השנה עבר עלינו קיץ עצוב

מעבר להיותם קיציים ומסמלים חופש, החודשים יולי אוגוסט במשפחה שלנו מסמלים חגיגיות, חגיגות יום הולדת.
זה מתחיל בתחילת יולי, ממשיך בסוף יולי ונמשך בשלוש חגיגות יום הולדת בתוך חודש אוגוסט המהביל.
השנה חגגנו את ימי ההולדת תחת צל כבד.
יומיים אחרי חתונה מאושרת, עברה אם הכלה אירוע לבבי שהותיר אותה מורדמת ומונשמת במחלקת טיפול נמרץ במשך שבעה וחצי שבועות, חודשיים של מעבר מתקווה לייאוש וחוזר חלילה, חודשיים של ניסיון להסיק מסקנות ממספרים מתחלפים על צגים דיגיטליים.
אם הכלה היא אחותו של בעלי. אצלה נהגנו לחגוג את כל ימי ההולדת המשפחתיים.

שבעה וחצי שבועות בהן ספרנו כל דקה וכל שעה ולמדנו דרך הוואטסאפ ודרך ביקור בבית החולים (שהפך למקום מפגש בין בני המשפחה בשבועות הללו) על מצבה הרפואי. למדנו שהחיים יכולים להיעצר בשנייה של מהירות בלתי נתפסת, ולהתהפך משמחה ענקית לעצב מתמשך בשנייה שאחריה.
החיילת שלי הצטרפה כשיכלה לביקורים והצעיר נשאר בבית (לא הבין במה הביקור שלו יכול לעזור אם היא ישנה). כל תאריך יום הולדת שהתקרב הוביל לניחושים מוזרים האם תתעורר ואם כן מה יהיה מצבה.
עם הזמן, הניחוש ותוצאותיו החלו להעיב, מחשש שהנורא מכל יקרה דווקא ביום הולדת של אחד מבני המשפחה.

יום אחר יום ספרנו שעות וקיווינו, כל כך קיווינו שתתעורר ותשאל מתי מתכנסים אצלה, לחגוג. יום ההולדת של בתה הבכורה (שלא נחגג) עבר ואחריו הגיע יום הולדתה של בתי החיילת שכן נחגג אך לא אצלה, בהמשך החמיר מצבה והתקווה התפוגגה, ואז הגיע יום הולדתי באמצע אוגוסט שבו כבר הפנמתי שאם היא לא מתעוררת, המצב מאוד בעייתי.
יומיים לפני יום ההולדת האחרון ברשימה (שלא האמנו שתגיע אליו מבלי להתעורר) קראו לנו לבית החולים להיפרד. לא רצינו להאמין שזה באמת הסוף אך "התנחמנו" בעובדה שיום ההולדת האחרון רחוק ארבעים ושמונה שעות מהיום בו נקראנו.
שני לילות ארוכים ללא שינה, צמודים למיטתה בבית החולים, קיווינו שזה לא יקרה בדיוק ביום ההולדת האחרון. בלילה האחרון (בוקר יום הולדת של האחיינית) הגענו הביתה בשתיים וחצי בלילה. נרדמנו.
בשלוש וארבעים הגיע הטלפון מבית חולים שקרא לנו לחזור.
בארבע וחצי חזרנו לשם. את יום ההולדת האחרון כבר לא חגגנו, הפור נפל בדיוק עליו. שבעה וחצי שבועות ארוכים של המתנה הסתיימו בכאב עז.
בחודשיים האלה למדנו עד כמה הזמן יכול להיות שביר ואיך הכל יכול להתהפך באבחה אחת וכמה חשוב, כל כך חשוב, לחגוג וליהנות בכל רגע בחיים.

אודות טלי אלון

בת 44, סופרת, משוררת, אשת קריירה. נשואה ואמא לבת ובן מדהימים. ככל שיותר טוב לי - יותר טוב למשפחתי. יודעת בדיוק מה אני רוצה, אבל לא תמיד יודעת איך להסביר בול.

השאירי תגובה

כתובת האימייל לא תפורסם.

אהבת? בואי לעשות לנו לייק גם בפייסבוק