איה קרמרמן: "אני הרבה יותר אמא קיצונית מאשר יהודיה קיצונית"

לא במקרה ואולי אפילו קצת במכוון, את הראיון איתה קיימתי ביום שישי. שתינו אימהות, בשלהי החופש הגדול, עסוקות עד מעל הראש.
"ממש לא בא לי לבשל עכשיו" היא אומרת לי, "אבל חייבים, כי יום שישי. אני עושה איזה שהוא בסיס הכנה של 5 דקות ואז אני שקטה, קודם כל מרגיעה לעצמי את הלחץ, שעשיתי את הבייסיקים". אומרת איה קרמרמן, 42, שלאחרונה התפרסם ספר הביכורים שלה "מתרגשת – הבית. המתכונים. האהבה" בהוצאת מודן. אוסף מתכונים והגיגים מתוך הטור הקבוע שהיא כותבת במוסף של עיתון בשבע. בין ערבוב לבחישה, ומענה לששת ילדיה ששהו בבית, היא נזכרה קצת בעבר והשיבה על השאלות.

קרדיט צילום יעל אילן

קרמרמן היא כאמור אמא לשישה ילדים (15, 12, 10, 7, 5 ותינוק בן שנה ו-3 חודשים) ומתגוררת ברעננה. במשך שנים עבדה כדוגמנית ומנחת טלוויזיה והתפרסמה בעיקר כשהנחתה פינה קבועה בתוכנית של גיא פינס לצד שירלי גליק. דווקא אז, כשהיא בשיא הקריירה וצמוד ללידת בנה הבכור, הדהימה את התעשייה וחזרה בתשובה יחד עם בעלה זיו לנגר, סמוך ללידת בנם הבכור. עם הזמן הוכיחה שהיא לא נעלמה לשום מקום. ב-2015 השתתפה בעונת ה-VIP של התכנית "מאסטר שף" ואף העפילה לגמר וב-2016 הגישה בפריים טיים של "קשת" את העונה הראשונה של "בייק אוף ישראל" עם פאולה רוזנברג.

איך הספר נולד?
"לא חשבתי להוציא ספר מתכונים. זה התגלגל. הספר נולד בעקבות הטור בעיתון אותו אני כותבת כבר 4 שנים. אני מדברת בו על הכל, על אימהות, נשיות, בעיות בעולם, ובצד תמיד מגיע מתכון. יש בערך 230 מתכונים כרגע שהתפרסמו בטור. אנשים ממש ביקשו שאני אוציא ספר מתכונים כי המגירות שלהם היו מלאות בגזרי עיתון".

מה המחשבה המובילה מאחוריו?
"המחשבה הייתה לתת כלי עבודה לאימהות שאין להן יותר מדי זמן וסבלנות ועדיין רוצות לא לשים שניצל בטוסטר. זה ממש מהמקום הזה שאני מבינה שהאימהות של היום חיות במצב שהאימהות שלנו לא חיו בו. האופציה של להביא דברים מהסופר זה כל כך קל, אז בשביל מה לעבוד? אני בעצם, כאמא, מתחרה בדבר הזה. בפיצה, בהמבורגר והשניצל.
לא סתם הספר הזה מחולק לרגשות. הוא לא מחולק לקטגוריות של אוכל, אלא לרגשות שאיתם אנחנו נכנסות למטבח לבשל (מתרגשת, מתחדשת, דואגת, מחפפת ומתקדשת). כי כולנו במין לופ כזה. יש ימים כאלה שאת ממש לא בעניין ויש ימים שאת רק מפנטזת מה תכיני. אנחנו נכנסות למטבח ולפעמים אנחנו מתרגשות ולפעמים אנחנו רוצות לדאוג לתזונה בריאה ולפעמים בא לנו יותר לפנק. אני משתדלת להביא במתכונים בריאות קלה יפה חיננית וטעימה".

