התרגלתי לעבוד מהבית – ואז הגיעה הקורונה

העבודה מהבית לימדה אותי שאני נהנית מהשקט שלי, שאני נהנית להיות הבוס של עצמי, ליהנות מהגמישות של השעות, לעבוד לפעמים בפיג'מה ועדיין להיות אמא טובה לשלושת הילדים שלי. בקיצור, הרגשתי שהצלחתי לפצח את השיטה ואני אמא שעושה גם וגם וגם וגם. אלא שאז הגיעה הקורונה ואילצה אותי כמו כולם להסתגל מחדש לחיים בתוך הבית. העבודה מהבית כשאיתי נמצאים בעל ושלושה ילדים, הפכה מאתגרת יותר. איבדתי את הלבד שלי, איבדתי את סדר היום שלי, כל התכנונים שהיו לי עפו מהחלון ויחד איתם עפו גם השקט והפרטיות שלי. אז איך בכל זאת אני מצליחה לעבוד מהבית, להיות אמא במשרה מלאה, לראות את תחתית סל הכביסה, לבשל ולנקות מסביב לשעון, להיות רעיה ועדיין לשמור על שפיות?

אני לא לבד! במשך חמש שנים בהן אני עובדת מהבית הצלחתי לארגן לי שגרת יום של עבודה, בישולים, ניקיון וכביסות (אפילו למדתי לזהות את הביפ ביפ של המייבש מכל חדר בבית). בתקופה האחרונה, אני מוצאת את עצמי עובדת, מכבסת, מבשלת ומנקה כשמעליי, מאחוריי ומצדדי נמצאים שלושה ילדים וכולם צריכים אותי כאן ועכשיו. מהר מאוד הבנתי שאני לא אצליח לשמור על אותו הספק ופשוט התחלתי להאציל סמכויות ולהוסיף מטלות לילדים. כשהם מתלוננים קשה לי או אין לי כח, אני פשוט עונה אם אני אעשה הכל לבד, לא יהיה לי זמן וכוח לשחק איתכם. הם, מיד מבינים שאני לא סופר וומן, שגם אני צריכה עזרה ושגם הם יכולים לתרום ולעזור. בגלל שכולנו סגורים יחד, סיר הלחץ המשפחתי מבעבע כרגע על אש נמוכה מאוד וככה אני רוצה שזה יישאר. יש לי בבית עוד שלוש זוגות ידיים – אם הן יכולות לעזור בבית, למה לא להשתמש בהן?

לזוז מהלו"ז! מומחי הורות למיניהם נתנו לנו ההורים שלל עצות וטיפים כדי לעבור את התקופה הזו בשלום ולשמור על יציבות לילדים. כולם חזרו והדגישו כמה חשוב לבנות לו"ז כדי לשמור על השגרה של הילדים. המליצו לשלב בלו"ז זמן לפעילות ספורטיבית, ללמידה מרחוק, זמן לחברים, זמן קריאה…המליצו לפנות זמן לפעילות הזו וזמן לפעילות ההיא, אבל בפועל במצב של אי וודאות שבו אנחנו מתנהלים כרגע זמן הוא לא מצרך יקר  – כי יש כל כך הרבה ממנו. אז בנינו לו"ז שתלוי בגאווה על המקרר ומדי פעם אנחנו מציצים בו כדי לוודא שאנחנו עומדים בציפיות של מישהו אחר. הציפייה היחידה שלי כרגע היא להעביר עוד יום בלי מריבות וצעקות שיגרמו לשכנים שלנו לתייג אותנו כמשפחה מופרעת. מסקנה, אל תצפו ליותר מדי מעצמכם. עכשיו שהשקט נלקח ממני, אני עושה בכל יום את הכי טוב שאני יכולה  וזה בסדר כי מחר יהיה לי (וגם לכם) יום נוסף שגם בו אולי אספיק ואולי לא את כל מה שתכננתי – אז למה להרגיש רע?

הילדים, יאמר לזכותם, למדו מהר מאוד שכשאבא עובד, לא מפריעים, לא נכנסים לחדר ואמא היא התשובה לכל עניין ודבר. אבל כשאמא עובדת? אמא היא עדיין התשובה לכל עניין ודבר. אתם בטח שואלים איפה האבא? מאוד פשוט. האבא תמיד היה שם רק לא כל היום והילדים צריכים להסתגל לנוכחות שלו בבית. אז הם רוצים לשחק איתו, הם רוצים שהוא יעשה להם מקלחת והוא יכין להם אוכל. הילדים רואים את שאין ממש חלוקת תפקידים בבית, שאבא עושה מדיח או מקפל כביסה והם מבינים שהם גם יכולים לפנות אליו כשהם רוצים משהו. כשהילדים מבלים יותר זמן עם אבא ואני רואה שהם כל כולם שקועים רק בו – אני גונבת כמה רגעים לעצמי ומתפנה למקלחת ללא הפרעות, מתיישבת לקרוא ספר או ישנה שנ"צ.

כשהבנו שכולם יעבוד מהבית, הסבנו את חדר המשחקים לחדר עבודה. בעלי ואני החלטנו שכל מי שעובד, נכנס לחדר וסוגר אחריו את הדלת בזמן שהשני מעסיק את הילדים. מיותר לציין שעבורו זה עבד נהדר ועבורי קצת פחות. היה לי יותר מדי שקט, כן, יש דבר כזה. מהר מאוד גילינו שבעלי צריך לא יכול לעשות הפסקות גדולות מדי בעבודה, מה שאילץ אותי לשנות את צורת העבודה שלי. אם בימים רגילים הייתי יושבת עם הלפטופ בסלון עם טלויזיה או רדיו ברקע ועובדת ברצף, עם הילדים מסביבי זה פשוט לא אפשרי. עשיתי שוב שינוי והתחלתי לעבוד מוקדם בבוקר או מאוחר בערב או בזמן שהילדים מרותקים למסך. נכון, זה לא אידיאלי אבל זה מה שעובד עבורי כרגע – למצוא בכל פעם פתרון יצירתי וחדש לאותה הבעיה. אני מניחה שבקרוב אצטרך שוב לשנות אסטרטגיה.

אז איך גם עובדים מהבית ושורדים את התקופה? פשוט מאוד מנמיכים ציפיות, מגמישים לו"ז וחושבים מחוץ לקופסא. והכי חשוב מקבלים בהבנה שגם הקורונה תעבור וכל יום שמסתיים מבלי שתלשתי שיערות מהראש עם מדליה שקיבלתי מהילדים, מבחינתי הוא – יום נהדר!

קראת? ספרי לנו מה את חושבת

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

כתבות דומות