אני מאשימה: מיטל הצילה את עצמה ואת ילדיה, וכותבת לרב שקילל אותה

חזרתי בתשובה כמו שאומרים, בצבא.
התחתנתי בשידוך.
עם השנים בעלי התגלה כאלים – מילולית, פיזית, נפשית. גם כלפי הילד, שכיום רק בן 6 וחצי.
לאחרונה, אחרי אינספור נסיונות ותחנונים שיילך לטפל בעצמו, החלטתי לשים סוף לסיפור, שעד אז היה די מושתק.
הקלטתי אותו, צילמתי את סימני האלימות עליי ועל הילד והקלטתי גם את הרב שלנו, שעד אז השתיק את הסיפור בטענה שיטפל בזה, ולפעמים אף האשים אותי שהאלימות היא בגללי.
ואז לקחתי את הילדים וברחתי.
(כיום תודה לאל אני כבר בבית חזרה, רק אני והילדים. הוא הורחק בצו הגנה ואנחנו באמצע הליך גירושין)
כשהסיפור שלי יצא החוצה הרב כתב לי מכתב, 4 דפים של איחולי גיהנום, קללות, גידופים ומה לא.
לקח לי הרבה זמן להתאושש מזה. ואז החלטתי לכתוב לו חזרה.
בהתחלה רק למגירה, אחרי זה החלטתי להראות לכמה נשים, לחברות, לחברים, העניין צבר תאוצה והבנתי מהתגובות שיש לי פה משהו שיכול לתת כוח לנשים אחרות, כאלו שאולי נמצאות באותו מצב אבל פוחדות לדבר, פוחדות להוציא החוצה, פוחדות ממה הסביבה/משפחה/קהילה/חברים יגידו.
עם הזמן קיבלתי גם את הכוח לשלוח אליו את המכתב הזה. מקווה שזה יתבצע בימים הקרובים. הנה הוא לפניכן

אליך אליהו כהן,
האמת, התלבטתי רבות לפני שהחלטתי לכתוב אליך. התלבטתי מה לכתוב ואם לכתוב. וגם כשכבר החלטתי לכתוב התלבטתי איך לקרוא לך. האם לקרוא לך כפי שמכנים אותך "הרב", או שמא לכנותך "חכם" כפי שנקראים חכמי עדות המזרח, ואולי ר' כמו כל יהודי אשכנז, ואולי הגאון? ומרב התלבטויות החלטתי פשוט לקרוא לך בשמך האמיתי, אליהו.

הקדמה זו סיבה יש לה. מאז חזרתי בתשובה הורגלתי לתת כבוד לתלמידי חכמים שמלאו כרסם בש"ס ובפוסקים במידות טובות ודרך ארץ.
קשה לי, קשה לי מאוד לאחר כל הביוב ששפכת עליי במכתבך לקרוא לך הרב. אך לעומת זאת, לא פחות מכך קשה לקרוא לאדם שהחזקתי ממנו כאיש חכם, כאיש אלוקים שמביא את דבר ה' ליראיו, פתאום לקרוא לך סתם כך אליהו.
במכתבך מלא הנאצות והקללות שהטחת בי ללא רחם, וזאת מבלי שמילה אחת תהיה נכונה, כתבת את שכתבת ואני כעת מבקשת להתייחס אליהן אחת לאחת.

טענת שאני כפוית טובה כפוית טובה למי, לך? על מה, על זה שבגלל הכבוד שהיה לי אליך נשארתי לחיות עם יוסי עוד כמה שנים של סבל אלימות ופחד?
כפוית טובה למי, ליוסי? שחייתי איתו 10.5 שנות סבל? ואתה ידעת זאת כל העת. האם זו הכפיות טובה שאליה התכוונת?
ואולי כפיות טובה שלך כלפיי?
"ייעצת" לי ללכת לטיפול זוגי. וכי אני לא רציתי ללכת? אני כל העת לחצתי בכל דרך ללכת ליעוץ, התחננתי בכל דרך שנלך לטיפול. תלמידך "הצדיק" הוא זה שהתנגד ואמר שאין לו כלל מה ללכת לטיפול, וזו אני שזקוקה לטיפול לבדי. וברור הוא ש"צריכים 2 לטנגו" ולבד אין כלל טעם ללכת. רק כשכבר החלטתי שאני מפסיקה את הסבל אמרתי לך שהייעוץ הוא כבר לא רלוונטי, כי אחרי שהחלטתי שהסיפור נגמר כבר לא היה טעם להחיות גופה.
והיכן אתה היית בכל אותו הזמן? מדוע לא כתבת את נופת הצופים שאתה כעת מרעיף עליי לתלמידך יוסי (שאותו אתה מכנה "צדיק")? מדוע לא כפית עליו הר כגיגית שיילך לטיפול זוגי ולו כדי לשלול את היותו מופרע חסר תקנה, אפילו שהסיכוי שהטיפול יצליח היה קלוש לדעתי, האם לא היה כדאי לקחת סיכון ולנסות?

