למה לי דירקטורית עכשיו?

בעיצומה של חופשת הלידה של ביתי השלישית בערה בי פתאום האש הנשית.
בבית עם רוב מוחץ של נשים, התעורר בי הרצון ליצור לשלוש בנותיי מקום טוב להיות בו. מקום שיתייחס אליהן כשוות בין שווים.
אז נכון שבבית בו אבא מורה ואמא מנהלת, אבא שמכניס ומוציא מהגן ובכלל פעיל בבית, ולא רק "עוזר ב", ואמא שלעיתים מגיעה בדיוק לסיפור של לפני השינה – אנחנו מטשטשים להם את ההבדל המגדרי. אנחנו נותנים להם דוגמא שהן תוכלנה לעסוק במה שתרצנה, ואין מקצוע של בנים או מקצוע של בנות. אבל, לצערי, לא יאחר היום שהן תגדלנה ותבנה שהעולם שבחוץ הוא לא בדיוק כמו זה שמתנהל בבית, ועל אף התפקידים שממלאים הוריהן תלושי המשכורת, תקרת הזכוכית, והפרזנטורים הגבריים של כל הבנקים הם ההוכחה שהמציאות עדין מפלה נשים לרעה.

אז חשבתי לעצמי איפה איך אני יכולה לקחת חלק במקום שבו הכול מתחיל ולגרום שם לשינוי?

איפה אני יכולה להיות חלק מקבלת ההחלטות כדי שאלה ייקחו בחשבון את צרכיהם של הנשים, שימנעו פגיעה בהן, שלא יפלו אותן והכי חשוב שלא יתעלמו מהן?!

גיליתי את ארגון סופרסונס, בו נחשפתי בין היתר לנושא נשים בדירקטוריון, ללמה כן, וכמה כיום אין.
ואז ארגון "ויצו" מצא אותי.
ויצו הסתבר לי הוא לא עוד ארגון נשים שמדבר על מעמד האישה, אלא ארגון שפועל בנושא. אינספור קורסים להכשרת נשים הוא מקיים, אם בנושא העצמת נשים אם בנושא מנהיגות נשית, אם ע"י הקניית כלים להתמודדות בעולם העסקים, ואם בהכשרת דירקטוריות.
אז אני הצטרפתי לקורס להכשרת דירקטוריות של ויצו בשיתוף המיל, וגיליתי איפה באמת הכול מתחיל – איפה ממנים את חברי ההנהלה ולא שואלים למה לא נשים, קובעים כמה שכר יקבלו בעלי התפקידים ושגברים ירוויחו יותר, מאשרים מדיניות של החברה ובין היתר דנים בנושא ההשקעות, כוח האדם ותדמית החברה.
וכך על ידי מילוי תפקיד כדירקטורית אוכל להיות חלק משינוי גדול יותר ומשמעותי שיותר, שינוי שיגרום לכך שיתקבלו החלטות טובות יותר כתוצאה מדיונים מגוונים ועמוקים ודיאלוג אמיתי, שינוי שישפר האפקטיביות בהפחתת סיכונים ובניהול משברים, ויגרום לעוד הרבה דברים טובים להן יכולות לגרום הנשים אילו רק יהיו בדירקטוריון.
אז למה בעצם השינוי הזה לא קרה עד עכשיו? כיום, לרוב, בעלי השליטה ממנים את מרבית חברי הדירקטוריון, ולולא חוק שיחייב אותם למינוי שווה לגברים ונשים הם ימשיכו למנות שכמותם, וכך קורה שרק 20% מחברי הדירקטוריונים הן נשים, רחוק מהיחס האמיתי שלהן באוכלוסייה…
ונחזור רגע לבנותיי ואיך הייתי רוצה שיראה עולמן בעוד 15-20 שנה: אני רוצה שהן תוכלנה לבחור באיזה מקצוע שתרצנה לעסוק בו, הן לא תחשושנה מתקרת זכוכית שתמנע מהן להתקדם, הן תרווחנה בדיוק כמו הבחור שעובד לצידן, כשהן תעבודנה בדיוק כמוהו. הן לא תצאנה לרחוב ותפגוש פרסומות פוגעניות, כי אחת מהן או מחברותיהן תהיה פרזנטורית של בנק נחשב או בית השקעות מוביל, ולא רק של קבוצת קניונים כזו או אחרת.
אני מאחלת להן חיים שווים ושוויוניים לכל אורכם – מההתחלה בתינוקייה בה שמים בנים ובנות באותה עריסה, ועד החלקה הזהה בבית העלמין (לשם תגענה כמובן אך ורק בשיבה טובה!)

אודות תמר ציונוב

אמא ליהל נטע ונועה, מנהלת שיווק ושירות של חברות הבת בקופ״ח מאוחדת. בוגרת E.M.A במנהל עסקים מראקנטי ת״א. דירקטורית מוסמכת של המי״ל.

השאירי תגובה

כתובת האימייל לא תפורסם.

אהבת? בואי לעשות לנו לייק גם בפייסבוק