גיא יחזקאל: הגעגועים הזויים, אבל אני ממשיך עם ראש למעלה

קפצנו לאילת, קאי ואני.
בפעם האחרונה שהייתי איתו פה, הוא היה בן חודשיים וחצי. גוזל קטן, דבוק לקים ז״ל. איך לא? ככה הם היו תמיד, דבק, עד היום האחרון. לא מפתיע, אה?
קאי מכור למים בדיוק כמו שאני מכור אליו. כמובן שאנחנו בבריכה במלון והוא לא רוצה לצאת, במשך ארבע שעות ברצף הוא מבקש שאקפיץ אותו לשמיים. לא מתעייף, לא נרגע – שילוב של קים ושלי, נו.
ואז ברגע אחד, הוא עוטף אותי בתוך המים ושואל אותי "אבא, נכון שגם אתה מתגעגע לאמא קים?". זה לא משהו שילד בן 3 שואל או אמור לשאול, אבל זה קאי.
אני עונה לו שאבא מתגעגע תמיד ושאמא תמיד בלב שלנו ושאנחנו תמיד נתגעגע.
ואז כמובן מגיע התקף געגועים רציני, כצפוי.

קרדיט תמונה פייסבוק גיא יחזקאל

ואז ברגע אחד מדמיין אותה יושבת על כיסא עם ספר פתוח כשהעיניים שלה לא יורדות מאיתנו, מחייכת אלינו ומבקשת שנבוא להימרח בקרם הגנה שוב (בפעם העשירית).
מדמיין אותם יחד, איך הייתה משתגעת ממנו עכשיו. איך הוא היה מתנהג כשזה לא רק אני סביבו, שיש גם את אמא… כי תכלס, אמא זו אמא – ועוד איזה אמא.
געגועים הזויים, חיים הזויים.
ממשיך להרים את הראש כי ככה קאי צריך אותי, וככה קים רוצה.

פרקתי, שבוע טוב לכולם 🙏🏻
דרך Guy Yehezkel

קראת? ספרי לנו מה את חושבת

תגובה אחת

  1. כנה עצוב כמה לא נתפס ומיותר , רק אצלנו במדינה קוראים דברים בלתי נתפסים שלעיתים מתעורר איזה אדם חיה שמחליט לקחת חיי אדם

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

כתבות דומות