ורד: שרדתי את התופת והחרדה

השעה 2:30 לפנות בוקר. יש לי שעתיים לישון עכשיו עד שהוא יתעורר שוב לינוק, ואת השעתיים האלה אני חייבת לנצל לשינה, אחרת אני פשוט אתמוטט.
פחות מחצי שעה אחרי שנרדמתי האור בחדר נדלק. הוא חזר מהעבודה, נכנס לחדר ובצעדים גסים מפריע את מנוחתי וגרוע מכך, את מנוחת בנינו בן החודשיים. עוד לפני שאני מספיקה לשאול אותו למה חוסר ההתחשבות הזה שוב, אני רואה אותו נוטל את בנינו הישן מהמיטה לידיו ופשוט מעיר אותו. מה אתה חושב שאתה עושה? אני שואלת בשארית כוחותי. "התגעגעתי אליו" הוא משיב לי באדישות האטומה האופינית לו.
"אף שהדברים רוויים בתוקפנות, הם נאמרים בנימה רגילה, שקטה, כמעט נינוחה. כך מנטרלים את הקורבן, והוא חש שהוא מגיב "לא לעניין"" (ד"ר מארי פראנס היריגוין בספרה אלימות נפשית).
לנוכח ההפרעה, התינוק מתעורר מבוהל, בוכה, ואני מוצאת עצמי חסרת אונים אל מול הבכי של התינוק שלי, ששנתו השלווה הופרעה, אל מול התשישות שלי, אל מול ההתעללות הקשה כלפי וכלפי התינוק שלי, כאן אצלנו בבית, שהגם שאינה מותירה סימנים חיצוניים על גופינו (אלא אם עיגולים שחורים מתחת לעיניים כתוצאה מחוסר שינה זה נחשב), היא קשה וכואבת לא פחות ואולי אף יותר.
כשאותות המצוקה של התינוק, אשר שנתו הופרעה, מתגברים וכשזה לא מתאים לאב יותר, הוא פשוט מניח עלי את התינוק הבוכה מבהלה, והולך לישון את שנתו.
3:00 לפנות בוקר עכשיו, אני אחרי חודשיים ללא שעתיים של שינה ברצף, ממוטטת פיזית ונפשית, מרגיעה בשארית כוחותי את בני, שנרדם לי על הציצי.
מרוקנת מכוחות, אני נרדמת ככה כשבני עלי, עד להתעוררות הבאה שלו כעבור שעתיים או פחות.

