זמן הסתגלות? למי?

כשאומרים "זמן להסתגלות למצב החדש" לא מתכוונים רק לקטנטנים. ממש לא! ואיך כל זה קשור לגזירת ציפורניים, לכאבי גזים, והכי חשוב לשמן עיסוי המרגיע של מוסטלה?

אני חושבת, מהתבוננות על חברותיי, שאחת אחרי השנייה נפרדות מחופשת הלידה ומכניסות את הקטנטנים למסגרות, שלאמא לרוב הרבה יותר קשה מלילד. וחברותיי לא משאירות אותי לבד במערכה כי בקרוב גם אני אשוב למעגל העבודה, אבל עד שזה יקרה אני בהכחשה.
מסתבר שככל שאנחנו מתבגרים שינוים קשים לנו יותר, וככל שאנחנו קטנים ורכים יותר כך אנחנו גם יותר גמישים (ולא רק פיזית).
טוב הלאה קדימה, לאן? לישוב קדימה.
לפני חודש בדיוק עברנו מהמושבה הסמוכה, אבן יהודה, לישוב שמעבר לכביש, קדימה. אז נכון שבעצם האווירה דומה, האנשים פה גם נחמדים אבל ואווו אני כל כך משם ולא מכאן. הסבים שלי ייסדו את אבן יהודה ורוב חיי גרתי שם (למעט עשור אחד של חיפוש עצמי ולימודים).
בקיצור מבחינתי אני עדיין בהסתגלות. מניסיון העבר אצלי כל הסתגלות אורכת זמן מה. למשל להתרגל לרעיון שאני האמא של היצור הקטן והמתוק שילדתי לפני חצי שנה לקח לי בערך 3.5 חודשים, כשהיו שואלים אותי מי האמא, בהתחלה הייתי מחפשת את אמא שלי.
תומר ואני חיכינו לשי שלנו המוווון זמן (על המסע המטלטל שעברנו כדי להגשים את חלום ההורות אספר בפעם אחרת) ושי הגיע ממש רגע לפני ראש השנה, ילד מדהים, שי אמיתי, חייכן ונוח. פיצוי על כל התלאות שעברנו בדרך עד שהגיע אלינו. רק מה, דבר אחד לא זרם מההתחלה (וסליחה מראש שאני מקטרת על שטויות אבל זה הפוסט שלי אז מותר לי) גזירת ציפורניים פם פם פםם.

כשהיה בן חודש וכבר שרט את עצמו בכל הזדמנות הבנתי שאין ברירה ולא אזרתי אומץ וגזרתי בעצמי, אלא דחיתי את הקץ ומצאתי פתרון זמני בדמות אחות טיפת חלב, ממנה ביקשתי שתנחה אותי איך עושים את זה שהכל כל כך עדין ופיצפוני. או במילים אחרות תגזרי במקומי.
כשלא היה ניתן להתחמק יותר ונאלצתי להיפגש פנים אל מול פנים עם המספריים המיניאטוריות, גייסתי למשימה את אחותי, שתשעשע את שי בזמן שאני גוזרת, בהמשך מצאתי פתרונות אחרים כמו לגזור רק כשהוא ישן ועם תאורה מינימאלית (לא מומלץ!) ולבסוף החלטתי שדי – אני חייבת למצוא דרך לעשות את זה ברוגע.

ומה יותר מרגיע ממסאז' נעים? אז אני עושה לשי מסאז' ריחני ומרגיע אחרי האמבטיה (התחלתי עם שמן שקדים, ולאחרונה עברתי לשמן המצוין של מוסטלה) ושרה לו בשקט שיר שהוא אוהב (שני משפטים שחוזרים על עצמם סטייל "ידיים למעלה על הראש") ואני לא מפסיקה לשיר, כמו מנטרה, שוב ושוב ושוב. וכך אנחנו עוברים עוד ציפורן ועוד אחד ואת הרגליים ו-ואווו שרתי אומנם 12 פעמים ברצף את אותו השיר, אבל גזרנו גם בידיים וגם ברגליים.

והנה, גם שי וגם אני הסתגלנו למצב החדש, פתאום גזירת ציפורניים היא לא דבר מאיים, אלא אפילו כיפי. ואם יורשה לי, כבעלת ותק של חצי שנה באימהות, הבנתי דבר אחד או שניים על זאטוטים, תינוקות אוהבים להיות עירומים ומשומנים! השמן הנפלא של Mustela עשה אצלנו עבודה כל כך טובה במס' תחומים. הצלחה של ממש. המסאז'ים האלה עוזרים לנו לא רק בזמן גזירת ציפורניים כמובן, זו רק אנדקוטה אחת, אלא באופן כללי. הילד נינוח יותר, זה הקל עליו עם כאבי הגזים, והוביל אותו גם לישון ברוגע.

אודות עדי וייס

בת 33 מקדימה. נשואה לתומר ואמא של שי, לו חיכינו הרבה שנים. יוצרת סרטים והצגות ילדים

השאירי תגובה

כתובת האימייל לא תפורסם.

אהבת? בואי לעשות לנו לייק גם בפייסבוק