תנו להם להתווכח: אל תפריעו. כשהם רבים, הם מתקשרים

אני אוספת את הילדים מבית הספר והם במושב האחורי מתווכחים ביניהם (שוב) על שטויות ואני, שכבר נואשתי מכל הוויכוחים האלה ביניהם- מתערבת (שוב) בשביל לסיים את הוויכוח אבל אז קולטת מה אני עושה, עוצרת את ההתערבות האוטומטית שלי ושואלת את עצמי 2 שאלות חשובות-
השאלה הראשונה היא: למה אני מתערבת?
האם זה בגלל שאין לי כוח לוויכוחים וצעקות שלהם אחרי יום עבודה וכל מה שבא לי זו נסיעה רגועה הביתה? ואולי אני מתערבת כי זה ויכוח טיפשי ואני רוצה שיסתיים? הסיבה יכולה להיות גם כי הם מתווכחים על נושא שאני יודעת מה התשובה ואני יכולה לפתור להם את המחלוקת. או שסתם אני לא יכולה לשמוע אותם מתווכחים יותר.
יש לנו לא מעט סיבות שבגללן אנחנו מתערבים בוויכוחים של הילדים- כמעט כולן היא אנחנו. כלומר, אנחנו מתערבים כי לנו אין כוח יותר לוויכוחים, כי לנו לא בא לשמוע אותם צועקים, כי אנחנו יודעים את התשובה, כי אנחנו יכולים לקצר את התהליך… אנחנו ואנחנו ואנחנו- אין קשר אליהם. והוויכוח? הוא לגמרי שלהם אז איך הוא קשור אלינו? הוא לא. אם תנטרלו את כל הסיבות האישיות תראו לבד שבעצם אין סיבה למנוע את הוויכוח ביניהם, ותתנו להם להתווכח ביניהם עד שיתפרו ביניהם את המחלוקת, בלי ההתערבות שלכם, וגם על הצד הטוב ביותר. ההתערבות שלנו יכולה אפילו להחמיר את הוויכוח אם בכוונה או לא בכוונה ניקח את הצד של אחד הילדים או ניתן פתרון שלא לטעמם. אז למה להכניס ראש בריא למיטה חולה?
מה עושים? קודם כל מנטרלים את עצמכם מהסיטואציה. אם זה וויכוח ביניהם, תנו להם להתווכח ותתמקדו במשהו אחר שלא גורם לכם להקשיב ולרצות להתערב ולקחת חלק. ואז קובעים כללי יסוד- מתי אתם כן מתערבים בוויכוח. אם כללי היסוד הם שברגע שיש אלימות מילולית או פיסית אתם מתערבים- הקפידו בכללי היסוד אחרת הילדים יחכו ויצפו שתתערבו.

השאלה השנייה שאני שואלת היא: מה יקרה אם אני לא אתערב?
אם אתערב התשובה למה יקרה היא מאוד ברורה- או שאקח את הצד של אחד הילדים ואעליב ואעצבן את הילד השני. או שאשתיק אותם כי הם עושים לי כאב ראש ובכך אסיים וויכוח לגיטימי לגמרי. או שאספק להם פתרון שהוא הפתרון הכי טוב לדעתי אבל לאו דווקא מקובל עליהם ובכך אהפוך את עצמי לאשמה, למעורבת בעל כורחי בוויכוח שלא היה קשור אליי מלכתחילה.
ואם לא אתערב- אני מאפשרת להם לנהל וויכוח, או יותר נכון דיון לגיטימי לגמרי. מספקת להם כלים ללמוד איך שני אנשים שלא מסכימים זה עם זה יכולים לדבר על הנושא מבלי לצעוק, לקלל, או להרים יד. איך לנהל דיון מכבד ומקבל ואפילו להגיע להסכמה זה עם זה. אני מאפשרת לעצמי בתור אמא לשמוע אותם- ממש להקשיב לדעות שלהם מבלי שאני אנחה אותם, אנתב להם את הדרך אלא את מה שהם באמת חושבים. חוסר ההתערבות שלי, בעיקר כשאני פיסית נוכחת במקום- מבהירה להם חד משמעית שהתפקיד שלי בתור אמא הוא לא לפתור להם כל דבר ולא למנוע מחלוקות, שאני שם בשביל להדריך אם צריך ובשביל לטפל אם עוברים את הגבול.
אז בפעם הבאה שאתם אוספים את הילדים מבית הספר והם מתווכחים ביניהם, הגבירו לעצמכם מעט את הווליום של הרדיו ותהנו מהנסיעה, ואפשרו להם להתווכח במושב האחורי ביניהם.

הכותבת היא דורית חרמון, מנחת הורים וכותבת הספר 'בשביל הסמכות- הדרך להורות בטוחה רגועה ומהנה'.
קליק לאתר

קראת? ספרי לנו מה את חושבת

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

כתבות דומות