"לעולם לא אשכח את הלילה שהוא איים לרצוח אותי"

היום אני בוחרת לצאת מהארון!
קוראים לי לימור וגם אני יצאתי ממעגל האלימות.
לצערי יש נשים רבות שנשארות שם.
אי אפשר לשפוט אותן. יש סיבות רבות.
מאוד קשה לצאת מהמעגל הזה. מאוד.
לא חשבתי שאי פעם אצא בהכרזה הזו, אבל בימים האחרונים הנושא עלה למודעות רבה והחלטתי להיחשף. עבור כל אותן נשים שעדיין שם, שיידעו שאפשר לבחור אחרת. שיש חיים אחרי, שאפשר לשרוד ואף לפרוח ולצמוח ולהיות מאושרות באמת.
אני בחרתי בו. במודע או שלא במודע. גבר אלים. בעל אלים.
אלים מילולית, אלים פיזית. כן, אלים פיזית.
עם זה מגיעה גם אלימות נפשית.
"את אשמה!" הוא היה צועק, "הכל בגללך".
קורבנות… אני אשמה! זה קרה בגללי! למה לעזאזל הייתי צריכה לדבר?
"נו, את יודעת שיש לו פתיל קצר" אומרת לי אמא שלו. "את יודעת שהוא עצבני. אז תדאגי שיהיה לו אוכל כשהוא חוזר הביתה ולא לעצבן אותו".

האלימות הפיזית לא הגיעה ישר אחרי החתונה, זה לקח זמן. לקח זמן עד שהוא הרים עלי ידיים. זה התחיל מלהשתולל בית, לצעוק, לקלל, לזרוק דברים, לשבור דברים, לתת אגרוף לקיר, לשבור חלון, לתת אגרוף לדלת. כי הבית סופג הכל.
התחננתי אליו שיקבל עזרה. עד שהלכנו לרופא משפחה והוא קיבל כדורי הרגעה, גם אותם הוא לא לקח. אבל אני אשמה. אני מעצבנת אותו. הוא חוזר עצבני, הוא גם שותה. אבל אני אשמה. הוא לא צריך כדורים, הוא צריך שאני לא ארגיז אותו.
עד שזה הגיע למצב שהוא השתמש באלימות כשהקטנה שלי אצלי בידיים.
לעולם לא אשכח את הלילה הזה. הלילה הזה שהוא איים לרצוח אותי. הלילה הזה שהוא התקשר להורים שלו וצרח שאם הם לא יגיעו אז יהיה כאן רצח. הלילה ההוא שהחלטתי שזהו. הלילה ההוא שהשוטרים נכנסו לבית עם אקדחים שלופים ולקחו אותו למעצר. הלילה ההוא שההורים שלו צעקו עליי שאני המשוגעת ואני צריכה ללכת לבית משוגעים. הלילה ההוא שהחלטתי לצאת ממעגל האלימות. הלילה ההוא שאמרתי "לא עוד!!!"
בשביל הקטנה שלי, בשבילי.
אלוהים ככ אוהב אותי. הוא שלח לי הרבה מלאכים בדרך שיכוונו, שיסייעו. קיבלתי גם מלאכית אחת שליוותה אותי אישית.
מעטים האנשים שידעו מה קורה, בטח שלא בעבודה.
9 שנים וחודשיים עברו מאז הלילה ההוא.
כל כך הרבה עברתי מאז. והיום, היום אני אישה מאושרת! במהלך השנים גיליתי את עצמי, גיליתי מי אני , מה אני שווה ומה מגיע לי. בטח שלא מה שהיה לי. אפשר אחרת!! רק צריך להחליט, רק צריך לבחור. אני מסתכלת אחורנית, כל כך שמחה שלא נשארתי, כל כך שמחה שאני לא שם. הוא אגב, כבר לא חלק מחיינו אבל עושה כמיטב יכולתו להזיק ובחסות המדינה. הוא לא חותם על דרכון לילדה. אז הוא מונע ממנה ליהנות. כי זה מה שנשאר לו. ובחסות המדינה.
אהובות יקרות, אפשר אחרת. אפשר!
אם את במעגל הזה ואת רוצה לבחור לצאת ממנו, כתבי לי בפרטי.
אני לימור, ואני בחרתי לצאת מהמעגל הזה!

אודות לימור חכם

השאירי תגובה

כתובת האימייל לא תפורסם.

אהבת? בואי לעשות לנו לייק גם בפייסבוק