תגידי, גם הילד שלך מתנהג כמו נסיך?

ממתי חדלנו לגדל ילדים והתחלנו לגדל נסיכים, נסיכות, מלכים, מלכות?
"מלך שלי, נסיכה שלי", אלו ביטויים שגורים בפינו, ההורים. אני מנסה לחשוב על הדור של הורי מדברים איתנו, דור הילדים במילים "מלך, מלכה, נסיכה", ולא מצליחה. לא משום שהורינו חשבו אותנו לעבדים או למשרתים אלא משום שהורינו ראו בנו את מה שאנחנו – ילדים. ילדים שיש לתת להם מקום בחיי המשפחה אבל הם לא מלכי הבית, הם לא קובעי המדיניות והם לא חורצי המשפט, ילדים שהם נכס לבית לא רק במובן של להעניק להם ולתת להם בלי חשבון אלא נכס במובן שלילד במשפחתו יש תפקידים , כמובן ביחס לגילו. מרגע שעמדנו על דעתנו ידענו שיש לנו תפקידים בבית: לרוקן אשפה, להביא את האחים הקטנים מן הגן, וככל שבגרנו גדלו עמנו התפקידים. לא קראו לנו נסיכים אבל הרגשנו משמעותיים, הרגשנו שאנו מחזירים משהו ממה שהורינו מעניקים לנו יום יום.
ניתוח תופעת ה"נסיכות" הוא בהחלט בראיה דורית. אני שייכת לדור המפצה את ילדיו משום שלהורינו המהגרים לא היה כסף לפנק, אז מה שלא היה לנו אנו מפנקים בכפול ובמשולש, ואילו הדור של ילדינו שהספיק להקים משפחה משלו הוא דור השפע ומצוי במלכודת מטורפת של להשיג את השפע הצרכני שמסביב ולכן משקיעים שעות עבודה רבות כדי להשיג כסף ולעמוד בדרישת ילדי השפע. והפעם הילדים בפיצוי יתר משום שההורים פשוט נוכחים נפקדים, עובדים שעות רבות ומפצים את הילדים על העדרם. זה בגדול.

בנוסף, החינוך המודרני, יושב על ערכי הפסיכולוגיה החדשה של הילד, זו השמה את הילד במרכז. הורים בעולם המודרני נטלו בשמחה את הצבת הילד במרכז אבל שכחו שילד הוא חלק ממעגלים חברתיים ותהליכים סוציאליים שהוא עובר שחייבים להלקח על ידו בחשבון בהתנהלותו בחברה. תפקיד ההורים בחינוך המודרני השם את הילד במרכז, אם כן , הוא לא ללמד את הילד כי הוא מרכז העולם וכל דבר שירצה ימומש אלא ללמד את הילד שכשם שהוא דורש כבוד לגופו ולנפשו כמרכז כך הוא אמור לאפשר מקום לילדים אחרים ולבני אנוש אחרים בסביבתו. אכן, כמה לא מפתיע, חוזרים לביטוי היהודי הפשוט "ואהבת לרעך כמוך" – מקומך בעולם חשוב, אתה חשוב לנו וכשם שאנו מטפחים אותך באהבה ובכבוד כך תכבד ותאהב את האחר שגם לו מקום בעולם . משום מה סעיף א בחוזה ההורי השם את הילד במרכז מקויים היטב על ידי הורים צעירים וחדורי האהבה אך הסעיף השני בחוזה, של ללמד את הילד את מקומו גם ביחס לאחר , חלק זה הושמט. הושמטו בחוזה כל חובותיו של הילד, לדור הנסיכים שלנו יש בעקר זכויות .
עד כדי כך הורים שכחו זאת עד שהמוטו בגידול ילדיהם אינו חינוכם, הכנת לחיים ומתן כלים לחיים, בניית בטחונם עצמי לקראת מציאת מקומם בעולם אלא הורים נטלו על עצמם את התפקיד של "לעולם לא אאכזב את בני/בתי, המלך או הנסיכה שאני מגדל. תפקיד שכולו ריצוי. תפקיד שתכליתו לא לספק לילד את מה שהוא צריך אלא את כל מה שהוא רוצה.
זה מתחיל בסמנטיקה, בצורה הדיבור הזאת שבה אנו פונים לילדינו. מלך, מלכה נסיך, נסיכה…
פתגם ערבי ידוע אומר (בתרגום לעברית): "אם אני נסיך ואתה נסיך, מי ינהג את החמורים בדרך?"
ואני שואלת את ההורים, אם ילדכם נסיך, ובנותיכם מלכות, מי העבדים? מי משרת אותם ואת רצונותיהם, שהרי בכל מקום שיש מלך יש עבדים ויש מי שמרצה אותו.
התשובה ברורה. גדל פה דור של ילדים הסבורים שתפקיד הוריהם לרצות אותם גם על חשבונם שלהם ועל חשבון עקרונות וסדר עדיפויות: בעבודתי במשרה חינוכית נתקלתי בהורים שלא יכולים היו לשלם דמי שכלול לבית הספר בעוד ילדיהם אוחזים במכשירים סלולאריים מתקדמים ועוד בתקופה שלפני מהפיכת הסלולאר כשכל שיחה נמדד משקלה בזהב. הורים נכנסים למינוסים בבנק אך מספקים לילדים/נסיכים בגדים ממותגים וטכנולוגיה מעודכנת.
אני רואה תינוקות בעריסתם, על הוד נסיכותם, מרגע שנולדו כבר בחוג שחיה, מסאג' ויוגה תינוקות, כשלאם היולדת אין פנאי ללכת לרופא לבדוק את התפרים או לטפל בדכאון שהיא חשה. למה לך דכאון כשאת מגדלת נסיכה?

