החלטת לפרק את החבילה

לא טוב לך, את מרגישה שאין למערכת שלכם תקנה, את לא רוצה להיות שם יותר, החלטת לפרק את החבילה, וחשוב לך לעשות את זה בדרך שתמזער את הנזקים לכל הנוגעים בדבר – לך, לו, לילדיכם. אבל יש כל כך הרבה חוסר ודאות, חששות ושאלות: איך עושים? מה עושים? מתי ואיפה?
מורה נבוכים, על קצה המזלג, למתלבטות ולמי שכבר החליטו שהן הולכות לעשות את זה, להתגרש.

1. הדרכים האפשריות ליישוב הסכסוך:
פנייה משותפת להליך גישור– מטרת הליך הגישור לסייע לצדדים לגבש הסכם גירושין, במסגרתו באות על פתרונן כל הסוגיות הנלוות לפרידה: משמורת ילדים והסדרי ראייה, מזונות ילדים, חלוקת רכוש והסכמה להתגרש. כמו כן, במסגרת ההסכם נקבעות הדרכים לפתרון מחלוקות העשויות להתעורר בהמשך הדרך. בתום הליך הגישור, ההסכם המגובש מוגש לבית המשפט לענייני משפחה או לבית הדין הרבני לצורך מתן תוקף של פסק דין להסכמות הצדדים.
הגשת תביעות לערכאות– הערכאות הרלוונטיות בענייני משפחה הן: בית המשפט לענייני משפחה ובית הדין הרבני. בין שתי הערכאות קיים "מרוץ סמכויות", שמשמעותו היא, כי הגשת תביעות לאחת הערכאות מקנה את הסמכות לאותה הערכאה לדון בענייני הצדדים ולהכריע בהם, ובד בבד שוללת מהערכאה האחרת לדון ולהכריע. הסוגיות בהן קיים "מרוץ סמכויות" הנן: משמורת קטינים, תביעות רכוש ומזונות אישה. סוגיית מזונות הילדים היא בסמכות הערכאה האזרחית אלא אם הצדדים הסכימו לדון בסוגיה זו בפני הערכאה הדתית; סוגיות הגט והכתובה, לעומת זאת, הן בסמכות בלעדית של הערכאה הדתית.

