לבת שלי יש כיסא גלגלים במקום שמלה מתנפנפת

הבת שלי רוקדת סלסה. רוקדת כמו מכושפת, כמו קוסמת הריקודים הגדולה. והשמלה הלבנה עם הפרח הסגול מתעופפת והשיער הבלונדיני הארוך האסוף בקוקו מתנופף ועף מצד לצד והמוזיקה הברזילאית מחרישת אוזניים והזמר שר בשפה זרה והכול קצבי ומרקיד את הנשמה .
והבת שלי רוקדת על הבמה.
רוקדת כבר שנים.
זו השנה הכי מוצלחת שלה, אמרה המורה שלה.
וכולם מסתכלים ומוחאים כפיים וההורים קמים לרקוד. ושוב הבת שלי רוקד סלסה והשמלה שוב מתנפנפת ועולה ויורדת ועפה אל על.
והבת שלי כמו מכושפת רוקדת סלסה כמו אין סוף לשיר. ואין סוף לריקוד המטורף הזה.
ומחליפה בני זוג בריקוד הזוגות המסובך ורוקדת סלסה .

הבת שלי רוקדת כאילו אין איש בקהל כאילו רק היא והבמה והרקדנים בלבד קיימים.
הבת שלי רוקדת סלסה והמוזיקה הברזילאית כמו חודרת לנימי הדם, לעורקים. ומתנגנת ומצטלצלת.
הבת שלי רוקדת סלסה כמו מכושפת והריקוד נגמר וכולם מתפעמים והמורה מוחאת כפיים יחד עם כולם.
ושוב המוזיקה המכושפת ושוב הבת שלי רוקדת סלסה ואני מצלמת ומצלמת.
ואח"כ נראה שכל הצילומים נמחקו בטעות ואנשים ירצו לראות את הריקוד האחרון שלה ולא יהיו לי הוכחות ולא היה לי מה להראות.
כאילו מעולם לא רקדה כמו קוסמת הריקודים הגדולה. כאילו מעולם לא הייתה מסיבת הסיום הזו כאילו הכל היה המצאה שלי בלבד.
ואז שקט פתאום ואני מתעוררת ואין מסיבה ואין שירים ואין זמר ואין תופים ואין מסיבת סלסה סוערת.

ואני קמה וניגשת לחדר שלה.
באור הפנס אני רואה את הגלגלים של כיסא הגלגלים, את ההליכון. ושומעת את הנשימה המצפצפת הלא טבעית ולא יעילה ועוזרת לה להתהפך לצד השני. כי כל שעתים צריך להפוך למנוע פצעים.
הבת שלי רקדה סלסה כמו מכושפת כמו בובה על חוטי המוזיקה הברזילאית.
והשיר עדיין מתנגן לי בראש ואני קמה לראות את סרטון המסיבה אבל הכול נמחק.
רק זיכרון נשאר בראש כמו תמונה ישנה ומזהיבה.
ואני הולכת למחשב, כי מחר הולכים להצגה אז אני צריכה לראות אם קיימת נגישות.
ואנחנו הולכת להצגה כמו פעם אבל הפעם זה דורש הכנה של טלפונים למקומות, זה דורש המון ציוד זה דורש התנהלות אחרת.

