תזכירו לי מי אני: הכל על אובדן זהות אחרי לידה

תשעה חודשים חשבת על ההיריון ועל הלידה. עקבת אחר התפתחות העובר, יצאת לסיור בבתי חולים, שמעת סיפורי לידה וארגנת את חדר התינוק. בתקופה זו הכול היה יחסית בשליטה… ואז הוא הגיע. חבילה קטנה ומתוקה. ומאז דברים יצאו לגמרי משליטה.
לזה לא הכינו אותך. לקורס הכנה ללידה הלכת כמו כולם אבל מה עם קורס הכנה לרגע שאחרי? לשבוע הראשון בבית? לחודש הראשון? לצד האהבה, ההתרגשות והאושר יש צורך להסתגל למצב החדש
. הסתגלות לכך שאת חייבת לתפקד גם כשכואב לך, כשאת עייפה וכשאין לך מצב רוח; הסתגלות לכך שאיבדת את הזמן שלך; את העצמאות; האינטימיות והמיניות. לפני רגע היית במרכז העניינים, התעניינו בשלומך נגעו בבטנך ואפילו פינו לך את התור בשירותים. התרגשת, ציפית והתכוננת ועכשיו כל התחושות השתנו. אהבה ואשמה; תסכול ודאגה; רצון לברוח ומשיכה להישאר ויותר מכל, בלבול אחד גדול.
ראשית קחי נשימה עמוקה, תשחררי את האוויר לאט, לאט, נקי את הראש לרגע אחד ותאמרי לעצמך: זאת תקופת מעבר. תחשבי על שינויים אחרים שעברת בחיים, אין ספק שזה אחד הגדולים, אבל שינויים מלווים בהסתגלות. בהסתגלות לחיי נישואין את מאבדת את הרווקות, במעבר עבודה את מאבדת קולגות ומעמד. מה את מאבדת עכשיו? לתקופה קצרה את מאבדת גם את גופך המוכר, הנשיות, המיניות, את מאבדת את הזהות המקצועית ואת חברייך לעבודה. לתקופה קצרה את גם מאבדת את העצמאות שלך, את אחראית על תינוק שלא יכול לייצג את עצמו ולא יכול לדאוג לעצמו ולתקופה של מספר חודשים הוא עדיין חלק ממך. אבל מדובר בתקופה של חודשיים-שלושה, זו תקופת המעבר הקשה. לאחר מכן הכל מתחיל להשתפר בהדרגה.

את זוכרת את היום שעברת לגיל ההתבגרות? ייתכן שאת זוכרת יום אחד שמייצג את המעבר הזה אבל המעבר עצמו היה איטי והדרגתי. כך גם המעבר מגיל ההתבגרות לבגרות. נראה שרק המעבר לאימהות קורה בין לילה. זה אינו מעבר התפתחותי. ההתפתחות של הזהות האימהית לוקחת זמן ואת הופכת לאמא הרבה לפני שזהות זו מגובשת. על כן השינויים שאת חווה במעבר לאימהות, הם זמניים. אין לך הרבה שליטה עליהם בהתחלה, אבל בתוך כחודשיים כשהתינוק קצת יגדל, השליטה מתחילה לחזור, בהדרגה. וכך גם הבחירה. את חלק מהשינויים תאמצי כקבועים ועל חלקם תחליטי לוותר. הוויתור לא תמיד יהיה קל. לחץ של החברה, לחץ מצד המשפחה ורגשות אשמה עלולים לגרום לך לקבל חלק מהאובדנים והשינויים כמו שהם ולא לחפש מוצא.

אובדן העצמאות הוא אחד מאותם שינויים זמניים. תסתכלי סביבך, האם כל הנשים איבדו את עצמאותן? בחודשיים שלאחר הלידה כן, אבל לאחר מכן? חלקן בחרו לוותר על העצמאות, חלקן נכנעו לדפוסי החברה אבל רובן המכריע של הנשים במדינת ישראל הן נשים בעלות עצמאות, הן מנהלות את זמנן, הן מחליטות על עצמן.