אירועי הלילה הזה לא היו חד פעמיים וחזרו בוורסיה כזו או אחרת הרבה יותר מדי פעמים בחודשים הראשונים לחייו של בני ולחיי כאמא, ולא רק בלילות…
התינוק שלי בן 3 חודשים בערך. יושבים לארוחת צהריים במסעדה עם בני משפחתי, ובשלב כלשהו כשהתינוק בזרועות האב, האב מחליט לתת לתינוק בן ה-3 חודשים לטעום לחם (!). בתחילה ניסיונותיו לקרב את הלחם לפיו של התינוק נראו לי כבדיחה לא מוצלחת ובכל מקרה חשבתי שהוא לא רציני, ואז ראיתי שהוא ממש מאפשר ללחם להיכנס לפה של התינוק. ישבתי מולו וביקשתי ממנו לחדול מכך מיד, כי זה עלול לגרום לחנק. הוא המשיך, תוך שהוא מאוד משועשע מהתגובה ה"היסטרית" שלי, לדבריו. ה"אירוע" נמשך לעוד דקות ארוכות מדי, והמשחק המסוכן הזה פסק רק לאחר שבני משפחתי ולאחר מכן גם אנשים מהשולחנות ליד הביעו את דעתם על התנהגותו חסרת האחריות של האב.
רק חודשים רבים לאחר מכן, למדתי באמצעות המטפלת שלי, על קיומו של המושג "אלימות נפשית" ועל ביטוייה הקשים, אשר לא רק שאינם מותירים סימנים פיזיים על גופו של הקורבן, אלא שבנוסף לכך, כשיטת עבודה, מביא התוקף את הדברים ליד כך שהקורבן יצטייר בעיני הסובבים כ"אלים", "היסטרי" וכו'.
בגיל 4 או 5 חודשים לתינוק שלי היה חום וקיבלתי הוראות מהרופאה לתת לו אקמולי בנרות. אירוע שגרתי שקורה בכל בית עם תינוק. מיותר לציין שאביו ה"מתגעגע" של התינוק, לא נטל כל חלק בטיפול בו בבית וכמובן שלא בביקורים אצל הרופאה, ואולם, זה לא הפריע לו להטיל וטו כך פתאום, באופן שרירותי וללא כל הסבר הגיוני, על מתן אקמולי לתינוק. "את לא נותנת לו אקמולי. נקודה".
ושוב, אני ממוטטת מעייפות, עכשיו כבר אחרי כ-5 חודשים ללא שינה של שעתיים-שלוש רצוף, לא ביום ולא בלילה, כאשר בשלב הזה כבר נוספו לי עוד שעות עבודה במשרד למשך כ-8 שעות ביום, מוצאת עצמי משיבה ב"הן" כנוע לווטו החדש שצץ במוחו הקודח של האב, ופשוט מסתגרת עם התינוק באמבטיה נעולה כדי למלא את הוראות הרופאה ללא חשש.
בגיל 6 או 7 חודשים של התינוק, כשאני כבר במשקל 48 ק"ג (על 1.72 מ'), עם עיגולים שחורים מתחת לעיניים ואשר מתחוורים לעומת השחור משחור בלב, אני אוזרת אומץ ואת שארית כוחותיי, ומוצאת עצמי אומרת לאב שדרכנו המשותפת הגיעה לקיצה, ומציעה לו להגיע להסכמות בצורה מכובדת ומכבדת, תוך פגיעה מינימלית בכולם ובעיקר בתינוק שלנו.
תגובת האב לדברים, כהרגלו, נאמרת בשקט ובשלווה, שאין צעקה או אפילו מכה פיזית שתשווה לאלימות המפחידה המתפרצת מתוכם, על אף אמירתם בשקט: "את תשלמי על זה".
והתשלום לא איחר להגיע… בדרכים הכי מעוותות וחולות, שהקפיד האב לבחור עבורי ועבור בני מדי יום, ואשר מטרתן היתה להפוך את חיינו לסיוט.
כבר ביום למחרת הודעתי זו לאב, כאשר ביקשתי ממנו להשגיח על התינוק ל-20 דקות בבוקר, כדי שאוכל להתקלח ולהתארגן, נותר האב במיטה, והודיע לי באותו טון שקט ושלו, כי "רצית לבד, אז תתמודדי", וכך מצאתי את עצמי נאלצת לקחת את התינוק עמי לשירותים… ולהתקלח כשהתינוק בזרועותיי.
ביטויי האלימות הלכו והתגברו, וככל שהם התגברו, גבר גם התיסכול על הסבל שנגרם לנו ויותר מכך על הבדידות שמצויים בה הקורבנות לסוג האלימות הזה, אני והתינוק שלי, שכן, מדובר באלימות שלא מותירה אחריה כל סימן ו/או ראייה ממשיים, שניתן לשתף בה מישהו באמת.
רק אחרי חודשים של טיפול ועיבוד החוויה שעברתי, ואישור של המטפלת שלי שזה בסדר, הרשיתי לעצמי להודות כי מצאתי את עצמי לא אחת מקווה ומצפה לביטוי פיזי של אלימות מצדו, כדי שאוכל לספר, כדי שיאמינו לי, כדי שאאמין בעצמי, שזה באמת קורה לי – לעורכת הדין המצליחה, ליו"ר מועצת הסטודנטים למשפטים, ליו"ר ועדות בלשכת עורכי הדין, לפעילה החברתית, לפעילה למען זכויות מיעוטים, לאישה החזקה הזו, שמותירה את חותמה בכל מקום אליו היא מגיעה, לי.
"אפשר להרוס אדם באמצעות מילים, מבטים, נימות קול, שקרים, מניפולציות, מסרים כפולים. לעיתים גם לאדם עצמו דרוש זמן להבין שהוא קורבן של אלימות, ועל פי רוב גם הסובבים אותו אינם ערים למה שמתרחש מתחת לאפם". (ד"ר מארי פראנס היריגוין בספרה אלימות נפשית).