האם האנשים המרחמים ברחוב יודעים שהיא הייתה קוסמת הסלסה הגדולה?
והמבטים המרחמים שלהם מלווים אותנו באוטובוס, ברחוב, בהצגה, במכולת, בטיפולים בבריכה.
מסתכלים איך הנכה היפה הזו מצליחה לרדת למים לטיפול נוסף לעוד יום ארוך של טיפולים.
כבר שנה עברה שהבת שלי לא רוקדת, לא הולכת, לא פועלת לבד.
ואני בוחרת לה כיסאות גלגלים חדשים במקום שמלות עם פרח סגול שיתנפנפו אל על. עם מנגינה הסלסה ועם הזמר ועם הלמות התופים.
ואני בוחרת לה הליכון ובוחרת לה סדים ולא נעלי ריקוד.
ואני מדברת עם אנשים שגם הילדים שלהם לא רוקדים ולא ירקדו.
ואני מדברת על מכשירים שלא קשורים לריקוד אלא קשורים ליציבה, הליכה וטווחי תנועה.
ואני יושבת מחוץ לחדר הטיפולים ואין מנגינת סלסה באוויר ואין זמר ואין תופים רק קולות של הליכונים ושל קביים ורשרוש הכיסאות הגלגלים המתקרבים ומתרחקים.
אני רוצה לראות אנשים בריאים, שמחה, ילדים רוקדים סלסה.
אני הולכת לחוג שלה ויש שם ילדים אחרים רוקדים, והמוזיקה אותה מוזיקה והמילים של הזמר אותם מילים והתופים ממשיכים להלום בראש עוד הרבה אחרי שאני הולכת.
אני מביאה לה את הדיסק עם המנגינה שהיא רקדה והיא יושבת ועושה תנועות עם יד אחת והיא זוכרת את הצעדים ואת התנועות.
הבת שלי רקדה סלסה ואני זוכרת אבל אין לי הוכחה. רק השמלות ונעלי הריקוד שהפכו לקטנות
אבל בראש שלי עדיין הבת שלי רוקדת סלסה כמו קוסמת הריקודים הגדולה.

אחרי "בילוי" של 15 חודשים בשיקום ילדים את קצת משנה את סדר העדיפויות בחיים.
שיריבו את אומרת לעצמך, שיאכלו ג'אנק, רק שיאכלו.. רק שיהיה רעש של בית והמון כביסה בלי ריח בית חולים. שתהיה תנועה של ילדים בבית, שיהיו טלפונים שלא יתחילו בשאלה "מה אמר הרופא?" ויהיו התארגנויות נעימות כאלו של בוקר ולא של וועדות הביטוח הלאומי.

קראת? ספרי לנו מה את חושבת

17 תגובות

  1. את אמא גיבורה נדירה!! מאחלת לכל המשפחה שלכם רק ימים טובים. אומרים שתמיד הכי חשוך לפני עלות השחר

  2. החזרת אותי 20 שנה אחורה בזמן.
    כאמא לילד שהוגדר כ"אחד לשישה מליון" במבט לאחור אחרי אלפי ימים שהושקעו עבודה קשה של שיקום אשר הוכחו כשוות את כל הזמן וההשקעה, כיום בני ברמת תיפקוד גבוהה, מסיים את שירותו הצבאי כמתנדב כמובן ומתכנן את תחילת חייו כאזרח עצמאי ותורם.
    מאחלת לך כי גם אצלכם ישאו פרי מבורך וחיי ביתך וחיי כולכם ישובו למסלולם התקין.

  3. ריגשת אותי עד דמעות… אני מנסה למצוא מילים והמשימה קשה…
    הייתי רוצה לחזק אותך, אבל אינני יודעת איך… אם תעלה בך מחשבה לשיחה ואם סתם בא לך לדבר אשמח.
    לפעמים החיים מציבים לנו משברים לא צפויים ועלינו להתמודד עמם, אין לי ספק כי ימים קשים עברו ועוד יעברו על משפחתך, היו חזקים ועד כמה שניתן.

  4. את יודעת שפעם אמרו לי שמי שיושב שם למעלה , אלוהים ומרעיו תמיד בוחרים את היפים ביותר, המוכשרים ביותר והמיוחדים ביותר .. כי למה להם לקחת /לגעת סתם ? הם רוצים רק את המיוחדים ובגלל זה אני מתפללת שהילדים והנכדים שלי יהיו סתם רגילים …

  5. לא יודעת איך הייתי מגיבה לשיעור חיים שכזה אבל ברור לי שאת חזקה. אמיצה. לוחמת. את אמא אמיתית.

    1. יש מצבים שנגמרות המילים חוץ מלאמר לך שליבי איתך ואני מאחלת לך שנס יבוא אל ביתך ויחזיר אותה לחיים טובים שמחים……לא יודעת מה להגיד לך אני מקווה שגם את תזכי לחיים הקודמים שלך שתתרגשי ותתעצבני מהדברים הקטנים שמרכיבים את חיינו……..מי יתן וחג האורים יאיר את חייכם באור אחר טוב יותר ואף זוהר..

      ……

  6. את אמא אמיצה. את נמצאת בסרט שלא בחרת בו ובכל זאת נלחמת לנצח לטובת השפיות. מצטרפת למחבקות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

כתבות דומות