סקס עם האקס

"הנקודה הבאה שלי היא סקס עם האקס". היא מבשרת באותה מידת רצינות ואסרטיביות, בה מנתה את הנקודות הקודמות שלה.
זו פגישת הגישור השנייה שלהם. אנחנו עדיין בשלב בחינת הרצונות ("אינטרסים" בשפת הגישור) של כל אחד מהצדדים, שבו מעלה כל צד נקודות שונות (ולעיתים משונות), שישמשו את חומר הגלם, עמו תעבוד המגשרת יחד עם הצדדים, עד לגיבוש הסכם הגירושין שלהם.
מבלי לחכות לתגובה ממי מהיושבים בחדר (לצדה בעלה, ומולה אנוכי בתפקיד עורכת הדין המגשרת) היא מנמקת את דבריה פחות או יותר כך:
"אני מזכירה לך שאתה משאיר אותי עם שני תינוקות: בן שנתיים ובת 8 חודשים, ועם הסדרי הראייה שאתה מציע, הרי שמזמן לעצמי אני יכולה לשכוח לשנה הקרובה לפחות, והמשמעות של זה היא שעל אינטראקציות רומנטיות יותר או פחות אין בכלל מה לדבר. היית בעלי איזשהו זמן, ואני לא צריכה לספר לך מה קורה למצב הרוח שלי ולמידת הסבלנות שלי כשאין לי סקס, ואתה הרי לא רוצה שאהיה עצבנית וחסרת סבלנות עם הילדים שלך, אז… קדימה. קח אחריות".
בעוד בעלה נותר חסר מילים, ולא בפעם הראשונה, אל מול האישה הגדולה כ"כ על מידותיו, שהיתה בשלב ההוא עדיין אישתו החוקית, אני מצאתי את עצמי מקבלת אישור סופי לרושם שהחל להתגבש אצלי לגביה כבר מרגע הגיעם אלי וככל שנקפו המפגשים איתם, יותר ויותר: מדובר בחתולת רחוב, חכמה ושרדנית, בעלת אינסטינקטים חדים, אשר באמצעותם היא מבינה את החיים ואת אופן מהלכם כמה צעדים קדימה, בצורה בהירה ונכוחה, והכל, ככה במין טבעיות פראית ולא מבויתת, המעוררת השתאות, שלא לומר קינאה.

ואני אומרת את זה כמי שראתה כמה דברים…, גם אישית, אבל גם מקצועית, שכן, נתקלתי בלא מעט נשים וגברים המצויים בשלב זה של חייהם. ולכולם יש חששות ופחדים ושאלות וחוסר ודאות. אבל בעוד רוב החששות והפחדים של האחרים בהם נתקלתי התחלקו בין הישרדות כלכלית לבין גורלם הרגשי של הילדים, באה זאת, ובחושיה המחודדים והבריאים, רואה כבר בשלב זה את התמונה המלאה, ולפיה, לצד הדאגות הרגילות המעסיקות את כולם, יש גם קשיים לא פחות קריטיים שיהיו מנת חלקה של אישה גרושה, בפרט זו שנותרים במשמורתה ובטיפולה תינוקות.
זה הרי לא סוד שאימא לתינוק, ברוב המקרים דוחקת את הליבידו שלה למיקום לא ריאלי בסדר העדיפויות שלה, ואולם, כל עוד מדובר באימא נשואה, הרי שככל שהליבידו ישוב ויראה סימני חזרה לחיים ו/או התאוששות כך פתאום, גם אם ברגע אחד פנוי בתוך כל העייפות והאינטנסיביות שבטיפול בתינוקות, הרי שבפני אישה נשואה פתוחה האפשרות לממש את הזיכרון הזה ולהפוך אותו למציאות.
וזה בכלל לא חשוב אם התעוררות הליבידו תגיע מתוכה פנימה, מתוך אהבתה את עצמה ואת גופה שנראה כעת שופע ונשי יותר מאי פעם, או כתזכורת מהבעל, שהתגעגע אליה, ומזכיר לה זאת במילים או במגע. הנקודה היא, שכאשר רגע כזה מגיע, זה זמין, זה כאן וזה בר מימוש.

לא כך אצל אמא גרושה, בפרט זו המטופלת בתינוקות. כי על אף שאמא גרושה לתינוק היא כל כולה ננגעת ונאהבת, ומרגישה באופן ברור את החיוניות, היופי והחשיבות שלה בכל רגע נתון, הרי שלנוכח העדר בן זוג זמין בנמצא, כל האושר והיופי הזה הופכים במהרה למרדימי ליבידו, מהיעילים ביותר מסוגם.