פנייה משותפת להליך של גירושין בשיתוף פעולה– מודל די חדש בישראל לפתרון סכסוכים בדיני משפחה. מדובר בהליך שמנוהל ע"י צוות גורמים מקצועיים שעברו הכשרה מתאימה לשם כך. הצוות כולל: עורכות דין (לכל צד עורכת הדין מטעמו), מתאמת הורית או מטפלת משפחתית, מומחית לחלוקת רכוש (אקטוארית) וכיו"ב. בהליך זה מתחייבים הצדדים ועורכות דינם למצות את ל האפשרויות על מנת להגיע להסכמות מבלי להגיש תביעות לערכאות, ועל מנת להבטיח את המחויבות של כל הנוגעים בדבר, כולל של עורכות הדין, הרי שעפ"י מודל זה, גם עורכות הדין מתחייבות שלא לייצג בהליך השיפוטי צד שיחליט לפרוש מהליך גיבוש ההסכמות ולהגיש תביעות לערכאות.
2. הסוגיות העיקריות העומדות על הפרק בהליך גירושין:
משמורת הילדים– בהסדר משמורת "רגיל" (בניגוד למשמורת משותפת) אחד ההורים נקבע כהורה המשמורן, ובין ההורה האחר לילדים מתקיימים הסדרי ביקור / ראייה. מהות הסדר המשמורת אינו משנה את העובדה כי שני ההורים נותרים האפוטרופסים הטבעיים של הילדים עד הגיעם לגיל 18 (המשמעות היא שכל החלטה עקרונית בעניין הקטינים תתקבל בשיתוף שני ההורים. מדובר בעניינים הקשורים בבחירת זרם החינוך, בריאות, יציאה מהארץ וכיו"ב).
מזונות ילדים
– עצם החיוב במזונות, לרבות היקף המזונות, נקבע עפ"י הדין האישי (הדתי), כך שבדוגמא של אב יהודי, החיוב במזונות הוא עפ"י הדין העברי, הקובע כי אב חייב במזונות ילדיו. מבחינת היקף החיוב של האב, ישנה חלוקה באשר לגילאי הילדים ולפיה עד גיל 6 חייב האב היהודי בכל צרכיהם של ילדיו, מגיל 6 – 15 חייב האב בצרכיהם ההכרחיים של הילדים ובאשר לצרכים הנוספים, מתחלקים שני ההורים במימון הצרכים עפ"י היחס בין הכנסותיהם, מגיל 15 – 18 החלוקה של כלל הצרכים (הכרחיים ונוספים) בין שני ההורים עפ"י יחס הכנסותיהם, ובתקופת השירות הצבאי ו/או הלאומי גובה המזונות עומד על שליש.
– חשוב מאוד לציין, כי הכנסות האב לצורך קביעת גובה החיוב שיוטל עליו נקבעות לא רק עפ"י הכנסותיו בפועל, אלא עפ"י פוטנציאל ההשתכרות האמיתי שלו (כאשר המדדים לכך הם רמת השכלתו של האב, כושרו, גילו, מצב בריאותו וכיו"ב). קביעה זו נועדה להתמודד עם "תופעות" של אבות רבים, אשר באופן מסתורי, בסמוך לתביעת המזונות, קטנה רמת הכנסתם, כל זאת כחלק מניסיונם לצמצם את היקף החיוב במזונות ילדיהם.
– נקודה נוספת שחשוב לציין, הסדר של משמורת משותפת אינו פוטר את האב מחיוב במזונות, ובפועל, האב עדיין יחויב בתשלום דמי מזונות.
מזונות אישה
– כחלק מחיוביו הנובעים מהנישואין, קיים החיוב של האיש לזון את אשתו, וחיוב זה פוסק רק עם סיום הליך סידור הגט.
– הכלל הקובע את היקף החיוב של איש במזונות אשתו הנו: "עולה עמו ואינה יורדת עמו", שמשמעותו, גובה המזונות שייפסק לטובת האישה אמור לדאוג לשמירה על רמת החיים שבה הורגלה האישה במהלך הנישואין ו/או בבית הוריה (הרמה הגבוהה מביניהן).
חלוקת רכוש
– חלוקת הרכוש שנצבר לצדדים (גם אם הוא רשום על שם אחד מהם בלבד) במהלך חייהם המשותפים תיעשה ברוב המקרים בדרך של חלוקה שווה (מחצה על מחצה), למעט במקרים חריגים, אשר הוגדרו בחוק ובפסיקה. ברכוש הצבור נכללים, בין היתר: דירת המגורים, המיטלטלין, כספים צבורים, זכויות כספיות, זכויות פנסיוניות, מניות, אופציות, נכסי קריירה ומוניטין וכיו"ב ובאותו אופן מתחלקים בין הצדדים החובות המשותפים.
– חשוב לציין, כי ככל שהצדדים חתמו מבעוד מועד על הסכם ממון המסדיר את ההתנהלות הרכושית ביניהם ואת הסדרי חלוקת הרכוש, תתבצע החלוקה עפ"י הקבוע בהסכם.
הגט והכתובה
– הערכאה המוסמכת לדון, ככל שמדובר בבני זוג יהודים, הנה בית הדין הרבני. במהלך אקט סידור הגט האיש נותן את הגט והאישה מקבלת אותו.
– ככל שהרצון להתגרש הוא חד צדדי, יהיה על הצד המעוניין להתגרש לטעון לעילת גירושין (מתוך העילות המוכרות בדין), וזאת על מנת שבית הדין הרבני יוכל ליתן פסק דין לגירושין. קיימות 3 דרגות של פסק דין לגירושין: המלצה לגרש, חיוב לגרש וכופין לגרש, וככל שהדרגה גבוהה יותר, כך יהיה רשאי בית הדין להפעיל סנקציות הקבועות בחוק נגד המתנגד/ת לגירושין, ככל שיידרש.
– הכתובה היא מסמך משפטי לכל דבר ועניין ומכילה התחייבות של האיש כלפי אשתו. ככלל, האישה זכאית לתבוע את כתובתה ובפועל היא גם תזכה בתביעתה, וזאת כל עוד לא קיימות עילות לשלילת הכתובה (העילה הידועה ביותר לשלילת כתובה היא ניאוף מצד האישה ויש עילות נוספות).

** מובהר בזאת, כי האמור ברשימה לעיל אינו מהווה ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי ואינו מהווה המלצה לנקיטת הליכים כאלה או אחרים או להימנעות מהם. על הקורא/ת לפנות ולהתייעץ עם עו"ד המתמחה בתחום הספציפי בטרם נקיטת כל פעולה משפטית כזו או אחרת.

הכותבת היא ורד סימון, עו"ד ומגשרת- בוגרת שני תארים מאוניברסיטת חיפה וכן השתלמויות מקצועיות רבות בתחום דיני המשפחה והגישור לאורך השנים. בעלת משרד עורכי דין המתמחה בתחום דיני המשפחה והירושה. 10 שנות ניסיון בתחום ניהול תיקי גירושין וייצוג בכל הערכאות הרלוונטיות, הן בייצוג חד צדדי והן כמגשרת המייצגת את שני הצדדים יחד.

קליק לעמוד הפייסבוק של עו"ד ורד סימון
טל' 077-4636400

אודות טוב שתדעי

טוב שתדעי הוא מדור הצרכנות והפנאי של מגזין אמא של. טיפים, עצות, המלצות, ידע ובעיקר "מה חדש בשוק". התכנים מופקים ע"י מערכת האתר ונכתבים ע"י צוותים מקצועיים מתוך החברות והגופים המובילים בישראל.

השאירי תגובה

כתובת האימייל לא תפורסם.

אהבת? בואי לעשות לנו לייק גם בפייסבוק