זמן משפחתי: להחזיר את ארוחות הערב ואת הביחד

למה כבר לא אוכלים ביחד? לאן נעלמו כל הארוחות המשפחתיות שאנחנו זוכרות מהילדות? האם הן נעלמו כמו משאיות הקרח או הלירות? ולמה לא להקים אותן לתחייה? הרי זו הזדמנות נדירה לשאול דברים שאת מתה לדעת ולהילחם בכל הג'אנק הזה שהם מכניסים לפה כל יום.

לא מזמן פגשתי בחדר המדרגות את עליזה השכנה שלי. "את זוכרת איך זה היה פעם?" היא שאלה.
"פעם, היינו נוסעים עם מפה ושואלים אנשים ברחוב כשהתבלבלנו, פעם היו עוברים מבית לבית עם משאית של קרח שהיו מוכרים בכמה לירות, פעם היינו דופקים על הדלת במקום ישר להתקשר. ולא היו כל ה"טכנולוגיות" האלה כמו שיש היום", היא נאנחה.
כן, אני זוכרת בדיוק מה היה פעם, למרות שאני (עדיין) לא בת 60 (עליזה מזל טוב!). איך אני יכולה לשכוח? פעם היה פשוט יותר. פעם הייתי מחכה שאייל וגלעד יקראו לי מהמרפסת לבוא לשחק. היינו משחקים עד שמישהו היה צועק: "כבר 17:30!!!" ואז כולנו היינו שועטים לבתים כדי לראות את תכניות הילדים שהיו משודרות אז. אני לא אשכח את צ'ומפי ואינשם מ"שלוש ארבע חמש וחצי" שהיו מלווים אותי ממש עד שהגיעה הצעקה הבאה: "כולם! עכשיו ארוחת ערב!!!" וכולם היו כולם, ועכשיו היה עכשיו. וכולם הפסיקו את עיסוקיהם והתיישבו אל השולחן. ארוחת הערב הייתה ההזדמנות בשבילי לראות את אבא שלי בפעם השנייה ביום (אחרי שהוא לקח אותנו לבית הספר), ורגע לפני שהלכתי לישון. אני לא יודעת אם זה בגלל השתיקה המעיקה או פשוט בגלל שבאמת רצינו לדבר, אבל ארוחות הערב המשפחתיות היו במה נפלאה לסיפורים וריכולים מהשכונה, להשוואות של ציונים והישגים, ומה קרה בבית הספר ובעבודה.
ואחרי זה? מקלחת, פיפי ולישון. עד היום יש לי זיכרונות מהשיחות האלה, שהרבה פעמים חשפו את הסיבה לשריטות שהיו לי על הרגליים (שוב שיחקתי גומי), או הסיבה שבגללה איחרתי (היו כמה כלבים שפשוט הייתי חייבת לרדוף אחריהם), ועוד כל מיני דברים אחרים שאין סיכוי שהייתי מספרת להורים שלי בהכרה מלאה.
לכן, כל יום ב-19:00 אני מקפידה, לכנס את בן זוגי והילד, לארוחת הערב. נכון, היום החיים תובעניים יותר, אבל יש דברים שאת פשוט חייבת להכריח את עצמך לעשות. בשביל המשפחה.

ארוחת הערב היא זמן מיוחד, בין יום ללילה, שבו כולם נרגעים. זה בדיוק מה שמאפשר לילדים להיפתח ולעכל (ביחד עם האוכל) את מה שעבר עליהם במהלך היום. וכשהפה גם ככה פתוח- מתחילים לדבר. נכון. יכול להיות שבהתחלה תרגישי שזה מה-זה מאולץ, אבל לאט לאט גם את תביני כמה מעט את יודעת על הילדים שלך, וכמה הרבה יש עוד ללמוד ובמיוחד לדעת. וזה אפילו הוכח מחקרית. ארוחה משפחתית תורמת לחיזוק הקשר המשפחתי ולתקשורת טובה ורגישה. אפילו מצאו שיש קשר בין זה ובין המחויבות של הילדים להצלחה: קיום ארוחות משפחתיות מגביר מוטיבציה, מעלה את הביטחון העצמי, ומעודד חשיבה חיובית ואופטימיות. ולא רק זה, ארוחות משפחתיות מעודדות אכילה נכונה ובריאה. כי כשאוכלים ביחד, שמים לב למה שמכניסים לפה, לאיך לועסים ומתי בולעים, ועושים את הוכל בשיא הנינוחות (כי אבא ואמא מסתכלים…).
אז איך אני עושה את זה את שואלת? בואי. זה לא באמת מסובך. פשוט תחליטי עם בעלך או בן הזוג, על שעה קבועה בה אוכלים את ארוחת הערב. כן, יש סיכוי שתתקלי בהסתייגויות, אבל זה בדיוק הזמן להיות אסרטיבית. חלקי לבני המשפחה תפקידים, כך שכולם יצטרכו להתרכז במטבח ולעזור בהכנת הארוחה או סידור השולחן. בצורה הזו, כולם יתחילו לאכול ביחד ולא תצטרכי לקרוא להם יותר מפעם אחת.
כבי את הטלוויזיה, שימי את הטלפונים על מצב שקט ורחוק מהישג יד. אל תוותרי. זה יהיה רגע מכונן (אני נשבעת!).

ובזמן הארוחה? תנהלי שיחה חופשית, בלי ביקורות או חקירות. פשוט תזרמי. אולי זה יהיה קשה בהתחלה אבל אם תקפידי להתעניין, להתייחס, להגיב, ובאמת באמת להקשיב, תראי שהאווירה מיד משתנה ונהיית יותר פתוחה ומכילה. הרי זה ממש כמו בתקופת הדייטינג הרחוקה שלך. רק שעכשיו כל ערב יש לך הזדמנות לצאת לדייט עם המשפחה. ולהתאהב בה כל רגע מההתחלה.

בשיתוף רשת סולתם, מותג כלי הבישול והסירים האיכותי והידוע בישראל למעלה מ-70 שנה, המוביל יצירתיות וחדשנות במטבח הישראלי

אודות מירב כרמל

קופירייטרית ואשת פרסום שמתמחה בניימינג למותגים וחברות. מהרגע שפותחת את העיניים יש לי איזה 1,000 רעיונות חדשים שמתרוצצים בראש. ירושלמית בעבר, תל אביבית בין לבין, ועכשיו בגבעתיים. בת הזוג של גלעד, והאומה (אמא שנייה) של עומר

השאירי תגובה

כתובת האימייל לא תפורסם.

אהבת? בואי לעשות לנו לייק גם בפייסבוק