מה התגובות שאת מקבלת?
"זה מקסים, זה נורא כיף. התגובות שאני מקבלת מנשים על "מחפפת" הן הכי היסטריות. אני מאד מאמינה בנשים. ככל שאני מתבגרת אני מבינה כמה נשים זה מופלא ואמיץ וחזק. כמה אנחנו מלאות אהבה וטוב וכוונות טובות וקרקע על הרגליים ולב בשמיים. לנשים יש בינה יתרה. משהו שיודע להסתכל על כל הדבר הזה, החיים, בצורה עגולה. לצד השני (גברים) יש מספיק כבוד והם לא צריכים אותו ממני" היא מוסיפה בחיוך.

טוב, שישי בבוקר, מה את מכינה עכשיו?
"כרגע אני מכינה שקשוקה וגם סוג של עוגת שמרים שהיא בעצם פיצה, שתהיה לסעודה השנייה מחר. זה מתכון חדש שלא נכנס לספר. מאז שהספר נערך נולדו עוד 52 מתכונים כי הטור ממשיך. אני מכינה אוכל לכל השבת, זאת אומרת לארוחת ערב שבת, לסעודה השנייה ולסעודה השלישית".

קרדיט צילום יעל אילן

זה המון לבשל. יש לך דד ליין?
"יש וקוראים לו הדלקת נרות" היא צוחקת.

אני צריכה הסבר על כל הארוחות האלה שלכם
"ארוחת ערב שבת כולם מכירים. אז אני יכולה להכין למשל קבבים, רוסטביף, צלי עם תפוחי אדמה שנחמם על הפלטה גם לסעודה השלישית. סעודה שנייה זו סעודת יום בשבת. זו הסעודה שאבא והבנים חוזרים מבית הכנסת, יש תפילת בוקר ואצלנו היא מסתיימת לקראת 10 בבוקר. המנהג הוא לאכול צ'ולנט, אבל בימי הקיץ החמים פחות מתאים לי לאכול צ'ולנט, וניסינו למצוא מה שמתאים לנו, אז אנחנו עושים סעודה חלבית. ויש את הסעודה השלישית שהיא בין מנחה לערבית. זאת הסעודה שלפני צאת השבת. אצלנו היא תהיה לקראת 4. באמצע נאכל פירות וננשנש. זה מאד גמיש. בתוך החוקים יש הרבה חופש".

לחמם בפלטה זה לא מסובך? ואיך מסתדרים בלי בר המים בשבת?
"למים חמים יש מיחם. כל מי שהיה לו פעם אירוע יודע איך מיחם עובד. זה מאד פשוט. ממלאים את המיחם לפני השבת והוא נשאר חם. את הפלטה אפשר להפעיל כל השבת או לשים אותה על שעון שבת ולבחור באיזה שעות היא תעבוד. קלי קלות. ברגע שלומדים את החוקים זה סופר קל. אני חושבת שהפחד האמיתי של אנשים הוא המקום שזה פוגש אותנו ושואל מה זה אומר עליי אם אני אהיה זאת שמפעילה פלטה בשבת? אנשים פחות מפחדים לנסוע לאוורסט או להצטרף לכת בהודו אבל מפחדים לשים פלטה. יש גם איזה תפיסה ש"צדיק ורע לו" והיא מאד מרתיעה. אף אחד לא רוצה לעקור את הרצון שלו לחיות טוב במרכאות"

את מרגישה שאת חיה היום טוב יותר?
"תגדירי לחיות טוב. ברור שאם היו לי שני ילדים והייתי יכולה לטוס לי לניו יורק מתי שבא לי, מישהו יכול להגדיר את זה כ"החיים הטובים". יש לי 6 ילדים. כשאני יושבת בשולחן שבת עם ששת הכוכבים בשבילי זה החיים".

בבית בו גדלת, בילדותך, הקפדתם על מנהגים יהודיים?
"גדלתי בבית מאוד ערכי, בתל אביב. סבא שלי ז"ל היה יעקב מרידור, לוחם ומפקד האצ"ל. אמא לא הדליקה נרות שבת, אבל כן היה קידוש בערבי שבת בבית של סבתא וסבא. סבתא נהגה להדליק נרות בפמוטים של אמא שלה, שבהם אני מדליקה נרות עד היום בבית שלי בהתרגשות גדולה".

