כנראה שמצאנו את המלון הטוב ביותר באילת

רציתי שמש, בריכה, שמישהו יבשל לי, שהמיטה תהיה רכה ומפנקת. רציתי קצת אלכוהול, מסאז' טוב ובעיקר זמן עם המשפחה שלי. אז ארזנו מזוודה, נכנסנו לג'יפ ונסענו למלון הטוב ביותר באילת. החוויה הייתה נפלאה, אבל בסוף משהו קרה. אביטל זוננשיין נסעה עם משפחתה לסוף שבוע בעיר השמש הנצחית וחזרה עם כמה תובנות והמלצה שאסור לפספס.

המחמאות מהללות את מלון הרודס אילת, ששייך לרשת "פתאל", הידועים באירוח מוקפד ובלתי נשכח ומדברות עליו כאחד מהמלונות השווים בארץ. האם יש אמת בפרסום? חירפתי את נפשי ויצאתי לבדוק.

הבריכה
התחרות האמיתית בין חללי המלון מתרחשת בין חדר האוכל ובין הבריכה. שניהם מקפידים לקרוא לי "בואי אליי בואי אליי". אז אחרי נסיעה ארוכה עם עצירה לקפה בזריחה של מצפה רמון, רגע לפני שהחדר היה מוכן, לקחנו את כרטיסי המגבת וירדנו לבריכה ואל השמש האילתית. הבריכה גדולה ומתחילה כבר מדלתות היציאה של הלובי ונמשכת כמעט עד הים. בריכה כחולה, נעימה, נקייה, עם מיטות ומזרנים מסביבה וגם בתפוסה מלאה העומס אינו מורגש. אם אתם עם קטנטנים תוכלו "לגלוש" לתוכה מצידה השני ואם תרצו אז ישנה גם בריכת פעוטות. יתרון נוסף במתחם הוא מיקומם של שני מזנונים לארוחות קלות ושתיה בצידי הבריכה. לאחד מהם ניתן להגיע תוך כדי שחיה וישיבה על כיסאות במים (והארנק? נשאר בתיק. מחייבים את החדר).

חדר האוכל
אני אף פעם לא יודעת מאיפה להתחיל… מהמאפים? הגרנולה? האומלט עם הפטריות? אולי מהפיצה? או מהדגים? ומה עם העראק? ומניפת הגבינות? בכל זאת הן כאלה יפות ועשירות, צריך לוודא שלא ירגישו בודדות. רבות דובר על ארוחות הבוקר בבתי המלון בישראל, על השפע והמגוון וכמובן על תרבות "נעמיס על הצלחת כדי שלא יגמר". נראה כי במלון הרודס באילת השכילו ליצור מצד אחד מגוון רחב מאוד. מאוד מאוד! ומצד שני לשמור על תחושת הבוטיק, הטריות והשפע, עם עמדות הכנה, הפרדת עיקריות וקינוחים וצוות עובדים אשר מסתובב, ממלא חוסרים ושומר על סדר וניקיון.

מי אמר פרווה?
"מישהו רוצה משהו טעים?" כולנו מכירות את השאלה הזו בסוף ארוחה, בעיקר בארוחה בשרית. אחד האתגרים שלנו הישראלים הוא ליהנות ממנות הקינוח אשר "נופלות" לרוב בשל כשרות. גם כאן, שף הקינוחים וצוות הטבחים של הרודס "נותנים פייט" לאתגר הזה ומפנקים במגוון רחב של קינוחים תוך הקפדה על טעמים, צבעים, שילובים, והגשה שלא נופלת מפטיסרי בצרפת. בהחלט מפתיע!

החדר
"תחליף לי לחדר עם נוף".. "אני רוצה לראות את הים מהחדר"… תשכחו מזה! בהרודס אילת כל החדרים פונים לצד הים והבריכה. החדר שקיבלנו היה בקומה 12. סוויטה ביתית עם מרפסת, שולחן קפה וכיסאות שעוזרים לשאוף בנחת אוויר נקי מהים האדום וההרים של עקבה באופק. כמעט "על אוטומט" אני ניגשת לביקורת ניקיון של האמבטיה והכיורים. מבחינתי, אם הם מקבלים ציון מעולה אז הכל מעולה. אני גולשת מתחת לשמיכה, נשענת אחורה על הכריות, היין והפירות שקיבלנו קוראים לי ואומרים "זו חופשה. תהני. מגיע לך!". לא מתווכחת איתם ומתמסרת בקלות. בערך ב 16:00 אני מתעוררת, מכינה אספרסו בחדר ויוצאת איתו ועם הספר החדש של אל המרפסת.

