נמאס לי להיות פראיירית. מתי כבר אוכל לסגור את החודש או בכלל להתחיל אותו?

4,700. 4,700 ש"ח היה תלוש המשכורת של ה-5 לחודש האחרון.
לקחתי את התלוש, נכנסתי לחדר תרופות ואמרתי לעצמי "זו בטח טעות, משהו פה לא הגיוני".
החלטתי לגשת למשאבי אנוש ולבדוק יחד עם חשבת השכר מה לא בסדר. "הכל בסדר", היא אמרה. "אלו משמרות הבוקר ושכר הסטודנט".
פרצתי בבכי כמו ילדה קטנה עם קוקיות בסחנ'ה.
למה בכיתי? בכיתי כי אני עובדת בין 4-6 משמרות בשבוע.
בכיתי כי שכר הדירה שלי עומד על 3,000 ש"ח והעמידה בפקקים כל בוקר שותה עוד 1,200 ש"ח של דלק בחודש.

קרדיט צילום פייסבוק אופיר שקל

בכיתי כי אני נותנת את הנשמה שלי במחלקה, עובדת בתור אחות, מחלקת תרופות, שולחת לניתוחים, מקבלת מניתוחים, עושה קבלות, לוקחת מדדים, סוכרים, עונה על שאלות של משפחות שלא מרפות, בקשות של רופאים, פרוצדורות, הוראות, מחבקת, מלטפת, מנחמת. וכל זה על תקן של סטודנט 25%!!!!!
בכיתי כי העומס והלחץ שאתה חווה במהלך כל יום עבודה לא מגיעים לקרסוליים של התלוש הזה.
בכיתי כי נמאס לי להיות פראיירית.
נמאס לי להיות בחוסר וודאות של מתי אקבל את התקן שלי, מתי אקבל את השכר שבאמת מגיע לי, מתי אקבל את הכבוד שאני ראויה לו, מתי כבר אוכל לסגור את החודש או בכלל להתחיל אותו, מתי אוכל לחייך באמת כששואלים אותי האם אני שמחה ממה שאני עושה. אז כן, אני שמחה ממה שאני עושה. כי מי שלא שמח בעבודה שכזו- פשוט לא יוכל לעבוד בה. וכל יום כשאני חוזרת לדירה שלי- העבודה שלי היא כל מה שממלא אותי. 4 חודשים עברו מהמבחן הממשלתי. לכל תעלול יש גם גבול. והגבול הזה נחצה כבר מזמן.

מתוך הפייסבוק של אופיר שקל

אודות כתבת מערכת

אתר הנשים והאמהות הגדול בישראל עם 900,000 גולשות בכל חודש ומועדון חברות עם מעל ל 110,000 נשים. באתר ניתן למצוא לצד כתבות וראיונות גם קשת של כותבות כשלכל אחת הצבע, הייחוד, הכישרון והסגנון שלה. חלומות. הגשמה. פחדים. בישול. ילד ראשון שני או רביעי. זוגיות ושאר הנושאים שכל אישה אוהבת לקרוא

השאירי תגובה

כתובת האימייל לא תפורסם.

אהבת? בואי לעשות לנו לייק גם בפייסבוק