קראת לי מרשעת וכי מדוע לדעתך אני מרשעת? האם בגלל שלא קמתי ביום הראשון שיוסי ("הצדיק") הרים עליי יד ועזבתי, בגלל זה אני מרשעת? האם בגלל שהסכמתי לעבור את כל שבעת מדורי הגיהנום כדי ללדת את ילדיו/נו בטיפולים מכאיבים ומתישים, האם בגלל זה אני מרשעת? האם בגלל זה שהסכמתי לחיות חיי עוני מחפירים כשלא יכולתי לקבל ולו את הדבר המינמלי לצרכיי האישיים, האם בגלל זה אתה מכנה אותי מרשעת? אני יכולה להמשיך לפרט את חוסר הבנתי מהיכן אתה מצליח למצוא כוחות ואומץ לומר לי שאני מרשעת.

קראת לי רוצחת את מי רצחתי? אכן כן, אם הייתי נשארת עוד מעט זמן בביתנו המשותף הסיכוי היה שהיה אפשר להאשימני בסיוע לרצח… (של עצמי). כי להמשיך להישאר בבית כזה היה בחזקת סכנת נפשות שעליו נאמר "ונשמרתם לנפשותיכם מאוד". גם ככה המצפון שלי מעיק עליי על הנזק הנפשי שגרמתי לילדינו היקרים בזה שלא הרחקתי אותם מאביהם האלים והמסוכן כבר מזמן, אינך צריך להוסיף שמן למדורה הרגשית בה אני נמצאת כעת.

קראת לי שקרנית שמעתי פעם ביטוי שנאמר לי שהוא כתוב בגמרא, (כפי שציינתי, איני תלמידת חכם כמוך ואיני יכולה לצטט את המקור המדויק) ביטוי שאומר "כל הפוסל במומו פוסל" . וכי שקרנית אני? הרי הייתה לך הזדמנות להוכיח זאת בעדות השקר שהעדת במשטרה לטובתו של תלמידך… ואתה הוא זה שמוקלט אומר בקולו שלו דברי כזב מוחלטים, לא? אינך מתבייש לשקר ולסייע בדבר עבירה?  "מדבר שקר תרחק" לא נוגע אליך?
אולי, על כי העזתי להקליט בתקופה האחרונה בה הייתי נתונה לכל אותם האיומים והלחצים שיוסי ("הצדיק") בסיוע שלך הלחצתם אותי?
חשוב לי שתדע שאיני מצטערת על כך כלל. אבל אני בהחלט הצטערתי לשמוע את הסתירות שבדברך. אני בהחלט הצטערתי לשמוע אותך מעיד עדות שקר על כך שלא ידעת כלום ממה שקורה בבית, בעוד שאתה הוא המדבר בהקלטה על כל מה שקרה בבית ואף מגיב ונותן לי עצות איך אוכל למנוע את האלימות . הצטערתי לשמוע אותך אומר שלא היה כלום כששומעים אותך בקולך מייעץ לי ללכת למקווה וכך תסתיים כל האלימות, האם לא כן?
אז אנא ממך שוב, אל תטיף לי מוסר על היותי שקרנית."טול קורה מבין עיניך", אדם רע ורשע.

