למה הוא מתכוון כשהוא שואל איפה התינוקת שלי

איפה התינוקת שלי? הילד שלי שואל ברצינות ולובש על פניו הבעה מוטרדת.
נראה לי שבפעם האחרונה ראיתי אותה על השטיח בחדר. אני עונה לו גם בשיא הרצינות.
אז תביאי לי אותה לפה, שהיא לא תבכה.
ותכיני לה גם בקבוק כדי שאני אאכיל אותה אם היא תגיד לי שהיא רעבה.
מדובר על שיחות אמיתיות. שיחות שמתקיימות בתדירות של יום כן- יום לא. כל פעם הוא מופתע מחדש שהוא לא מוצא את התינוקת שלו. שהיא בכלל בובת פלסטיק שאף פעם לא מחליפה בגדים. כל פעם אני עונה לו בשיא הרצינות איפה הפעם האחרונה שראיתי אותה מוטלת חסרת מעש. כל פעם מחדש הוא מבקש ממני להביא לו אותה כדי שלא תהיה לבד. כל פעם מחדש אני משתפת איתו פעולה ומביאה לו אותה. כל פעם מחדש הוא מלטף לה את הראש באבהיות ומברר איתה אם היא רעבה או שהיא רוצה לשתות מים. כל פעם מחדש היא לא עונה לו והוא עונה בשמה באיזה קול דק שהוא מאמץ לעצמו. כל פעם מחדש אני מתפעלת ממנו בטירוף וגאה בו על החוש המקסים הזה שקיים בו בנדיבות. וכל פעם מחדש אני מזכירה לעצמי שרוב שעות היום והלילה היא בכלל מוטלת בפינה הכי קרה באמבטיה או על השידה כשהיא על הראש והרגליים שלה באוויר.
בת כמה התינוקת? אני שואלת אותו באחת הפעמים שהוא מנקה לה את הפנים ומלטף אותה ברוך.
בת שנתיים.
אה לא לא. בת אחד וחצי, הוא קובע. ומוסיף – היא הקטנה ואני הגדול.
ואני רוצה להזכיר לו שהוא בן פחות מארבע. וגם הוא בעצמו עדיין תינוק שלי. ואני רוצה לשאול אותו למה הוא צריך תינוקת בשלב זה של חייו. זו אחריות ענקית והרבה הוצאות.
לפעמים היא גם באה איתנו לבתי קפה. הוא מחבק אותה ממש חזק והולך איתה ברחוב. לפעמים היא נופלת לו ומתגלגלת על המדרכה. למזלנו לא כואב לה והיא לא סובלת מחבלות. הכל זורם איתה בקלות, היא לא מתלוננת ולא בוכה. בבית הקפה היא יושבת עליו והוא מתכנן להאכיל אותה מלפפון וגמבה. הוא ממש לוכד עבורה את הירקות במזלג ומנסה בכל הרצינות להכניס אותם לפה שלה. וזה לא מצליח לו.. אז הוא מסביר שמתחשק לה עכשיו לישון ולכן הוא יאכל במקומה.
אמרתי לו אתמול שהתינוקת קצת דומה לו. אז הוא ענה לי – בטח אני יודע.. אני אח שלה.

כשדמיון מפותח וספר אמיתי נפגשים"

הנה תשמעי אותה מה היא אמרה, הוא מקרב את האוזן שלו לפה הפלסטיקי שלה.. היא אמרה לי עכשיו -נכון שחר, אני אחות שלך. עכשיו תקרא לי מהספר שלך.

אז אוקיי, הייתי לידם והיא לא אמרה לו כלום. יש לה פה מפלסטיק שלא זז והיא, למען האמת, בלי לפגוע, רק בובה דוממת ללא יכולות על טבעיות.. אבל מי אני שאתווכח איתו?!

אודות אביטל זוננשיין

מאמינה במילה הכתובה ובכוח שבה. מייסדת אתר אמא של, אשת תקשורת, אמא לאחד. אוהבת גאדג'טים, חורף, ואת אירופה בחורף

השאירי תגובה

כתובת האימייל לא תפורסם.

אהבת? בואי לעשות לנו לייק גם בפייסבוק