הכתובת על הקיר: התלוננתי ובמשטרה אמרו שאין עבירה

הכתובת על הקיר. אני רואה אותה. גם במשטרה רואים אותה. #כן_התלוננתי
אבל אמרו לי "אין עבירה".
ביום שני שעבר קיבלתי הודעה במסנג'ר של הדף העסקי. מילה אחת – "מתחילים". נכנסת לפרופיל של מי שלפני 20 שנים ניסה לרצוח אותי ולא הצליח. פוסטים עם תמונות שלי ומילים של טירוף. הבנתי שהשקט הופר.
לא עצמתי עין.
שלישי בבוקר הלכתי למשטרה בירוחם. שוטר חביב קיבל את פניי. סיפרתי לו. אמר לי "אין עבירה".
עניתי לו "אין עבירה. אבל יש עבר".
אמר לי לכי לבית משפט תוציאי צו הרחקה.
אמרתי לו "בשביל צו הרחקה אני צריכה לדעת איפה הוא גר. אתה רוצה שאחפש את הרוצח שלי?"
אמר לי "אין עבירה".
גם בלילה הזה לא עצמתי עין.
רביעי בבוקר, חשבתי על כל הנשים שמקבלות איום שאין בו עבירה ומתמודדות עם זה לבד. חשבתי עליהן, הולכות למשטרה וחוזרות כלעומת שבאו. חשבתי על השתיקה שלהן ואיך היא בסוף תגמור להן את החיים.
נתתי אוקיי לעורכת הדין שלי לאתר אותו כדי שנוציא צו הרחקה.
גם בלילה הזה לא עצמתי עין.
חמישי בבוקר עדיין אין חדש.
שישי מספרת לבעלי, אחי ואמא שלי. "אין עבירה" אני אומרת להם. "נתמודד".
אתמול, מוצאי שבת, כתבה בחדשות שהכותרת שלה "לא מתלוננות". החוט המקשר בין הנשים שנרצחו בישראל הוא לרוב העובדה שהן לא התלוננו. שתקו מפחד. מבושה.

באדיבות הפייסבוק של חני בריגע

הבוקר מחליטה ללכת למשטרה בדימונה, מתעקשת להגיש תלונה.
אמרו לי "אין עבירה".
התעקשתי "תעשו עם התלונה מה שבא לכם. אחרי שהוא ירצח אותי אני רוצה שכולם ידעו שהגשתי תלונה".
קיבלו את התלונה והוסיפו "התלונה תיסגר. אין עבירה".
לפני שהלכתי אמרה לי השוטרת "שתדעי לך… את מעירה את המתים".
ואני חשבתי לעצמי, אם זה מה שנשים שומעות כשהן מגיעות להגיש תלונה, מה הפלא שבסוף הן לא מתלוננות.

זהו. שחררתי את הפחד מהבושה שיכולה להרוג אותי.
יום האישה הבינלאומי, מרץ 2020

מתוך דף הפייסבוק של חני בריגע

קראת? ספרי לנו מה את חושבת

תגובה אחת

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

כתבות דומות