לחלום רחוק: רוני עוזרת לנערות לממש את עצמן

לפני שבע שנים בערך, כשהייתי חיילת, נתקלתי לראשונה בסדרה "האנטומיה של גריי" והחיים שלי נחלקים ללפני ואחרי. אחרי עונה וחצי הבנתי שיש לי חלום חדש. אני רוצה להיות רופאה. זה נשמע דרמטי, אני יודעת, אולי גם ילדותי, אבל זאת האמת והיא מלמדת הרבה על הטבע שלנו כבני אדם.

למודלים לחיקוי שאפשר להזדהות איתם יש תפקיד משמעותי בעיצוב האישיות והשאיפות שלנו. דמות מוערכת ומעוררת השראה שדומה לי במאפיינים מסוימים, יכולה לעזור לי לחלום ולשאוף להגיע ולהיות בנעליים שלה יום אחד. ילדות היום לא רואות סביבן הרבה נשים בתפקידים מאוד בכירים, ולכן פחות סביר שיחלמו וישאפו להגיע לאותם מקומות, נגיד- להיות ראש ממשלה. לי היה מודל נשי לחיקוי כבר בבית, עורכת דין חדה, קרייריסטית, שאפתנית ומצליחה- אמא שלי. עוד לפני שידעתי מה אני רוצה להיות כשאהיה גדולה, ידעתי מי אני רוצה להיות. ואז הגיעה מרדית' גריי והשלימה את התמונה. אחותי הקטנה צוחקת עד היום ואומרת לכולןם שמזל שלא ראיתי סדרה על מכבי אש.
אני רוני פוסטן קורן, סטודנטית לרפואה באוניברסיטה העברית, ובשנתיים האחרונות המנכ"ל של עמותת "שוות", שהקמתי יחד עם אלדד פוסטן קורן (עד לפני שנה הוא היה רק פוסטן ואני הייתי רק קורן).
לפני חודש היה לי מבחן, אחד מיני רבים, שהיה מלחיץ וקשה במיוחד (לזה לא מכינים אותך באנטומיה של גריי). חיכיתי לציון במתח במשך שבועיים. כשסוף כל סוף הגיעה ההודעה מהאוניברסיטה על ציונים חדשים, רצתי לפתוח את האתר וגיליתי שקיבלתי אחלה ציון. אבל במקום לשמוח, מה שאמרתי לעצמי ברגע הראשון זה ש"בטח כולם קיבלו ציונים גבוהים". אולי תוכלו להזדהות עם זה… גם אצלי, לצערי, זה לא קטע חדש. תמיד כשאני מקבלת ציון טוב זה כי המבחן היה קל, או שפשוט היה לי מזל, זה בטח לא כי אני אלופה.
למעשה, אני לא זוכרת שלב בחיי שבו הגבתי אחרת להצלחות. כשאני נכשלת לעומת זאת, אני מיד לוקחת את כל "הקרדיט" לעצמי, ומרגישה הרבה פעמים שאני פשוט לא מספיק טובה. זה כרוני.
לפני שנתיים גיליתי שאני לא לבד. קראתי מאמר של שתי פרופסוריות בשם ליכט ודוואק שחקרו ייחוס הצלחה וכישלון אצל ילדים. הן גילו שכשילדות נכשלות, הן נוטות להאשים את עצמן ולייחס את הכישלון לגורמים פנימיים כמו תכונות האופי או היכולות שלהן- "אני לא חכמה מספיק, אני לא טובה בזה". בנים, לעומת זאת, נוטים להאשים בכישלון נסיבות חיצוניות.
אותן החוקרות ממשיכות ומתארות איך אותם דפוסי התנהגות ישפיעו על הילדות הללו לשארית חייהן ויגרמו להן לפתח פחד מכישלון. פחד כזה שימנע מהן לצאת מאזור הנוחות שלהן. מחקרים אחרים מראים, לדוגמא, שנשים לא יגישו מועמדות למשרה אם הן לא עומדות ב-100%(!) מהקריטריונים, בעוד גברים יגישו מועמדות גם אם הם עומדים רק ב-60%. איך נקבל את משרת חלומותינו אם אנחנו אפילו לא מגישות מועמדות?
כשהמשכתי לקרוא כבר לא הופתעתי לגלות שביחס להצלחות, הנטייה שלנו הפוכה לגמרי, אנחנו נותנות את הקרדיט לגורמים חיצוניים- "הצלחתי במבחן כי היה לי מזל". אני זוכרת את עצמי קוראת את המאמר הזה ומרגישה איך הדופק שלי עולה. וואו, זאת אני, הן מדברות עלי.
זה היה הרגע בו אלדד ואני החלטנו לעשות עם זה משהו. הבנו שאת התופעה הזאת אפשר וצריך לשנות יחד, גברים ונשים. הפכנו לשותפים למיזם חדש. וכמו שבטח כבר הבנתןם מהשמות- שנה אחר כך גם התחתנו.