מה סימן בשבילך את המעבר מהעולם החילוני לעולם הדתי?
"מבחינתי קשה לשים את האצבע על נקודה מסוימת, כי זה תהליך. אני תמיד אומרת שזה כמו ההליכה של דורותי מארץ עוץ, היא כל הזמן הלכה בדרך האבנים הצהובות, קדימה ואחורה. ב-15 השנים האלה עברתי שינויים מהותיים, וגם הפכתי להיות אמא, שזה שינוי מאד גדול ואני חושבת שהאמא שבי יותר מגבילה אותי מהדוסית שאני. ההגבלה שלי היא פנימית בגלל שאני אמא מסוימת.
למשל אם אני אגיד ניו יורק. אף אחד לא עוצר אותי מלנסוע לניו יורק חוץ מעצמי. יש דברים שאני בוחרת והם בכלל מהמקום האימהי ולא מהמקום הדתי. או כל האנשים שהייתה תקופה שחשבו שהעלמתי את עצמי כי חזרתי בתשובה, לא נשמות, העלמתי את עצמי כי אני אמא ונשאבתי להנקה. אני הרבה יותר אמא קיצונית מאשר יהודיה קיצונית".

קרדיט צילום יעל אילן

אה. חשבתי שהמטרה שלך להחזיר בתשובה (צוחקת)
"אני יכולה להגיד בעזרת השם ומצד שני חס ושלום. הלוואי ולמישהו תהיה תשובה מהחיבור הזה אבל אני לא שואפת כל כך גבוה. רבי נחמן אמר שאם יהודי אחד היה עובר הרהור תשובה אחד בעקבות כל התורות שלו אז כל הגלגול הזה וכל הצער שהוא עבר שווים. הרהור תשובה זה דבר מאד גדול.
המטרה שלי היא לא להחזיר בתשובה. אני גם לא מאמינה שיש דבר כזה. אתה יכול לתמוך במישהו שרוצה לחזור בתשובה, לא להחזיר אותו. בן אדם שלא רוצה לחזור בתשובה לא ילך לשמוע שיעורי תורה, למשל. אני למשל לא מתגעגעת לעבר שלי כדוגמנית והשארתי אותו מאחור, אבל עדיין, המטרה שלי זה לקרב. לא לקרב ליהדות, לקרב ישראלים אחד לשני.
מבחינתי אני עומדת באמצע הגשר ורואה את העולם הזה שאני מאד אוהבת אותו וכביכול נפרדתי ממנו, ואת העולם שאני נמצאת בו היום ומאד אוהבת, והפערים בין המקומות האלה הם קשים לי. קרעתי את כל התמונות מהחיים הקודמים ולחזור לשם לא הייתי רוצה. נקודה. אבל כשאני מדברת על הילדים שלי, או על ההורים שלי, הדברים האלה הם פתיחות הלב. פתיחות הלב של תל אביבית שיושבת בביקיני בים ושלי, שמדברת איתך עכשיו, היא אותה פתיחות. הקירוב הזה הוא בעצם עבור עצמי, כי אני בהגדרה שלי בעלת תשובה שעומדת באמצע הגשר".

תגידי, זה נכון מה שאומרים על דתיים? שבמשפחות מרובות ילדים, האחד מגדל את השני?
"איזה שטויות" היא אומרת בנחרצות וצוחקת "אף ילד לא מוכן לעשות מילימטר יותר מאח שלו. הייתי באשליה הזאת. תשכחי מזה. הילדים צריכים כל אחד את המקום שלו והספייס שלו ותשומת הלב שלו".

אז איך עושים את זה?!
"אני אומרת שהשם הוא קבלן. כל פעם שהוא נמצא שמה בחדר לידה איתנו, התפקיד שלו זה לבנות עוד חדר בלב. וככה עושים את זה. השאר זה ניסים. כל יום שעבר הוא נס. נס גלוי. כל יום ששרדנו הוא נס גלוי".

אודות יוספה קמחי

עצמאית בתחום התוכן. רווקה פלוס שתי בנות מהממות

השאירי תגובה

כתובת האימייל לא תפורסם.

אהבת? בואי לעשות לנו לייק גם בפייסבוק