שני הריונות, ילד אחד: על ההפלה שלעולם לא אשכח

לידה ראשונה?
כן.
הריון ראשון?
שני.
יש מקומות בהם 1 ועוד 1 זה לא תמיד 2. יש מקומות שההגיון החשבונאי היבש לא תמיד עובד. ואני, שבכל מקרה מעולם לא הסתדרתי עם מתמטיקה, והייתי חרדה ממנה כבר בגיל צעיר בחטיבת הביניים, מפקששת גם פה מסתבר. ולא, שיעורים ממורה פרטית לא יעזרו כבר.
אני מזמן לא בוכה על האובדן הזה שלי. מזמן לא מתעסקת בו ולא חושבת מה היה קורה אילו, כש, אם, כאשר. כי יש עניינים שהזמן פשוט פועל לטובתם. שהזמן הוא כן הרופא הכי טוב שלהם.

עברת הריון אחד?
שניים.
יש שני ילדים בבית?
אחד.
לא עניין של מה בכך. גם למאותגרת חשבון שכמותי. לא עניין ברור מאליו. שאכן. 1 ועוד 1 זה לא תמיד בכל מצב 2. נכון, ה 1 שלי הוא מוצלח מכל בחינה שהיא. הוא אוצר. יצירה משובחת.
אבל עדיין..

אובדן ההריון שלי היה בסוף נובמבר 2004. שנה בדיוק אחרי שהתחתנו. ההריון נקלט מהר, בטיפול ההפרייה השני. היינו צעירים וחמודים. לא הגענו אז אפילו לשלב הרופא הפרטי. טופלנו אצל רופא פוריות בקופה, קרוב לדירה השכורה בת"א. גם לי וגם לו לא היו אז אף אחת מהשיערות הלבנות שיש לנו היום (כשלאחת מאיתנו יש האפשרות הצבעונית להסתיר אותן). החיים זרמו רגיל. הפקידה בבילינסון בירכה על בדיקות בטא שהראו מספרים יפים. שמענו דופק. ראינו שק. השקיפות העורפית עברה בקלילות
.
ואז בסקירת מערכות הרופא כיחכח בגרונו. אימץ את העיניים. כיחכח. אימץ. כיחכח. ואמר: זו בת. אבל הלב לא תקין. יש לה מום קשה.
מה זה אומר? שאלנו.
זו בת. עם מום קשה בלב. זה דורש בדיקה חוזרת, אבל מניסיוני זה מהמקרים שמחייבים הפסקת הריון.

היום בדיעבד אני כבר לא זוכרת את ההלם והלחץ. כבר לא זוכרת את כאבי הלב ואת הבכי המר.
אני לא זוכרת בדיוק איך נראינו בבדיקות החוזרות. איך דיברנו אצל הרופאים המומחים. איך ממש התמודדנו וכמה רעש ליווה אותנו.
אני זוכרת רק 2 תמונות שלי שהן ממש מאז. באחת אני עומדת באוטובוס, אישה אחת מנדבת לי את מקומה, מצביעה לי על הבטן, מזרזת אותי – בואי בואי, למה לעמוד. ואני עונה לה – תודה, אבל לא צריך. ובלב – בשביל מה זה טוב אחותי? גם ככה מדובר בהריון לא תקין. ותמונה שנייה שלי עומדת בתור בדואר, עם ג'ינס וחולצה שחורה, בטן קטנטנה בולטת קדימה, ואורן שלי אומר – היא ממשיכה להתפתח. רואים ממש בטן.

בשבוע 23 עברתי הפסקת הריון ניתוחית. גרידה מאוחרת.
לא הרגשתי אותה עד אז. לא היו תנועות.
ידעתי מעל לכל ספק שאני לא רוצה להחליט לה, לעוברית הראשונה שהתפתחה לי ברחם, להגיע לעולם עם מום חמור בלב, שזה אומר ניתוח לב פתוח בגיל יומיים וסיכויי הישרדות נמוכים מאוד.
בשבוע 23 צ'ופרתי במקלון העשוי מאצה שנקראת למינריה אשר מתרחבת והרחיבה לי אז, בצירוף כאבים וחוסר נוחות, את צוואר הרחם.
כך עברתי הפסקת הריון ניתוחית. גרידה מאוחרת.
כמובן שהיה לי קשה להשלים עם כך בצורה שאין אפשרות לתאר, כמובן שלא פיספסתי תקופה של בכי ואבל. לא לא הרשיתי לעצמי לפספס. גם חיפשתי לשווא סיבות למה זה קרה לי, למה זה הגיע לי. על אילו חטאים הייתי צריכה לכפר.