ואכן, בהתאם למודל המוכר של האלימות הנפשית, בהמשך הדרך, לאחר הפרידה, משהתוקף לא יכול היה כבר להטריד אותנו בשגרת היומיום, המתנהלת במסגרת החיים המשותפים, התפתחו ביטויי האלימות והותאמו למצב החדש, וכללו בין היתר האשמות שלו כלפי על גניבת כסף ממנו, הגשת תלונות נגדי במשטרה על התעללות מצדי בבן שלנו, דיווח שלו למס הכנסה כאילו אני מעלימה הכנסות, תלונות שלו נגדי לוועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין ועוד ועוד כיו"ב, כיד הדמיון החולני של מי שהיה בן זוגי 3 שנים בטרם נישואינו ובעלי בשנתיים שקדמו ללידת בנינו ועד לפרידתנו במלאת פחות משנה לבנינו.
בראייה לאחור, ממרחק של כ-4 שנים ממועד הפרידה, אני יכולה לומר בגאווה כי במאמצים לא פשוטים ובסיועם של בני משפחה, אנשי מקצוע וחברים יקרים, הצלחתי להציל את בני ואת עצמי, הצלחנו להשתקם ולהתגבר, והחיים שלנו באמת מאושרים ויפים.
ואני כאן, בין היתר, כדי לספר לכן שזה אפשרי לשרוד את התופת, שאפשר להינצל, שאפשר להיבנות מתוך הכאב והסבל, להתחיל מחדש ולתקן. "כאחת שהבריאה. כאחת שחלתה".
הצורך שלי להיחשף ולהעלות את הדברים על הכתב נובע מחשיפתי, במסגרת עבודתי ולא רק, ליותר ויותר נשים, הנתונות לאלימות נפשית קשה, ואשר בבואן לבקש סיוע להפסקת הסיוט בו הן נתונות, הן מגיעות למשטרה או לבתי המשפט, ללא ראיות ממשיות התומכות בבקשותיהן (שכן, מדובר בסוג אלימות שאינו מותיר עקבות ממשיות), מציאות שגורמת לכך שלא אחת הן מצטיירות כמגישות תלונות שווא. וכך, שבנוסף לסיוט שהן עוברות בבית, הן עוד ננזפות ונענשות ע"י הרשויות.
אני באמת כותבת כאן מדם ליבי ומניסיוני המר גם בהיבט זה, ומעידה כי חוסר האמון שמופנה כלפייך וכלפי הסיוט שאת עוברת, מהווה, ממש כמו במקרים של אונס, כאונס שני, וזו מציאות כואבת ובלתי נסבלת. אם כי, בטיפול נכון ורגיש, ניתן להתגבר עליה, לשרוד אותה ואף להיבנות מתוכה לחיים טובים ויפים.

אודות ורד

השאירי תגובה

כתובת האימייל לא תפורסם.

24 תגובות

  1. סיגל
    היי, איך יוצרים איתך קשר?

    היי, איך יוצרים איתך קשר?

  2. ריי
    שלום וורד. קראתי את מר שעברת וכואב הלב מאוד , אך אם תישמעי את הסיפור שלי את תזדעזעי ברמות על.…

    שלום וורד. קראתי את מר שעברת וכואב הלב מאוד , אך אם תישמעי את הסיפור שלי את תזדעזעי ברמות על. אני סבלתי מאלימות נפשית ופיזית קשה מאוד ובלתי נתפסת לאורך 20 שנות נישואין. כך כשאני קוראת מה שקרה לך בשבילי זה פסיק . אז תארי לך מה עברתי.

  3. מעיין
    ורד, את מדהימה ואמיצה. תודה רבה על המילים והחיזוק

    ורד, את מדהימה ואמיצה. תודה רבה על המילים והחיזוק

  4. לילך קרן גרופר
    תני לי לנחש, הדבר שהכי הרג אותו זה שאת החלטת לקום וללכת וזה לא היה נתון להחלטתו, לבחירתו או לשליטתו....…

    תני לי לנחש, הדבר שהכי הרג אותו זה שאת החלטת לקום וללכת וזה לא היה נתון להחלטתו, לבחירתו או לשליטתו…. בסופו של דבר הוא נשאר עם המחלה שלו ואת המשכת הלאה, צמחת, התפתחת, למדת והשכלת לשתף את כולנו בחוויות שלך ולתת כוח למי שנמצאת במצב דומה. תותחית על!!!