קראת לי גנבת את מי גנבתי? את מי גזלתי? היחידים שיוכלו לטעון טענת נגזלתי הם ילדינו. אותם גזלנו, בכך שלא סיפקנו להם את מה שאנו כהוריהם מחויבים . לא אוכל, לא בריאות, לא חינוך ולא עוד הרבה דברים שכל הורה עושה לילדיו.
לעצמי לא ביקשתי דבר. הבית הזה קיים כבר 10.5 שנים. הבית הזה צרך במהלך השנים סכום של לפחות 1,000,000 ₪ ( אוכל להסביר אם אצטרך) כמה כסף הכניס יוסי לתוך ביתו בתקופה זו מתוך אותו הסכום? הרי הוא ישב ולמד תורה רוב השנים.
אם זה ששילמתי את חובותיו וחובות הבית נקרא לגנוב ,אזי נושאת אני בגאון ובכבוד את התואר הזה.
אם לשלם את אותם הטיפולים שהביאו לנו את 2 ילדינו המקסימים, זו גניבה, אז זכיתי.
אם לשלם שכר דירה זה גניבה, זכיתי.
אם לקנות אוכל, בריאות, ביגוד או חינוך זו גניבה, אז זכיתי, ועוד ועוד ועוד
אך אם גם לא לזה התכוונת, הריני מודיעתך שעל עלילה זו ועל שאר עלילותיך עליך לבקש סליחה ומחילה. ודע לך שאיני מוחלת לך לא בעולם הזה ולא בעולם הבא .
איני מורשית למחול על כבודה של בת מלך אותה הכפשת.
בתור אדם שמציג עצמו כתלמיד חכם יודע אתה מעולם התורה ובוודאי מעולמך האישי, מה הם חובותיו של בעל לביתו (ביתו זו אשתו). יודע אתה היטב אך מעדיף להתכחש למציאות שהייתה בבית משפחת דיין ב10.5 השנים האחרונות. האם אתה יכול למנות לי אחת לאחת את אותם ההתחייבויות שיוסי עמד בהם כלפי ביתו? לזרוק קללות נאצות חרמות וגידופים הצלחת, האם גם להביא אסמכתאות לקללותיך תהיה מסוגל?

האשמת אותי שהכפשתי וריכלתי אצל כל המשפחה. וכי למי עוד אני יכולה ללכת לבקש סעד כשאף אחד אינו נותן לי? אתה ידעת ויכולת לעשות מעשה ולא עשית. מי לי מלבד משפחתנו שיכולים לסייע ולו בתמיכה נפשית לה הייתי ועדיין כה זקוקה.
וכי מה רצית, שאמשיך לשתוק ולחטוף? לא מצאתי שום מצווה בשולחן ערוך שאתה כה אמון עליו שאוסרת עליי להתלונן כשרע לי.

העללת עליי שאני רוצה שיוסי יפסיק ללמוד "באמתלא יוונית". דע לך, שאין דבר שחלמתי עליו יותר (ועדיין חולמת) מיום שחזרתי בתשובה מאשר לזכות בבעל בן תורה. לזכות בבעל שהתורה היא חלק ממנו. שהתורה משפיעה על מידותיו מרוממת ומביאה אותו לגבהים. חלמתי להקים בית שמושתת על אדני התורה, בית בו אהבה שמחה וכבוד הדדי יהיו מנת חלקם של הדרים בו.
חלומי נשאר בחזקת חלום שלא מומש.
אני חולמת לחיות עם בעל שהתורה היא חלק ממנו. חלק מהתנהגותו, חלק מהפנימיות שלו.. תורה שמלווה אותו בכל מעשיו, גם בבואו לביתו לאחר לימודיו בישיבה ממשיך להיקרא הוא בן תורה בשפתו ובשאר הנהגותיו. האם זה היה יוסי בעלי? האם אתה אכן מוכן לחתום על מילותיך "יוסי הצדיק"?

ציינת שהתעללתי בו בדברים אישיים. אליהו, אין צורך לדבר ברמזים. אפשר לדבר בלשון נקייה ואף לכתוב אותה עד כמה שהדבר חיוני. אתה טענת ברוב חוסר רגישותך שאני התעללתי בו בכך שלא הלכתי תקופה למקווה, וזה מה שגרם לכל הצרות בבית. כבודו, כל השנים שהקפדתי בהם ללכת למקווה בבחינת "תמידין כסדרן" לא שינו דבר בהתנהגותו והוא התנהג באותה צורה בה התנהג במהלך התקופה האחרונה בה אכן לא עשיתי זאת. האם ההלכה שאתה עוסק בה כה רבות בחיי היום יום, אינה מתייחסת לאישה המוכה והמושפלת? האם בכל מצב חייבת היא לספק רצון בעלה? האם אין מצב בו יכולה האישה להטיל ווטו על הנושא כשהיא מוכה ומושפלת? האם אין שום זכות ולו הקטנה ביותר של אישה לפחות על גופה? יסלח לי כבודו אבל אני מכירה תורה ופסיקה אחרת לגמרי.