כן, כן. חודשים ארוכים שכוחי ליבידו צפויים לכל גרושה שהיא אמא לתינוקות. ואולם, כפי הנראה, את צריכה להיות חתולת רחוב חכמה ובריאה, כדי להכיר בכך כבר בשלב כל כך מוקדם של הליך הגירושין ולהתייחס לכך כמו אל יתר הקשיים העומדים בפני אמא גרושה. ז"א, להתחיל להתמודד ולחתור לפתרון.
אבל גם למי שהיא לא חתולת רחוב, כמוני למשל, שההכרה בהעדרו של ליבידו פעיל בחייה, והרצון להשיבו לחיים, הגיעה רק חודשים אחרי סיום תהליך הגירושין, צפויה עוד מלאכה רבה כדי להוציא את ההכרה הזו מן הכח אל הפועל.
כי לצאת פתאום ל"שוק" אחרי שבמשך שנים היית עמוק בתוך זוגיות, ולאחר מכן היית עוד חודשים ארוכים אי זוגית, ובנוסף לכך, את אימא לתינוק עכשיו, על כל המשתמע מכך, זה לא משהו שעשית כבר בעבר או שמישהו הכין אותך אליו אי פעם.

וזה לא שחבריי היקרים לא ניסו ומנסים לשדך לי חברים של חברים כל הזמן, וכמו כן, למרבה המזל, אני נמצאת במצב צבירה, שעדיין מתחילים איתי לא מעט, ובכל זאת…, לי המעמד הזה היה נורא קשה.
אז בשלב הראשון, פשוט מצאתי את עצמי מתעלמת באופן מוחלט מחיזורים, עד כדי כך, שעם הזמן, מתוך כך שהסרתי את האפשרות הזו מסדר יומי, בכלל לא שמתי לב שקורים דברים סביבי, ועד שחברות לא היו מעירות את תשומת לבי או שהמעונין עצמו היה עושה לי שיחת התעוררות או היעלבות, באמת שלא שמתי את לבי לכך שאני מעוררת עניין.
בהמשך, הגיע שלב הפאניקה מכך שאני ממש לא מתורגלת ולא זוכרת מה ואיך מתנהלים, וכשניסיתי לבחון סביבי אולי יש איזו קרקע פוריה ומוכרת להיזכר באמצעותה, הגעתי די מהר למסקנה כי האקסים שהיתה ראשית מחשבה כי אולי הם רלוונטיים, בעצם כבר ממש לא רלוונטיים לצורך העניין, בעיקר כי הכיוון הוא קדימה ולא אחורה.
בהיעדר תירוצים תיאורטיים נוספים, עברו התירוצים למישור הפרקטי, ובשלב זה עלתה השאלה הקונקרטית: מי זה יהיה? או לכל הפחות היכן אוכל למצוא אותו?
לשם כך, מצאתי את עצמי עוברת על סדר היום העמוס שלי, כדי לבחון מי הם הנקרים הפוטנציאליים בדרכי בשגרת היומיום, ולהלן הממצאים…:
לאחר אימון הבוקר שאותו אני עושה לבד, אני יוצאת לבקרים עמוסי דיונים ופגישות עד לשעות אחה"צ. משם למימוש אימהות פעילה בשעות אחה"צ במהלכם האינטראקציה היא עם קטקטים יחד עם הוריהם, כך עד לשעות הערב. לאחר מכן, המשך בילוי עם הקטקט הפרטי שלי, ולאחר השכבתו לישון, אני מתנהלת מול הררי ניירת וחומר משפטי שמחכים לטיפולי המסור, אל תוך הלילה.
ובכן, לאחר הסרת הקטקטים והוריהם מהרשימה מטעמים מובנים, נותרו האנשים עמם אני נפגשת במהלך שעות העבודה. ניפוי הלקוחות מתוך הקבוצה הנ"ל מטעמים אתיים, וכן ניפויים נוספים אשר בבסיסם שיקולים ענייניים יותר או פחות, צימצמו פלאים את אפשרות הבחירה ובכך סייעו וקידמו את מימוש המטרה עד להשגתה.

אודות ורד

השאירי תגובה

כתובת האימייל לא תפורסם.

6 תגובות

  1. מיכל ר
    הטור שלך נוגע בי בנק' הכי רגישות. כאלו שאני עצמי לא מעיזה להסתכל עליהן. מקסים

    הטור שלך נוגע בי בנק' הכי רגישות. כאלו שאני עצמי לא מעיזה להסתכל עליהן. מקסים

    • ורד סימון
      מקסימות שכמותכן, אני שמחה שאתן נהנות מהטורים, שהם מדברים אליכן, ושהדברים שעולים בהם מצליחים לבטא את גם רחשי לבבותיכן. יום…

      מקסימות שכמותכן, אני שמחה שאתן נהנות מהטורים, שהם מדברים אליכן, ושהדברים שעולים בהם מצליחים לבטא את גם רחשי לבבותיכן. יום מקסים ושבוע מעולה לכולנו ((:

  2. ליאור
    לא חושבת שזה רק אצל גרושות אבל כנראה זה יותר מסובך. אהבתי

    לא חושבת שזה רק אצל גרושות אבל כנראה זה יותר מסובך. אהבתי

  3. מירי
    ורד את מדברת בקול רם את מה שאנחנו לוחשות

    ורד את מדברת בקול רם את מה שאנחנו לוחשות

  4. מישל
    בכל פעם שאני מסיימת לקרוא אותך אני כבר מחכה לפעם הבאה.

    בכל פעם שאני מסיימת לקרוא אותך אני כבר מחכה לפעם הבאה.

  5. קרן
    וואוו. אהבתי !!!

    וואוו. אהבתי !!!

אהבת? בואי לעשות לנו לייק גם בפייסבוק