  5. רוזי
    ורד היקרה, מאוד מעריכה את הכנות שלך והאומץ בחשיפה! לא חושבת שמקומו של אף אחד או אחת…

    ורד היקרה,

    מאוד מעריכה את הכנות שלך והאומץ בחשיפה! לא חושבת שמקומו של אף אחד או אחת לשפוט אותך ויודעת מקרוב שאת ורק את היא הקורבן ולא הוא!! למה הוא עשה ממה זה נבע וכו' וכו' בכללל לא חשוב ולא ממש מעניין בגלל שהוא לא היה צריך לעשות ולהתנהג כך נקודה!
    את היא העיקר בכתבה והעיקר הוא שעשית מעשה קמת ובחרת לחיות בכבוד ובאופן הראוי לך ועל כך ישר כח וכל הכבוד!!!
    אחרי הכל אנחנו באמת חיים את הבחירות שלנו!

  6. אריאל גנוסר
    מזעזע מחד ומגד משחררת הידיעה שעשית מעשה

    מזעזע מחד ומגד משחררת הידיעה שעשית מעשה

  7. טניה
    תודה ורד על הפתיחות. הייתי גם שם אבל את שמה לנו מראה. לכולנו

    תודה ורד על הפתיחות. הייתי גם שם אבל את שמה לנו מראה. לכולנו

  8. שיר אלקיים
    סתכלו טוב טוב כי לפעמים זה ממש קרוב

    סתכלו טוב טוב כי לפעמים זה ממש קרוב

  9. קרן לוינסון
    בום של אומץ. זה מה שצריך כדי לא להיות שם. ורד אני מצדיעה לך

    בום של אומץ. זה מה שצריך כדי לא להיות שם. ורד אני מצדיעה לך

  10. רינת ברגיל
    מילים שנכנסות עמוק. כל הכבוד אשה

    מילים שנכנסות עמוק. כל הכבוד אשה

  11. מירי אור
    מציאות לא קלה...תודה על השיתוף

    מציאות לא קלה…תודה על השיתוף

  12. ענת כהן
    כל הכבוד לך

    כל הכבוד לך

  13. שירית ברוק
    WOW ורד , כל כך התרגשתי מהאומץ שלך לספר לכולם על מה שעברת ואני מורידה בפנייך את הכובע ,…

    WOW ורד , כל כך התרגשתי מהאומץ שלך לספר לכולם על מה שעברת ואני מורידה בפנייך את הכובע ,
    ומאחלת לך רק אושר והצלחה בחיים החדשים :)

  14. מירי
    הזדהתי עם כל מילה שכתבת. כשאני מספרת שבן זוגי לשעבר היה אלים כלפי נפשית, אנשים לא מאמינים על הגבר…

    הזדהתי עם כל מילה שכתבת.
    כשאני מספרת שבן זוגי לשעבר היה אלים כלפי נפשית, אנשים לא מאמינים על הגבר הזה שמצטייר בעיניהם נחמד. הייתי צריכה ״ לחכות״ שהאלימות שבו תצא החוצה, לצערי כנגד הילד המשותף שלנו, כדי לקבל לגיטימציה לרצון שלי לברוח. האלימות כלפי לא פסקה ואני מוצאת את עצמי תחת אותם איומים על פנייה למע״מ מס הכנסה וכיוצ״ב. ישר כח!!!

    • ורד סימון
      מירי יקרה, שולחת לך חיבוק, ואם את צריכה כל סוג של סיוע, את מוזמנת לפנות אלי. תוכלי…

      מירי יקרה,

      שולחת לך חיבוק, ואם את צריכה כל סוג של סיוע, את מוזמנת לפנות אלי. תוכלי למצוא אותי גם בפייסבוק תחת השם ורד סימון עורכת דין.

  15. אמא
    הי ורד. תודה על האומץ והשיתוף. כתבתי לך הודעה אישית בפייסבוק.

