לשבור שיגרע

למדתי להיות גננת.
חלמתי להיות שחקנית.
חונכתי על ברכי המשפטים "משחק זה לא מקצוע" ו "ככה אין עם מה ללכת למכולת".

כאות מחאה הקפדתי לפקוד את הסופר שוטף +360 36 שנים בחיי. בחיי
אבל משחק כמו משחק וחיידק כמו חיידק, דינם להתפרץ במקום ובזמן שהם יימצאו לנכון.
זה מתחיל קצת לפני.
בקטנה-
לפני 100 שנה
כשסבתא שלי, סבתא שרה, חלמה להיות שחקנית.
היא הגיעה לארץ "ישרואל" כי הייתה מיועדת לסבא יוסף
ומאז רק התרחקה מייעודה שלה.

כמי שספגה מסבתא ניחוחות שמחה, צחוק, אהבה, ופירה בשילובו הקוסמי עם קציצות,
ספחתי אל נימי נשמתי וטעמתי דרך ה-לא נאמר, את טעם ההחמצה שלה.
ברגעיה הספורים של סבתא טרום מותה, היא ביקשה שאתקרב

הושיטה לי זוג עיניים נוצצות, לב גדול ופועם במיוחד, ואמרה
"ניצ'נל'ה מלפפונים מחמיצים. לא חלומות!"

יודעים מה קרה?
המשכתי לקנות בסופר ואפילו הוספתי לסל הקניות "מלפפונים חמוצים!"
הימים התעופפו, וביום שמשי אחד, בעודי גננת, יצאתי לחצר הגן עם ילדי הגן. מארגז החול המרוחק הבחנתי בילד שהניף את ידו וסימן לי בהתרגשות להתקרב.
ניגשתי אליו. הוא קיפצץ והצביע בהתלהבות על האדמה עמוסת החצץ, הרים אבן חצץ לבנה מתוך ערמת אבני חצץ שחורות ואמר לי:
"ניצן. היה כאן יהלום. כל מה שהיה צריך לעשות, זה רק להרים אותו"
זוכרים שכתבתי על ה"להתפרץ" בזמן ובמקום.

מה זה התפרץ?
צונאמי של בכי והתרגשות ואהבה וחמלה, וסבתאות ונשיות ותובנה אחת בלתי מעורערת בעליל.

היה שם יהלום. כל מה שאני הולכת לעשות עכשיו זה להרים אותו.
לנופף אותו. לעוף עליו!

חיבקתי את אותו הילד ובכיתי על כתפו חרישית. (בעיקר השתדלתי לנגב את הדמעות שלי על החולצה שלו). פדיחה. גננת בישראל בוכה??
קצרה ידי מהמקלדת לשתף במה שקרה מאז ועד עצם הגשמת החלום.
המון מטפלים שעברתי ושלל טיפולים שהתנסיתי: פסיכולוגי, הוליסטי פשיסטי, הומואפטי, פסיכופטי, נטורופתי.
סוכנויות שחקנים שהעלימו לי תמונות שמקום הימצאם לא נודע עד עצם היום הזה.
שיתופי פעולה כושלים, והתובנה לעבור את המסע בדרך שלי. כשאני כותבת את החומרים, כשאני מפיקה את המופע.
וכשאני אשת השיווק. במקביל אני מסרבת לכל תוכנית ריאליטי אפשרית שמציעים לי להשתתף בה, מחליטה לצאת מאזור הנוחות תרתי משמע (קיבוץ אלומות שבו אני גרה) חוברת לבמאי תל-אביבי ומפיקה את המופע בפרויקט של מימון המונים.

בשורה התחתונה את הסיפור האמתי על החיים שלי אני חושפת בתאטרון תמונע, עם מופע הבידור שוברת שיגרע.
מתרגשת להזמין למופע את מי שחולם. את מי שמגשים. מי שהולך בדרך, מי שהגיע ליעד, מי שרוצה לצחוק, ולהסתכל על החיים שלו בצורה שונה… ומי שרוצה לפגוש את האישה היחידה בארץ שהיא גננת משרד החינוך ביום, וסטנדפיסטית בלילה.

המופע הקרוב ביום א' 31/7 שעה 21:00 תאטרון תמונע
קליק לפרטים והרשמה

אודות ניצן גלעד

שחקנית ויוצרת בתחומי הכתיבה. סטנדפיסטית במופע חדש מצחיק ואמיץ במיוחד "שוברת שיגרע". בלוגרית בנושאי: חינוך, הורות, זהות, משפחה וחברה. מחזיקה בתואר ראשון בחינוך לגיל הרך ופסיכולוגיה. בעלת רקע בדרמה תראפיה ופסיכודרמה. גננת. אמא לשלושה ילדים. נשואה לבן זוג שמבין שהיצירה היא ה ח י י ם של אשתו, ולטובתו-כדאי שייתן לה לישון צהריים! משפריצה שמחת חיים והומור לכל עבר. בלי הגבלה. חייבת לשיר ו/או לרקוד לפחות שלוש פעמים ביום. מתאהבת באנשים מהר מהצפוי. המוטו שלי לחיים: "מלפפונים מחמיצים. לא חלומות!"

השאירי תגובה

כתובת האימייל לא תפורסם.

אהבת? בואי לעשות לנו לייק גם בפייסבוק