האושר הגדול טמון בפרטים הקטנים

ריבוע אחד של כוורת בבית של ההורים שלי עדיין שמור לי. הוא מפוצץ בכל מיני דברים שהחלטתי בהחלטה רגעית של נוסטלגיה לשמור. כיוון שביתי הקט צר מלהכיל את כל אוצרותיי, הם נותרו שם, ממתינים לדירה ענקית שיום יבוא ותהיה שלי ותוכל לאחסן את כל אוצרותיי אלו משכבר הימים.
בינות לערמות הדפים, עיתונים וקלסרים שמרתי שבוע לפני חתונתי הזמנה יקרה מפז. ארוסי היקר בפגישה האחרונה שלי כרווקים מאורסים החליט להזמינני לחתונתנו בתור מחווה ידידותית. אז הוא מילא בכתב ידו הצפוף את ההזמנה על שני צידיה בהמון מילים של תפילה ואהבה.
ואז הגיעה החתונה, והשגרה, והילדה המדהימה שלנו, והשכיחה מאיתנו את ימי הנעורים והאירוסין התמימים. וההזמנה נותרה לה בודדה בבית הורי משוועת ליום שבו אתפנה לחפור בערמות ולמצוא אותה.
והיום הזה הגיע לבסוף.
בסופו של יום מתיש ככל הימים, נחתנו שנינו קרוסים ופתאום נזכרתי בהזמנה שזכרתי להביא סוף סוף מבית הורי לפני כשבוע. בדרמטיות הוציא בעלי את ההזמנה מהמעטפה, התחיל להקריא מילה במילה והחזיר אותי ב'בום' לאותם ימים מלאי עליצות ותום נעורים.
חזרתי אחורה לאותם ימים מאוהבים, בהם אכלתי ונשמתי אהבה.
ימים בהם טווינו חלומות על חוף הים מול השקיעה הרומנטית.

חלומות של זוגיות כיפית, ילדים יפים והורות מושלמת.
חלומות ורודים על חיים קלים, בהם כל משאלותינו הופכים למציאות והחלומות מכתיבים את המציאות.
זמנים אחרים, בהם הכל היה נראה קל,קל, פשוט ומרחף.
ולא שהגיעו ימים קשים. חלילה. אך ימים של מירוץ, עבודה, לימודים, גידול ילדה על כל מורכבוּת המשימה.
קשיי פרנסה, דירות, הריון, חורפים מלווים במחלות ילדים וריצות לרופאים, חינוך ילדה ג'ינג'ית תובענית בבית של 4X4, שימת גבולות וריצות למטפלת. שיגרה.
ואז התחילו הדמעות לזלוג, מבכות את אובדן הרומנטיקה. אובדן החלומות והדמיונות.
אובדן ראיית העולם בוורוד ואובדן הרגשת הריחוף בינות לענני האהבה.
ופתאום תוך כדי הקשבה למילים המרגיעות של בעלי, הבנתי שלרגע נכנסה בי טעות איומה בתפיסה.
הרומנטיקה האמיתית היא זו שאנו חיים בה ברגע זה ממש. מזמן הייתי צריכה לשכוח את החלום ההוליוודי על ענני אהבה בלתי פוסקים שנמשכים 120 שנים ללא הפסקה ברציפות מתמדת. אלו לא החיים האמיתיים. זו לא אהבה אמיתית.

החיים האמיתיים אלו החיים שלי. החיים שאחרי החתונה. האושר הגדול טמון דווקא בפרטים הקטנים. ודווקא בשיגרה ובחיי היום יום השוחקים לכאורה.
סנדוויץ עמוס בריאות מוכן לעבודה מבעל ממהר ואוהב בסתם יום של חול, חיוך ראשון של ילדה מדהימה, זר פרחים לשבת ויציאה לטיול קצר בינות המטלות הקבועות.
דווקא השיגרה היא זו שמחברת בין פיסות הרומנטיקה והופכת אותן לעיסה אחת של אהבה אמיתית ונצחית.
בינות לדמעות חייכתי חיוך אמיתי ואוהב לבעלי היקר שישב לצידי, כמו תמיד.
התרוממנו מהספה השוקעת והתחלנו לפזז לצלילי מוזיקה רגועה. מחוגי השעון נעים במהירות לכיוון שעות הלילה המאוחרות, אך אני באמצע לחגוג את גילוי האהבה מחדש שלי.
ריקוד לחיי הרומנטיקה האמיתית. זו שבינות לטיטולים, בכיות, כביסות, נקיונות, משימות, יעדים, פרנסות וריצות לכל הכיוונים.

אודות שרה שרבאני

נשואה באושר ליוסי ומגדלת איתו בצוותא שני ג'ינג'יות יפהיפיות ותזזיתיות. מגדירה את עצמי כשומרת תורה ומצוות ותו לא, כי אני מעדיפה לא להיכנס לסטריאוטיפים. ברחתי מהעיר הסואנת לטובת יישוב קטן ופסטורלי. בין תפקידיי כאמא ורעיה אני עוסקת בכתיבה כמעט מהרגע שלמדתי לכתוב. אוהבת מוזיקה, לבשל מתכונים שהמצאתי ממוחי הקודח ולטייל בטבע- עדיף עם סככת הגנה ממעופפים וחרקים למיניהם

השאירי תגובה

כתובת האימייל לא תפורסם.

4 תגובות

  1. שרית
    היטבת לתאר את המחשבות שלנו. צריך למצוא את האשמים (אולי אלו מהאגדות) ולהגיד להם שיקחו אחריות :) שבת שלום

    היטבת לתאר את המחשבות שלנו. צריך למצוא את האשמים (אולי אלו מהאגדות) ולהגיד להם שיקחו אחריות :) שבת שלום

  2. רנני
    כולנו חשבנו שיהיה אחרת ובסוף היה אחרת אחר. כתבת מקסים. שבת שלום

    כולנו חשבנו שיהיה אחרת ובסוף היה אחרת אחר. כתבת מקסים. שבת שלום

  3. מיטל שרון
    אוהבת לקרוא את אמא של שבת. יש בו משהו מקסים.

    אוהבת לקרוא את אמא של שבת. יש בו משהו מקסים.

  4. מיקי
    החיים הם כאן ועכשיו. חלומות לחוד ומציאות לחוד. שבת שלום

    החיים הם כאן ועכשיו. חלומות לחוד ומציאות לחוד. שבת שלום

אהבת? בואי לעשות לנו לייק גם בפייסבוק