    הי ורד. תודה על האומץ והשיתוף. כתבתי לך הודעה אישית בפייסבוק.

  16. יעל
    ורד יקרה, שמי יעל ואני חברה של איריס הבר. הסתקרנתי כשעלתה תגובתה, נכנסתי וקראתי. מוכרחה לומר לך שהתרגשתי מאוד למרות…

    ורד יקרה, שמי יעל ואני חברה של איריס הבר. הסתקרנתי כשעלתה תגובתה, נכנסתי וקראתי. מוכרחה לומר לך שהתרגשתי מאוד למרות שאנחנו לא מכירות. מזדהה אתך מאוד, מאלף סיבות. כל הכבוד על החוזק והאומץ לקום ולעשות מעשה. לא קל להיות אמא יחידנית, מי כמוני יודע. יישר כוח והרבה הצלחה בהמשך הדרך. יעל רוש דובל

  17. משתמש אנונימי (לא מזוהה)
    את ,מה שאני מכנה אישה!! הזכרת לי נשכחות ילדות שחוותי בעצמי. לא אותן הסיטואציות אבל אותה האלימות. בנך יגדל ליהיות,אכן,מאושר.…

    את ,מה שאני מכנה אישה!! הזכרת לי נשכחות ילדות שחוותי בעצמי. לא אותן הסיטואציות אבל אותה האלימות. בנך יגדל ליהיות,אכן,מאושר. מקווה בשביל כל הנשים האחרות כי יקבלו את הכוח לשינוי

  18. קורן וייזלר
    עם הכבוד, את מציגה עצמך כקרבן. ואת לא. בכל הכתבה שכתב, בכל האמירה הארוכה שלך וכן, המרגשת גם, לא מצאתי…

    עם הכבוד, את מציגה עצמך כקרבן. ואת לא. בכל הכתבה שכתב, בכל האמירה הארוכה שלך וכן, המרגשת גם, לא מצאתי ביטוי אחד שכולל את שניכם. כל מה שצועק מהכתוב הוא את ואת ושוב את. אין שום ביטוי שנוגע אליו. מה עובר אליו? מדוע מתנהג כך? היכן המצוקה שלו? מה הקשיים שלו? את מדברת על עצמך, על המסכנות, על הקושי ומשתמשת באופן מניפולטיבי בבנך כדי להעצים את תחושת הקורבנות והאמפטיה כלי המקרה שלך. מצער, לא קונה את זה. יש קושי, אין ספק שהתנהגותו בהרבה מהמתואר אינה הולמת או נכונה אבל יש גם לבדוק את הצד שלו והבחירה שלו להתנהג כך למישהו שיצא עמה 3 שנים קודם לכן כדברייך ושבחר לשאת ולהביא עמה ילדים לעולם. משהו נשבר שם ואת זה את לא בודקות, על זה את לא מספרת או מדברת. מהכתבה הזו אפשר לשמוע רק אני ואני ואני אין שום התייחסות לצד השני. ועל כך צר לי. לא כבשת אותי עגום ככל שיהיה המצב.
    אני מקווה שבזוגיות החדשה או בחיים החדשים והמאושרים, תשכילי להקשיב גם לצד השני לפחות כמו שאת מקשיבה לרחשי ליבך ובתוך כך, נסי לבדוק מה נשבר שם שהביא את האיש שאהבת להתנהגויות קיצוניות שכאלו, הרי לא הכרת אותו כזה נכון? משהו לבטח קרה…שמח לשמוע שחייך מאושרים כעת. הצלחה!

    • ורד סימון
      תודה על התגובה שלך. התגובה שלך ממש ממחישה את הקושי שיש בסוגיה הזו של הטרדה נפשית, שבאמת קשה להבין ולהסביר…