אליהו היקר, מי אתה שתטיף לי מוסר על התנהגותי כלפי בעלי ואבי ילדיי האלים? האם אתה שאינך יודע כלל מה קורה בחדר משכבי תטיף לי מוסר?
האם אתה, שאני במו ידיי העברתי לחשבונו האישי של אחיך אברהם סכום של 100,000 ₪ בהוראת בעלי שישמש לצרכיך האישיים (מבחינתי העברת הכסף לצרכיו של אחיך אברהם זה צרכיך האישיים), האם אתה זה שיכול להטיף לי מוסר כשאתה אוחז בכספי השוחד שאותם קיבלת מיוסי (וממני), האם לאחר שקיבלת את הכסף לידך תעז להגיד ולו מילה רעה אחת כנגד האדם שהרעיף עליך מכספו?
לא, איני גנבת כפי שאתה מנסה להציגני. אני אישה שעשתה רצון בעלה כמו בעוד אלפי הזדמנויות אחרות וזה גם כשזה היה חסר הגיון. עשיתי זאת מתוך הכנעה וכבוד אמיתי לבעלי.
מכל אותם גנבות וגזלות שהעללת עליי אין לי כעת ולו שקל אחד לרפואה לשלם את חשבונות החשמל מחר בבוקר או את החלב שילדיי יבקשו ממני. היכן הם כל אותם הגנבות עליהם דיברת?
ויסלח לי כבודו, ההתמודדות שלי עם הגדרתם החדשה של ילדיי "בני גרושים" תהיה הרבה יותר קלה מההתמודדות עם כל בעיות האלימות והבעיות הרגשיות שהיו ויהיו מנת חלקם של ילדינו אם היו נשארים בקרבתו של אדם אלים זה.
כפי שציינת, "יש דין ויש דיין.." (ואני מכוונת לדיין האמיתי שיושב במרומים ולא הדיין יוסי).
הדיין היושב במרומים המרחם על כל יושבי תבל ברחמים, בוחן כליות ולב מכיר ויודע צדק מהו.
יודע לעשות דין ללא משוא פנים וללא לקיחת שוחד. איישיר אליו מבט ואעמוד בזקיפות קומה ביום דין על מעשה גבורה זה שנעשה על ידי לפני כחודש כשלקחתי את גורלי בידי והחלטתי להציל אותי ואת ילדיי מידיו של אביהם האכזר. אכן צדקת, מסכן יוסי שהגיע לאן שהגיע .
לא צדקת לגביי ילדיי. ילדיי, כבר אינם מסכנים. ילדיי יתאוששו יפרחו ויצמחו לתורה ובתורה.
ולגביי, אני מקווה מאוד שמהר מאוד אהיה עסוקה בשגרה המבורכת שתסיר ממני כל עננה של עצבות ומסכנות שהייתה מנת חלקי עד היום.
"זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו"

אודות מיטל דיין

בת 30+, אמא לתאומים מתוקים בני 6 וחצי. עד לפני כמה זמן העברתי את החיים בלשרוד. לא מזמן התחלתי ללמוד לעשות עוד דברים.. לצחוק, לבכות, לעוף, לחלום, להגשים, להרגיש, ובקיצור - לחיות.

השאירי תגובה

כתובת האימייל לא תפורסם.

תגובה 1

  1. חני
    מיטל, ריגשת מאוד, כל הכבוד לך על האומץ לקום ולדאוג שלך ולילדייך יהיה טוב יותר. אל תפחדי מאף אחד, תמשיכי…

    מיטל, ריגשת מאוד, כל הכבוד לך על האומץ לקום ולדאוג שלך ולילדייך יהיה טוב יותר. אל תפחדי מאף אחד, תמשיכי בדרך לאושר, אל תתני לאף אחד להוריד אותך ותהיי גאה בעצמך.
    שולחת לך חיבוק ענקי.

אהבת? בואי לעשות לנו לייק גם בפייסבוק