נדמה שפתאום בתפקיד החדש, כולם מחליטים בשבילך; מייעצים, לוחצים, מלחיצים. כאילו שאת כבר לא כאן בזכות עצמך אלא רק שלוחה של פרי בטנך. מקלחות מסתיימות בטרם עת כשאת שומעת בכי ואפילו לשירותים בקושי מצליחה להגיע. אובדן העצמאות הוא חלק מתקופת המעבר לתפקיד החדש והוא מורגש במלוא עוצמתו בחודשיים-שלושה הראשונים. יש אומרים שבחודשים אלו ההיריון צריך היה להמשך, ייתכן שהתינוק היה נולד יותר עצמאי ומאפשר גם לך את העצמאות שלך. אבל בינתיים, הוא ממשיך להיות חלק ממך ובחודשים הראשונים חשוב במיוחד להשאיר אותו ולצאת קצת לבד.
בתקופת המעבר את עלולה לחוש שאת מאבדת גם את הנשיות והמיניות שלך. מסתובבת בחלוק בית בריח חלב, השיער מדובלל מנשירה אין סופית אבל אין לך סיכוי להגיע לספר וכשאת כבר יוצאת את לובשת עדיין את בגדי ההיריון כי שום דבר אחר לא עולה. בהיריון הגוף השתנה באיטיות כה רבה ופתאום, אחרי הלידה, במכה; הבטן התרוקנה, החזה התמלא, פתאום את רואה את סימני המתיחה, השומן, הירכיים. את חשה את הכאבים והתפרים, הדלקות והגודש. של מי הגוף הזה בכלל? אל תדאגי, הכל עוד ישתנה. ככה נראה הגוף בתקופת המעבר. מהר מאוד העור ימתח, הבטן תתכווץ, עצמות הירכיים יחזרו למקומם והשיער יתחדש. רב השינויים הגופניים מסתדרים מעצמם בתוך כמה שבועות ועד כשישה חודשים. לאחר מכן, כשהלחץ קצת יירגע תוכלי גם לחזור ולעבוד על הגזרה. אם את מניקה הירידה תהיה מעט יותר מהירה אבל כיוון שהגוף צובר רזרבות למען ההנקה, הקילו-שניים האחרונים ירדו כנראה רק עם סיומה גם אם מדובר בשנה שלמה.
כבר חשבת שמיצינו את כל השינויים ואז באים לבקר החברים מהעבודה ופתאום את חשה ריקנות וגעגוע. אובדן הזהות התעסוקתית, מערער את תחושת הערך העצמי ותורם לתחושת הבלבול, אבל גם הוא, כמו שאר האובדנים, חולף בתוך כשלושה חודשים. השאלות שעולות בתקופה זו יכולות להביא אותך לשינוי מהותי וחשוב בקריירה, להבנה שהמסלול שהיית בו הוא הנכון עבורך או לחיזוק ההחלטה להישאר בבית כאמא במשרה מלאה. בחודשים הראשונים שלאחר הלידה את מתמודדת עם שינויים רבים והיכולת שלך להגיע להחלטה מקצועית שתתאים לך בהמשך הדרך, ירודה. ההתלבטות בנושאי קריירה יוצרת מתח מיותר ועל כן מומלץ לדחות אותה בחודשיים-שלושה. תזכרי שאין אפשרות אחת שמתאימה לכולן, כמספר האימהות כך מספר האפשרויות. לאחת יתאים לקחת מטפלת במשרה מלאה ולחזור מיד לעבודה בכדי לשמר את הזהות המקצועית ואת השאיפות המוכרות. לאחרת יתאים לוותר לגמרי על הזהות המקצועית ולהיכנס לתפקיד אם במשרה מלאה ובין שתי הקצוות יש המון אפשרויות, אבל לוקח זמן לגבש את האפשרות הנכונה עבורך.

הקשיים שהוזכרו ורבים אחרים הם חלק מהמעבר לתפקיד החדש. רובם קשיים זמניים וחולפים. לאט את לומדת את התפקיד, שאלות והתלבטויות נפתרות והזהות האימהית שלך מתפתחת ומתעצבת. אולם לא תמיד הדברים מסתדרים בתוך כמה חודשים. קשיים בזוגיות, בעיות בריאות, פחדים או דכדוך משפיעים על יכולת ההתמודדות. לפעמים האהבה והחיבור לתינוק מידיים אבל את עדיין חווה חרדות וקשיים. לעיתים הסביבה מושכת אותך בכיוונים שונים ואת לא מצליחה למצוא את הכיוון שנכון עבורך. אם את חשה שאת צריכה קצת עזרה להנות מהיתרונות של התקופה ולצאת ממנה עם זהות מגובשת ויציבה, ישנם פסיכולוגים מומחים שעוסקים בעזרה לנשים אחרי הלידה.

הכתבה באדיבות ד"ר שרון בן רפאל, פסיכולוגית קלינית מומחית ויועצת למותג 'בפנטן'

קראת? ספרי לנו מה את חושבת

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

כתבות דומות