      תודה על התגובה שלך. התגובה שלך ממש ממחישה את הקושי שיש בסוגיה הזו של הטרדה נפשית, שבאמת קשה להבין ולהסביר את הנסיבות. שכן, למביט מן הצד הרי מדובר בזוג שלכאורה אהב אחד את השני, הכיר אחד את השני, בחר להביא ילדים במשותף. אני בכנות מבינה מדבריך שכמביט מן הצד היית רוצה לדעת מה עבר גם על האב. ובאותה מידה של כנות, אני יכולה לומר לך שאין לי מושג, וזאת על אף ניסיונות רבים רבים מצדי להבין את פשר התנהגותו הקיצונית לא רק במהלך פיסת הזמן הזו שהובאה בפוסט, אלא גם לפני, כולל במהלך ההריון שלי, וגם אחרי…. ומבלי להיכנס לפרטי פרטים, אומר לך רק שלאחר עיבוד וטיפול ממושך שעברתי על מנת לבחון את הבחירות שלי בחיים, ובפרט את הבחירה באיש הזה, שהיה כבר גרוש כשהכרתי אותו ובדיעבד מסתבר שנהג באישה הראשונה שלו בדיוק באותו אופן, אומר לך רק שנטייתי וגישתי שבבסיסה מתן אמון באנשים, מתן קרדיט, נטייתי להכיל ולהיות סבלנית, במקרה הנוכחי עלתה לי במחיר כבד מאוד.

      • טלי איזנברג
        ורד, סחטיין ענק וחיבוק גדול עוד יותר על ההתמודדות, הכוחות והכנות לספר על הכל. סחטיין נוסף ומיוחד מגיע לך…

        ורד, סחטיין ענק וחיבוק גדול עוד יותר על ההתמודדות, הכוחות והכנות לספר על הכל.
        סחטיין נוסף ומיוחד מגיע לך על הסבלנות בתגובה הזו. יכול להיות מאוד שעברו על הבחור כל מיני דברים בעבר הרחוק והקרוב שהביאו אותו להיות אדם אלים ופוגעני. אני גם מוכנה להניח לטובת העניין שהיו קשיים בתוך מערכת היחסים שלכם ואפילו מוכנה להניח לצורך הדיון שקשיים אלו עוררו את התגובות האלימות ושהן לא נוצרו יש מאין. נו אז?

        לא ברור לי למה זה משנה מה עבר עליו, מה עשית או מה שלומו. הרי יש דברים בחברה האנושית שפשוט לא עושים, לא משנה מה. להתעלל נפשית ורגשית בבת הזוג שלך, האמא של הילד שלך ועוד חודשים ספורים אחרי הלידה, זה בדיוק אחד מהם. זה לא משנה אם היא מרשעת גמורה או מבשלת זוועה. בדיוק כמו שלא בועטים בילד, גם בכזה שמאוד מרגיז.

        ומילה לקורן – הניסיון לראות את התמונה המלאה ואת שני הצדדים הוא מעניין ומרשים. רק שכאן נחצה קו אדום משמעותי ובהחלט מותר למי שעמד מהצד הלא נכון של הקו להרגיש פגוע ולשפוך את אשר על ליבו. ורד המדהימה בחרה לעשות את זה בצורה ציבורית, כנה ובלי להתחבא. החובה שלנו היא קודם כל לחזק ולחבק אותה על כך. את התמונה המלאה נשאיר לציירי הנוף.

        • ורד סימון
          טלי יקרה, תודה שאת כאן ותודה על התגובה שלך.

          טלי יקרה, תודה שאת כאן ותודה על התגובה שלך.

    • רוזי
      קורן יקירה.. את הגבת באופן מאוד שיפוטי וביקורתי. בכלל לא לעניין בתור אישה בפרט לא לגלות רגישות והערכה עמוקה לאשיה…

      קורן יקירה.. את הגבת באופן מאוד שיפוטי וביקורתי. בכלל לא לעניין בתור אישה בפרט לא לגלות רגישות והערכה עמוקה לאשיה שחושפת את הפנים שלה בפנינו. היא לא היתה צריכה "לכבוש" אותך ואת ליבך רק היה צריך לזוז לך שם משהו.
      קיצור אל תשפטי ואל תהיה חוכמולוגית עד שלא תעמדי במקומו של אדם.

  19. Riki
    וואו. כל הכבוד לך שהצלת את עצמך ואת הבן שלך,כל הכבוד ששיתפת.

    וואו. כל הכבוד לך שהצלת את עצמך ואת הבן שלך,כל הכבוד ששיתפת.

אהבת? בואי לעשות לנו לייק גם בפייסבוק