בזכות שותפים ושותפות לדרך, שהאמינו בחזון ובמטרה ונרתמו להיות חלק מהשינוי, הקמנו את עמותת "שוות", שפועלת לאפשר לנערות לחזק את תחושת הערך העצמי שלהן ולתת להן כלים פרקטיים שיאפשרו להן לממש את השאיפות שלהן.
עשרות חניכות וחונכות נפגשות כל שבוע ורוכשות כלים שיעזרו להן להתמודד בהמשך עם כל מכשול שיעמוד בדרכן, וכחלק מזה, גם עם המכשולים הפנימיים שלהן. כבר בגיל 12 הן מגלות מה השאיפות שלהן, מה הן חולמות להיות, ומכירות מודלים נשיים לחיקוי שנוטעים בהן את התחושה שהכל אפשרי. הן מתרגלות הצבת מטרות ויעדים חודשיים ומישוב עצמי, שמאפשרים להן לראות בכל כישלון הזדמנות ללמידה. הן לומדות איך לעמוד מול קהל, איך להציג את עצמן, איך לקבל את ההחלטות הנכונות בשבילן גם תחת לחץ. והכי חשוב- הן לומדות ליזום ולהעז, לדחוף את עצמן קדימה בכל הכוח ולא לעצור את עצמן.
אני רואה אותן צומחות ומנסה ליישם את זה גם בעצמי. בשנתיים האחרונות למדתי לזהות רגעים כמו אותה תגובה ראשונית למבחן, בהם אני מתנהגת בהתאם לסטריאוטיפ המגדרי, ולמרות שבגיל 27 זה יותר קשה מבגיל 12- אני עובדת קשה כדי לשנות את דפוסי החשיבה שלי. ברגע הראשון התייחסתי בביטול להצלחה במבחן, אבל מיד אחר כך עשיתי רוורס ואמרתי לעצמי "כל הכבוד! אלופה".
אלדד קורא לזה "רגע של שוות", ועוזר לי לתפוס את הרגעים האלה שלפעמים אני עדיין עיוורת אליהם (למרות שלשמחתי זה קורה פחות ופחות).

בשנים האחרונות אני מגלה שוב ושוב שעצם המודעות לנטיות שטבועות בנו יכולה לעזור לנו להתגבר עליהן. זה מבהיר לי שאנחנו צריכות להכיר את המחקרים האלה, לספר עליהם לחברות ולחברים שלנו, להזכיר לעצמו ואחת לשנייה. אנחנו חייבות ללמוד למצוא את הרגעים האלה, "רגעים של שוות", ולעבוד על עצמנו בכל הכוח ובעיניים פקוחות כדי לא לעצור את עצמנו אפילו לרגע, ולהמשיך לשעוט קדימה.

נפתח קמפיין מימון המונים כדי להפוך את שוות לתנועה ארצית. רוצה להיות חלק מהשינוי?
הקליקי כאן

אודות כתבת מערכת

אתר הנשים והאמהות הגדול בישראל עם 900,000 גולשות בכל חודש ומועדון חברות עם מעל ל 110,000 נשים. באתר ניתן למצוא לצד כתבות וראיונות גם קשת של כותבות כשלכל אחת הצבע, הייחוד, הכישרון והסגנון שלה. חלומות. הגשמה. פחדים. בישול. ילד ראשון שני או רביעי. זוגיות ושאר הנושאים שכל אישה אוהבת לקרוא

השאירי תגובה

כתובת האימייל לא תפורסם.

אהבת? בואי לעשות לנו לייק גם בפייסבוק