הדברים שאת לומדת תוך כדי תנועה

מאז שנולדה אהובתי הקטנה, לירי, הרגשתי שאני צריכה יותר הסברים. מוזר. זה היה לי חדש. מיוחד. עד שנהייתי אמא הזמן עף לי כאילו מעצמו, דברים קרו, בלי יותר מדי תכנון. זרמתי לתוך סיטואציות.
לא שחשבתי שאהיה מהאימהות שדברים קורים להן בקלות. אלו שמספרות איך הילדים שלהן ישנים לילה שלם מגיל שבוע ומחליפים לעצמם חיתול. אבל עם כל ההתרגשות והחששות והציפייה לפרק המדהים הזה, להיות אמא, הייתי בטוחה שתהיה לי אפשרות להמשיך להיות אני. לזרום לתוך סיטואציות. לאפשר לדברים לקרות בלי לתכנן יותר מדי.
ואז הגיעה לירי. פיצית עם תלתלים קטנים שנשלחה לעשות לי בית ספר.
הלילות הם לא לילות. קמים ונרדמים מתי שהיא מחליטה.
הימים הם לא ימים. ישנים ומתעוררים מתי שהיא מוצאת לנכון.
והיא כזו אפרוחה. מתוקה שלי, ילדת אהבה.
ואני, אמא חדשה, מלאה הורמונים, שהמקלחות שלה גרועות יותר משל טירונים בתנאי שטח הכי קשוחים בצבא, אוהבת אותה אהבת עולמים.
אבל עדיין, כשיש לי זמן לנשום, אני מרגישה שאני צריכה הכוונה. אז יש לי חברות ואת אמא שלי כמובן, ואת חמותי וגיסתי היקרה, אבל לכל מיני שאלות שקשורות להתפתחות שלה, האכלה וכו', הייתה תקופה שהרגשתי שאני זקוקה לאישורים ברורים יותר.
כאילו אני כל הזמן במסע.
אז נכון, זה מסע נפלא. משהו שחיכיתי לו הרבה זמן. אושר שלא הייתי מחליפה בשום מצב. אבל עדיין..

וברור שיש רופא ילדים ויש טיפת חלב ויש מלא פורומים באינטרנט שנותנים לי תשובות כשאני מחפשת. אבל כשזה קשור לדוגמא לאוכל שלה, אני רוצה להיות בטוחה במיליארד אחוז שאני באמת נותנת לה את הטוב ביותר.
להניק לא הצלחתי לאורך זמן למרות שאני יודעת שזו הדרך הכי טובה. לכן, חלק מהבחירות שלי וממה שגורם לי להיות רגועה לגבי מה שמספקת לפיצית שלי, זה ללכת אחרי הלב ולא להיות לחוצה איפה שלא צריך. אחרי שחקרתי ובדקתי, הבנתי שבתחליפי החלב החלביים של מטרנה אין סוכר לבן ואין חומרי טעם וריח. שם יש סוכר טוב שתורם להתפתחות והגדילה, ודרך זה אני יכולה להיות בטוחה שאני דואגת לה.
נכון, לירי שלי הכי מתוקה בעולם, אז לא, היא לא צריכה תוספת סוכר לבן.

הזמן אומנם עובר ודברים משתנים. לאט. אבל המקלחות ממשיכות להיות קשוחות והלילות עדיין לא התאזנו. השקיות השחורות מתחת לעיניים גדלו ואני ממשיכה לחלום על לשמוע את המחשבות של עצמי, בשקט. אבל אני יכולה לומר בפה מלא שמצאתי כמה עוגנים בטוחים. אחד מהם הוא מטרנה שמספקים לי שקט בתחום התזונה.
המסע עוד ארוך (תודה לאל!) ויש לי הרבה מה ללמוד. אני עדיין חולמת על האמבטיות שלי מפעם. אני עדיין מאמינה (אופטימית חסרת תקנה..) שתחזור לי הזרימה בחיים. שלא אהיה חייבת בכל יציאה לקחת תיק עם חצי בית ולא אהיה כל לילה בכוננות כמו טירון מתוזז בטירונות. אבל בינתיים אני לומדת מהדרך ומנסה, ממש מנסה עד כמה שאפשר, ליהנות

אודות טליה דוידי

נשואה לאחד ואמא לאחד. מחזיקה מעצמי אלופת השניצלים. אוהבת מוזיקה, פירות הדר ושדות ירוקים באביב

השאירי תגובה

כתובת האימייל לא תפורסם.

אהבת? בואי לעשות לנו לייק גם בפייסבוק