הרבה פעמים רציתי לכתוב את סיפור האובדן שלי. לכתוב במילים כדי שייצא מהמערכת, שיתפנה החוצה.
הרבה פעמים חשבתי לעצמי שכן, זו הייתה חוויה מטלטלת, איומה, אבל הצלחתי גם לצמוח ממנה. זה היה שיעור ענק. זה היה התיקון שלי.
מזמן אני לא בוכה על האובדן הזה שלי. מזמן לא מתעסקת בו ולא חושבת מה היה קורה אילו, כש, אם, כאשר. כי יש עניינים שהזמן פועל לטובתם. שהזמן הוא כן הרופא הכי טוב שלהם.

אודות אביטל זוננשיין

מאמינה במילה הכתובה ובכוח שבה. מייסדת אתר אמא של, אשת תקשורת, אמא לאחד. אוהבת גאדג'טים, חורף, ואת אירופה בחורף

השאירי תגובה

כתובת האימייל לא תפורסם.

6 תגובות

  1. חני
    נשים יקרות! ליבי עמכן. אני קוראת את הסיפורים העצובים שלכן ורוצה רק לבכות. יש לי ילדה אוטיסטית. כל מי שמבין…

    נשים יקרות! ליבי עמכן. אני קוראת את הסיפורים העצובים שלכן ורוצה רק לבכות. יש לי ילדה אוטיסטית. כל מי שמבין בנושא, יודע שאוטיזים לא מגלים בתקופת ההריון. טוב שכך. יש לי ילדה מיוחדת והחיים לא קלים בכלל, אבל האובדן שלכן גרוע יותר. הנאצים ימ"ש כידוע הרגו 6000000 יהודים, אבל לפני שהרגו את היהודים, הם הרגו את כל החולים והמשוגעים. היום הרופאים הורגים את כל החולים והמשוגעים!

  2. משתמש אנונימי (לא מזוהה)
    יקירתי, גם אני עברתי בדיוק אותו דבר. אחרי שתי לידות ואחרי הפסקה של 9 שנים, היריון חדש התגלה פגום כבר…

    יקירתי, גם אני עברתי בדיוק אותו דבר. אחרי שתי לידות ואחרי הפסקה של 9 שנים, היריון חדש התגלה פגום כבר בשקיפות אך נמשך עד לסקירה בה הובהר כי מדובר במום קשה בלב. וכך, בשבוע 16 , בקושי רב מאוד , עברתי גרידה בדיוק באותו תהליך שתיארת. עד היום המחשבה עליו קיימת, אך מה לעשות- זו היתה החלטה גורפת. כיום אני עם תינוק נוסף בן שנה ועשר, שניים גדולים ועוד אחד בדרך,,, מאחלת הצלחה

  3. ליאת
    מחר היה צריך להיוולד לי ילד. או ילדה. מחר זה התלמ שלי. לפני חצי שנה (כבר עברה חצי שנה???)…

    מחר היה צריך להיוולד לי ילד. או ילדה. מחר זה התלמ שלי.
    לפני חצי שנה (כבר עברה חצי שנה???) הפסקתי הריון בגלל מום חמור בלב. ההמלצה של הרופאים היתה גורפת וגם אני לא ראיתי איך אני מביאה לעולם תינוק תמים וכל כך כל כך חולה. איך אני מביאה אותו הביתה לשני האחים והאחות הגדולים שלו (והם עצמם עדיין צעירים) ומסבירה להם שכל החיים שלהם הולכים להתהפך.
    מוזר שדווקא עכשיו נתקלתי לראשונה באתר הזה וזה הפוסט הראשון שאני קוראת בו….
    מסתבר שלא משנה מתי בהריון זה קורה, עדיין תחושת האובדן אמיתית כל כך.
    בלב שלי יש 4 ילדים – 3 איתי ומלאך אחד תמים ששומר עליהם

  4. ויצמן שלומית
    גם אני כמוך עברתי גרידה מאוחרת בניתוח בשבוע 27 לאחר שהיתבשרתי בבדיקת מי שפיר שלעובר אין סיכוי לשרוד את ההריון…

    גם אני כמוך עברתי גרידה מאוחרת בניתוח בשבוע 27 לאחר שהיתבשרתי בבדיקת מי שפיר שלעובר אין סיכוי לשרוד את ההריון או הלידה אבל אני הרגשתי אותו זז עד לרגע שנכנסתי לניתוח וזה נחרט בזיכרוני וממאן לעזוב בכיתי ביקשתי מימנו סליחה סליחה שאני עושה לו את זה אבל אמי יודעת איזה חיים יגזרו עליו אם בכלל ? אני עדיין שומרת את התמונות של שקיפות עורפית וסקירת מערכות עברה יותר משנה ואומנם יש לי תינוק חדש ומדהים כך עדיין איבדתי ילד !

  5. נטע
    אין לי מילים... אלא הערכה וחיבוק !!!

    אין לי מילים… אלא הערכה וחיבוק !!!

    • אמא של
      וזה המון בשבילי נטע, אפילו יותר ממילים :) תודה רבה יקירתי

      וזה המון בשבילי נטע, אפילו יותר ממילים :) תודה רבה יקירתי

אהבת? בואי לעשות לנו לייק גם בפייסבוק