תהליכים ומגמות בתעסוקת האישה הערביה בישראל

האישה הערבייה היתה כבולה במשך דורות בתוך חברה סגורה, בה היו לה בעיקר תפקידים מסורתיים, מוגבלים ומקובעים. הגבר הדומיננטי פירנס בחוץ, והאישה עבדה בבית, גידלה את הילדים ודאגה לכל צרכי המשפחה. זה הגביל את ההתפתחות שלה ברמה האישית, ועצר את הקידמה החברתית והכלכלית ברמה המגזרית. מצב זה קיבע עובדה אבסורדית, לפיה 50% מהאוכלוסייה מושבתת מתעסוקה, סיטואציה לא בריאה לכל חברה.
ב- 08/03 יצויין ברחבי העולם יום האישה הבינלאומי, זמן מצוין לעצור, להתבונן ולבחון את מקומה ומעמדה של האישה הערבייה בישראל בהיבט התעסוקתי. טור דעה מאת מוסא חסדייה, אסטרטג ויו"ר משרד הפרסום "סקטורס אל בוסתאני".



בפתחה של שנת 2017 אנחנו עומדים היום בפני תמונת מצב שונה. האישה הערביה לקחה את המושכות לידיים, ובשילוב עם הכוחות במשק, והמציאות שהיא תמיד חזקה מהכל, שינתה אט אט את פני הדברים. שני מהלכים הובילו לכך:

ראשית, ההשכלה תפסה את מקומה כאלמנט חשוב ומשמעותי להתקדמות בחיים, וצעירות המגזר לומדות כיום במוסדות להשכלה גבוהה, אם בארץ ואם בחו"ל, ופונות גם ללימודים במקצועות חופשיים כמו רפואה, רוקחות, משפטים, הנדסה וכמובן גם הוראה. למעשה, היום אחוז הצעירות באקדמיה אף גבוה יותר מאחוז הצעירים! לא בכדי הדמות הדומיננטית ביותר בתוכנית "ארץ נהדרת" היא סלמה הרוקחת. אישה ערבייה, מסורתית, משכילה, המתמודדת אמנם עם סיטואציות לא נעימות בהכרח במסגרת עבודתה, אך גאה בתפקידה ובמעמדה. עורכי "ארץ נהדרת" – המשקפת את מציאות החיים במדינת ישראל באופן אמנם מוגזם וסרקסטי, אך גם מהווה מראה מובהקת לתהליכים ואירועים המתרחשים כאן – בחרו בדמות זו מתוך מה שנתפס בעיניהם כדמות מייצגת.
שנית, תעסוקת הנשים צברה תאוצה. תהליך זה לא היה פשוט. האישה פרצה גבולות לאט לאט והחלה לקחת אחריות על חייה. לעיתים מתוך אג'נדה, ולעיתים המציאות הכלכלית פשוט לא הותירה לה ברירה. היא חשה צורך לצאת לעבודה ולהיות שותפה כלכלית ולתרום למשק הבית. והיא עובדת קשה. בחקלאות, במשק בית, בניקיון, עבודה פיזית וקשה. אך עם זאת, משמח לראות גם נשים שפועלות לעצמאות כלכלית ומנהלות עסקים קטנים (בתחומי התקשורת, מזון, ילדים ועוד), בעלות מקצוע חופשי כגון רופאות, עורכות דין, רוקחות, מורות, רו"ח, עובדות הייטק. בקרב המגזר יותר נשים מגברים הינן בעלות תואר אקדמאי, כאשר בתחום החינוך הן מונות כ-90%.

זוהי בהחלט מגמה חיובית ומעודדת. אך הדרך עדיין ארוכה, כיום הנתונים מצביעים על מעל 30% נשים מועסקות בלבד והשאיפה היא להגיע ל – 55% תעסוקה.

לכן אני רוצה לפנות מכאן לממשלה, למעסיקים ולראשי הרשויות – דרגו את העסקת הנשים במקום גבוה בסדר העדיפויות שלכם. הנשים לא רוצות ביטוח לאומי, לא רוצות דמי אבטלה, הן רוצות עבודה! וזו לא בעיה רק של הנשים הערביות אגב. גם הנשים היהודיות הגרות בפריפריה המרוחקת מהמרכז סובלות מאבטלה וממחסור בתעסוקה, אך אצל הנשים הערביות הבעיה משולשת: בנוסף למחסור אמיתי במקומות עבודה בפריפריה, הן סובלות לעיתים גם מאפלייה, ובנוסף, העדרה של תחבורה ציבורית תקינה בישובים הערביים מונעת מהן לנסוע מאיזור הגליל או הדרום לאיזור המרכז ולעבוד. הנשים הצעירות הרווקות עוד מסוגלות לכך, אך הנשים הנשואות והאמהות כבר לא. הן צריכות לעבוד קרוב לבית, להמשיך מייד בתום עבודתן ל"משמרת השנייה" בטיפול בילדים. אמנם אחד השינויים המבורכים המתרחשים במגזר הוא שהגברים הצעירים בני הדור הנוכחי שותפים בעבודות הבית, ולוקחים חלק פעיל בטיפול בילדים גם כשהם חוזרים בערב מהעבודה, אך עדיין עיקר הנטל נופל על כתפי האישה.
רבותיי, תעסוקה מהווה מנוע צמיחה אישי, חברתי, לאומי. בואו נעשה מאמץ משותף. בואו נמשיך לפרוץ גבולות. צרו העדפה ואפלייה מתקנת לנשים. זה הוגן וזה ראוי. שימו את העסקת הנשים כיעד חשוב להתפתחותן האישית ולהתקדמות המגזר כלכלית וחברתית. יום אישה שמח.

באדיבות: מוסא חסדייה, אסטרטג ויו"ר משרד הפרסום "סקטורס אל בוסתאני".

קראת? ספרי לנו מה את חושבת

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

כתבות דומות