מה עושים כשמתחשק משהו מתוק?

פאסט פוד פעמיים בשבוע, קרואסון שוקולד, אייס קפה גדול. זה הקרייבינג שלי, ולא חסרות דוגמאות. אבל מי אמר שאני צריכה להעביר אותו הלאה? למה שלא אנסה להילחם ב"חשקים" האלה, אחת ולתמיד, ובדרך אהפוך את הבית מסוכר איטר, לבריאות קיפר?

כל יום שעובר אני יותר אוהבת מתוק. זה קרייבינג שתמיד היה לי אבל בזמן האחרון, קשה לי יותר ויותר להתעלם ממנו. אז החלטתי פשוט להודות- אני לא מתנגדת לקרייבינג שלי, "המעט שאני יכולה לעשות הוא לא להעביר את החשק הזה לדורות הבאים", אני אומרת לעצמי בשקט (בלי קול, שלא יחשדו בי בשיגעון גדלות..), בזמן שאני לוקחת ביס ענק מקרואסון יחד עם שלוק אדיר של אייס קפה מתקתק, שגורם לי למצמץ בשפתיים בהנאה.

אז זהו אני נשבעת לעצמי בלי קול, הזאטוט לא יהיה כמוני. הוא יקבל ממני כל מה שאני לא אוכל אישית לקבל או לפחות לעכל. אוכל מזין. אז דבר ראשון אני ניגשת לספר המתכונים שאמא שלי העזה לכתוב, לערוך ולכרוך, אחרי שכולנו אמרנו לה שכנגד כל התחזיות, אכן אפשר לחיות על אורז, קוטג' ולחם- ומתחילה לבשל. אני מודה. נכון, בפעם הראשונה זה לא יוצא טעים כמו תמונת הילדות שיש לי בראש, אבל לאט לאט אני משתפרת, וזה..נגיד…מניח את הדעת. בהחלט לא כמו הפאסט פוד שנהגתי להזמין הביתה פעם בשבוע (טוב, אולי פעמיים). וכשחושבים על זה אני יכולה להישבע שמהכסף שחסכנו על פיצה וטיפ לשליח פתחנו לילד חיסכון לאוניברסיטה.

ועכשיו, כל מה שנשאר זה להילחם במתוק, בקרייבינג הבלתי נשלט שלי. אז אני והילד (ככה אני קוראת לו כשאני רוצה לחנך אותו), לא מכניסים לבית מתוקים. אין מתוקים! מה יש? תמרים! ומה עוד? ארוחת בוקר וארוחת ערב, שם אני קצת משחררת. משום מה, למרות ההכנות וההתאמנויות, אלו עדיין שתי הארוחות שאני הכי פחות טובה בהם. אז כן. אני מודה. חיפשתי פתרון. כזה שלא יכיל רגשות אשם (אם אפשר). ומצאתי אחד כזה, משהו שכולנו יכולים לאכול ואפשר לקחת אותו כשיוצאים לגינה או לחוף הים נגיד.

זוכרת את גמדים של פעם? אז היום יש גרסה מתקדמת, שדרוג של ממש.

קוראים לו גמדים ארוחת בוקר, וזה כבר לא רק גבינה לבנה עם סידן, פרי, ברזל, אבץ, ויטמינים, אלא גם תוספת של שיבולת שועל מבושלת, מה שהופך את הכל למעדן קטן וכייפי.

הרי גם ככה הם לא מוותרים לנו על הקורנפלקס והחלב, אז למה לא להשתדרג לשיבולת שועל? זה הפתרון שאני מצאתי, מילה קטנה. גמדים. אני שלמה איתו וגם המתוקי מבסוט אש.

מה שקורה זה שבגמדים ארוחת בוקר תמצאו את כל הרכיבים מקדימה, כתובים בגדול על האריזה ואז סוף סוף אני יודעת בדיוק מה נכנס לנו לבטן, מה אנחנו תכלס מכניסים לגוף.

תבינו, אני לא מחשיבה את עצמי מנטורית לאורח חיים בריא אבל הבנתי שהדברים הקטנים עושים הבדל עצום.

לכן, כשיש זמן, ממליצה להתענג על גביע גמדים כזה עם כפית סביב השולחן, סוג של זמן איכות. ולפעמים כשממהרים (היוש מציאות!!!), ואין ממש זמן, יש גם אריזה נוחה לדרך ואפשר פשוט לקחת ולצאת, כי בינינו, זה לפעמים יופי של פתרון שחוסך זמן ואנרגיה. אני חוסכת ככה קצת זמן או מאמץ וכן, אני יודעת שתסכימו איתי, זה חשוב לבריאות הנפשית של כל בני הבית.

קראת? ספרי לנו מה את חושבת

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

כתבות דומות