יוצאת להשפיע: אמא לוקחת אחריות

המון שנים לא יכולתי לקחת חלק, תמיד הייתי שם מאחור, תומכת מעודדת, מרגיעה, מעצבנת בכל קבוצות הוואטסאפ של המפלגה, אבל להשתתף ממש בפעילות לא באמת יכולתי.
לא יכולתי כי בהיותי עובדת המשרתת ציבור בתוך רשות מקומית, הייתי מחויבת לציית לחוק שלא מאפשר זהות פוליטית.
בהקבלה לזמן עזיבתי את המערכת, פרצה אל חיינו מערכת הבחירות והפעם לא היו לי כבר תירוצים. הפעם החלטתי להיות חלק מהמערכה, להצטרף לרוח העשייה, כשהצטרפתי למיעוט מתנדבים בפעולתם המוארת לנסות לעשות שינוי.
גם היא, מביתה המרוחק ארבע שעות נסיעה ברכב, וגם הוא, מהצבא, טעמו מאדוות השינוי כשהחלטתי להצטרף ולסייע למפלגה.

הם חיכו בסבלנות נדירה, שאתפנה אליהם, אחרי שכמעט בכל פעם בה הם התקשרו עניתי ש"אני במטה, זה דחוף? נדבר עוד מעט..". האימרה המלווה אותי באופן קבוע היא שאני מאמינה בדוגמא אישית, כי רק ככה זה באמת מעביר את המסר.
היום אחרי תקופה של חודשיים אינטנסיביים בהם השתדלתי כן להיות בקשר וכן להיות בשבילם כשצריך, ולאור העובדה שהם ידעו שאני לא ברמת זמינות גבוהה עבורם, שכרגע אני מגויסת לטובת המטרה והיא שאנשים ייקחו חלק ויגיעו להצביע ולומר את דעתם. לאור כל זאת, כל הבית והוואטסאפ המשפחתי נסחפו לתוך דיונים מרתקים של הבעת דעה, ההמולה הייתה בעיצומה ואז הגיע הבוקר של תוצאות הבחירות.
שניהם עשו מאמץ גדול להגיע ולהשפיע בסופו של דבר, היא הצביעה בקלפי ניידת והוא על אף היותו בצבא הצביע כאן מהבית (שניהם הצביעו למפלגה הנכונה), למרות שלכל אחד מהם הייתה אפשרות להתחמק מהזכות להצביע.

הוא בצבא והיא בכלל בעבודה אי שם בעיר רחוקה ועוד לא הגיבה לתוצאות. אבל אני יודעת שהמסר שלי אליהם עבר. הם צפו בי כל השבועות האלה והפנימו את הרעיון של להיות אזרח מעורב, של להיות אכפתי לא רק מעצמך אלא גם מהמדינה, הם הבינו שאם מסמנים מטרה ומסתערים עליה, הקסם מתרחש. רוחות השינוי באות.
הבוקר, דקה לפני שהוא עלה על מדים וחזר לצבא, הייתה לנו שיחה. הוא קם באמצע השיחה ופשוט חיבק אותי ולא עזב.
בשבילי זה אמר הכל. התרגשתי, ילד מתוק שלי, תודה.

אודות טלי אלון

בת 44, סופרת, משוררת, אשת קריירה. נשואה ואמא לבת ובן מדהימים. ככל שיותר טוב לי - יותר טוב למשפחתי. יודעת בדיוק מה אני רוצה, אבל לא תמיד יודעת איך להסביר בול.

השאירי תגובה

כתובת האימייל לא תפורסם.

אהבת? בואי לעשות לנו לייק גם בפייסבוק