ילדינו גדלים בתוך ערבוב מסוכן בין המונח אהבה למונח "פינוק". אהבה אינה פינוק ופינוק אינו אהבה, אלו שני דברים שונים לחלוטין. גם דאגנות היתר לילדים עד כדי מעורבות בפרטים הזעירים אינם מטיבים עם הילד ובעצם באים למנוע מהילד תסכול. אסור שיהיה מתוסכל חלילה והרי תסכול הוא חלק מהחיים, התסכול הוא המניע לשאפתנות ולהצלחה.
הילד הולך לגן? יאללה, הורים פותחים קבוצת ווטסאפ לבחינת מעשיה של הגננת שמהר מאוד מבינה שעליה לרצות את הילדים על כל שגיון ואת הוריהם. הגננת מוצאת עצמה מדלגת מריצוי לריצוי ומשימת החינוך והמהות נדחקים הצידה. העקר שההורים והילדים מ ר ו צ י ם.
אז הורים שוחרי טוב, לידעתכם: הגננת של ילדכם, המורים של ילדכם חיים ומתפקדים תחת אימת קבוצות הווטס אפ שפתחתם מעל לראשם בשם טובת הילד. האח הגדול זה כאן, והצוות החינוכי של ילדכם יודע את זה ומתפקד תחת החשש מהביקורת שלכם. אגב, זה מגיע גם לצה"ל.
זכורה לי שאט הנפש שעלתה בי כשבני חזר ממסיבת סוף שנה בגן עם ספר שהודפס במיוחד לכל ילד כששם הילד הוא הגיבור של הספר. זוועה. טיפוח נרקסיזם לשמו. קלטות שירים הנושאות את שם הילד החוגג יום הולדת גם הם נרקסיזם בתאוצה. מתכון לגידול ילד שחושב שהעולם סובב סביב הזרת הקטנה שלו.
עוד מעט חופש הגדול וכולנו נפגוש את הנסיכים הממררים בבכי על ריצפת הקניונים עם שקיות מלאות בידיים על כי אמא אבא לא קנו עבורם את גחמתם האחרונה. תיכף תראו אותם, עשירים בנכסים שנקנו בזה הרגע אך כל כך מתוסכלים ובלתי מרוצים.
קצרה היריעה לתאר מה ההשלכות של גידול מלך ומלכה בבית. השלכות ברמת החברויות שלהם, יחסי עבודה שלהם, קבלת מרות, יחסי זוגיות והשלמה עם זה שאין שלמות ושלא כל דבר שירצו ישיגו, ושישמחו עם מה שכבר השיגו כי זה המתכון ללהיות מרוצה בחייך. לשמוח במה שיש.
מניפולציות להשיג דברים בדרכים עקלקלות, אי קבלת האני אם איני מושלמת, הפער בין התפיסה של ההורים את הילד כמושלם לבין מה שהוא באמת בחיים הקטנים שלו בבית הספר וביומיום הם מתכון בדוק להפרעות אכילה ולאנורקסיה וגם להתאבדויות של בני נוער, כשבבסיסם תחושת אי עמידה בציפיות ההורים. השלכות קשות יש לטיפוח נסיכים ונסיכות שלא בפרופורציה.
צריך לחזור אחורה , לחזור להורות מטפחת, שרואה את הילד ממקום של כבוד אבל גם כזרוע משמעותית התורמת למשפחה ולחברה בה הוא חי, רק כך נחזק את הבטחון העצמי של ילדינו מבפנים, מתוך הצמחת אישיות גדולה ולא על ידי הצמחת אגו גדול היושב על מילים ריקות: נסיך, נסיכה, מלך, מלכה.
מגדילים לעשות אבות ואימהות המכנים את ילדם "אבא'לה". אמא'לה היפוך תפקידים מסוכן, הערצה שסופה עריצות. גם המילה "הכי" המילה "מושלם/ת הם חלק מהרפרטואר המסוכן בו הורים מחמיאים לילדיהם. הילדים אחר כך ילמדו על בשרם כי אינן מושלמים כפי שהנכם חושבים ויגדלו להיות מבוגרים מניפולטייים המסתירים את חוסר שלמותם על מנת לעמוד ברף הציפיות הבחתי הגיוני שהציבו ההורים. הם לא יספרו לכם על הציון הנמוך במתתמטיקה ולא על קשיהם החברתיים, לא ישתפו אתכם באמת בחייהם. קחו זאת בחשבון.
והאמינו לי, הנסיכים שלנו, הם מרגישים בשקר, מרגישים בפער העצום בין המילה מלך לבין "איני תורם כי איש אינו מאמין ביכולת שלי להיות משמעותי". הין המילה "מושלם" לבין הידיעה הברורה שאיני כזה אבל לא אקלקל לכם את התמונה.
בואו ניקח את ילדינו אלינו בחזרה. "ילד שלי, ילדה שלי". זה המון! זה כל כך הרבה! זה בעצם הכל!

אודות שושנה קרבסי

משוררת, בעיקר של כתיבה חברתית. אם לחמישה ילדים

השאירי תגובה

כתובת האימייל לא תפורסם.

אהבת? בואי לעשות לנו לייק גם בפייסבוק