי, למשל לקחתי אותם עכשיו איתי כשהייתי שופטת בפסטיבל חיפה האחרון, להצגות ילדים, הם כבר יודעים לנתח ולתת ביקורת על הצגה".

את מרגישה שנאלצת לשלם מחיר, אולי כבד מדי, על שילוב אימהות וקריירה?

"אני לא נוקטת במילה מחיר, אני התייחסתי באופן רציונאלי לנושא הזמן והאנרגיה כשעשיתי ילדים, הבנתי שלעשות ילדים זה לגמרי עוד קריירה, ברגעים מסוימים זו הקריירה הכי תובענית שיש והכי מאתגרת שיש, אתה לומד תוך כדי תנועה ומאותגר כל הזמן, הילדים הם מאוד אינטליגנטים ומתוחכמים ואני מאותגרת רגשית ואינטלקטואלית, זה מביא לזה שלפעמים כשאני הולכת לעשות הצגה בערב בשבילי זה ממש ללכת לנוח, במובן מנטלי, כי שם אני כבר יותר מיומנת. כל פעם שאני חושבת שהבנתי את השלב הנוכחי בו הם נמצאים אז זה משתנה ואני צריכה לפצח את השלב הבא, עם אתגר חדש אז זה די ממלא אותי ולא נשאר הרבה מקום לדברים אחרים. אז מה שספג מהולמה כתוצאה מזה זה בהחלט חיי החברה שלי, שממש ירדו, כי הרבה פעמים אם אין לי הצגה אני יעדיף להרדים את הילדים ולהקריא להם סיפור ואז לא תמיד יש לי כוח לצאת אחרי ובזמן שאני יודעת שאני נמצאת איתם אני לא אקבע לי שום דבר אחר כי הם בעדיפות עליונה. מה שכן, עכשיו שהם קצת מתבגרים אז זה מתחיל קצת להתפנות"

זה מצריך שיתוף פעולה מלא עם בעלך

"גם אני וגם בעלי שנינו קרייריסטים שמאוד מכוונים להגשה עצמית שלנו ועברו איזה תהליך התפתחות כהורים, מצד אחד ההורות פיתחה את הזוגיות וגם ההורות השתנתה, אם בהתחלה בעלי היה פחות בעסקה הזאת של ההורות, היום הוא הרבה יותר בתוך זה, הוא עבר תהליך שהוביל לזה שהיו הוא הרבה יותר אבא נוכח ממה שהיה בתחילת הדרך"

הוא היה צריך את הזמן כדי להכיר אותם יותר?

"זה יותר להכיר בחשיבות של האבהות שלו, במטוטלת של החיים מול הקריירה. אצל נשים, אם לעשות הכללה, זה הרבה יותר מובן מאליו, העובדה שחייבים לפנות הרבה יותר זמן ואנרגיה להורות, ואצל גברים קרייריסטים זה קצת פחות מובן מאליו, ולשמחתי עברנו תהליך מבורך בעניין הזה.

אודות עידוא דגן

עיתונאי המסקר כבר מעל עשור את תחום התרבות ובפרט את עולם התרבות הישראלית. בעל תואר שני בפסיכולוגיה ארגונית, זוכה מלגת קרן יהושע רבינוביץ' לאמנות וספרות, פרסם ספר שירים

השאירי תגובה

כתובת האימייל לא תפורסם.

3 תגובות

  1. אסתי רובין
    מה זה גמישה מבפנים??? :)

    מה זה גמישה מבפנים??? :)

  2. דפנה
    מקנאה ברעמת תלתלים שלה!! כמה מדליק זה

    מקנאה ברעמת תלתלים שלה!! כמה מדליק זה

  3. לילך קטמון
    כזו מקסימה!

    כזו מקסימה!

אהבת? בואי לעשות לנו לייק גם בפייסבוק