מסעדת המלון
ערב לפני שנאלצנו לעזוב בחרנו לשבת במסעדת המלון "תמרינד" לארוחת ערב, במקום בחדר האוכל. כמי שמבקרת במסעדות שף על בסיס קבוע, אני חותמת על המסעדה כטובות והמשובחות שיש בארץ.
הזמנו למנות ראשונות קרפצ'יו וסלט ניסואז, אותן קיבלנו עם יין הבית.
לאחר 7 דקות המתנה הגיעו המנות. בינתיים הזמנו מנת ילדים של שניצלונים וצ'יפס, אשר הגיעו ברמת פריכות מדהימה, ללא חשש קל שבקלים למזון תעשייתי.
לעיקריות הזמנו פעמיים פילה בקר, מנה משובחת המגיעה עם תוספת תפו"א, בטטות ושזיפים.
הקינוחים גם הם פרווה – וכמו שאומרים במחוזותינו – ליגת על חלל.

הים
במרחק של 30 צעדים מבריכת המלון אפשר, ומומלץ, לרדת אל חוף הים. אישית אני מעדיפה את שעות הבוקר המוקדמות, לפני ארוחת הבוקר. יש משהו בשקט של הגלים הקטנים שנשברים על רצועת החוף של אילת. רגע לפני שהעיר מתעוררת. קסם.

טרקלין
בקומה 11 של המלון, בקצה המסדרון, מול נוף של ים כחול ומדבר כתום, נמצא הטרקלין ה-כ-י מפנק שפגשתן. כי כשתופסים "יותר מדי" ראש מכוס הברד במזנון או מתעייפים מהשכשוך החלומי בבריכה, אין כמו להיכנס לטרקלין הממוזג, האלגנטי, למזוג לעצמך קאווה קרירה וכמה קרקרים ליד, או מיץ תפוזים טרי עם כריכון קטן של גבינת שמנת וסלמון, כשמסביב אווירה של חו"ל וריח מפנק של יוקרה. באמת נראה לי שאני אמא נפלאה! אבל גם אמא צריכה לפעמים זמן רק עם עצמה. אל תוותרו על החוויה.

מה עוד?
בביקורים קודמים באילת אהבתי את רצועת הטיילת ואת האטרקציות ברחבי העיר. הפעם, למעט גיחה קצרה אחת לקניון לקניית כפכפים, לא יצאנו ממתחם המלון והים. גם לילדים המלון מציע מגוון פעילויות והפעלות. לקטנים-פחות חדרי משחקים עם עמדות פלייסטיישן ו x-box (אגב, אני אלופה בפיפא 2017).

זה שיר פרידה..
בתוכניה שקיבלתי ראיתי שיש גם ספא משובח, אבל אני תנו לי רק בריכה – חדר עם מזגן – ארוחות טובות – צוות מקצועי – נוף מדהים וקצת אלכוהול ואני מסודרת.
רגע קשה נרשם עת עשיתי צ'ק אאוט. הסתכלתי בעצב על כרטיס החדר שנלקח ממני ע"י פקידת הקבלה, כמו בסרט חיכיתי לתפנית חדה בה גיבור מסוקס יציל את המצב הלא הגיוני הזה. אבל בלב ידעתי שגם בקיץ הבא אני כאן.

אודות אביטל זוננשיין

מאמינה במילה הכתובה ובכוח שבה. מייסדת אתר אמא של, אשת תקשורת, אמא לאחד. אוהבת גאדג'טים, חורף, ואת אירופה בחורף

השאירי תגובה

כתובת האימייל לא תפורסם.

אהבת? בואי לעשות לנו לייק גם בפייסבוק